בתשובה לעומר, 29/12/03 11:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כבר נימקתי: הם שוללים את עצם קיומה של המדינה (וכמובן את קיומה של הדמוקרטיה), ולכן אין הם יכולים לדרוש לעצמם את אותן הזכויות שהם מבקשים לשלול מהיתר. כל זה כבר לא כל-כך רלוונטי, כפי שצויין לעיל, משום שה"אנרכיסטים" בכלל לא דוגלים בערכים אנרכיסטיים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מי אמר שהם מבקשים לשלול מהיתר את הזכות לא להיירות בעת פעולה לא אלימה? (רק אם אתה חושב שזה עוד רלוונטי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר לא מדבר על המפגינים ההם, אלא על אנארכיסטים אמיתיים. אנארכיסטים מבקשים לפרק את המדינה, ומכאן שגם את אותם גורמים במדינה שהם בעלי הסמכות לאכוף את החוק (אותו ''מונופול על הכוח'' שיש למדינה). אם אין מי שיאכוף את החוק, מן הסתם אין מי שימנע מאחר לירות בך בעת איזו פעולה שלא תחשוב עליה. אבל זה לא מה שחשוב. מה שחשוב הוא שהאנרכיסטים גם פוסלים את מערכת החוק הקיימת, ובתוכו את בתי המשפט. אתה לא יכול לדרוש לבטל את בית המשפט ואז לבוא להתלונן נגד הצבא בבית המשפט מתי שעשו לך בובו ברגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן טעות קטנה: האנרכיסטים לא דורשים לתת לכל אחד את הזכות לירות במי שהוא רוצה מתי שהוא רוצה. הם דורשים _למנוע_ מכל אחד (כולל מהמדינה) את הזכות הזו. זה שאתה חושב שהרעיונות שלהם לא יכולים לעבוד זה עניין שלך, וזה לא שולל את הזכות שלהם למחות על הפגיעה בבהם. יש טעם בהסתייגות מפניה של אנרכיסטים לבית המשפט, אלא אם יש להם נימוקים תועלתניים. אולי הם רוצים להפיק את המירב מהמצב שקיים כעת, למשל, או שאולי הם רוצים על ידי כך לחשוף את האבסורד שבשיטה הקיימת. אגב, יש מקום לשער שהאנרכיסט שדיבר על 'צרכי הדמוקרטיה' עשה זאת מטעמים תועלתניים גם כן. אולי הוא ניסה להישאר בגבולות השיח התקשורתי: "כשם שחובה לומר דבר הנשמע, כך חובה שלא לומר דבר שאיננו נשמע", אומרים אצלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מנת למנוע ממישהו לעשות משהו, צריך מנגנון פיקוח, אלא אם אנו חיים בחברה שבה יש ציות מוחלט לצו המוסרי השלט בה. התפיסה האנרכיסטית שאתה מציג כאן היא, אם כך, או תמימה מאוד, או טיפשה מאוד, או שניהם. מניעה מצריכה מונע, או שטיפת מוח אידאולוגית, שגם היא דורשת גורם מבצע כלשהו. כעת, אם אנרכיסטים פוסלים את קיומם של מנגנוני פיקוח, הם יכולים אך ורק להסתמך על חברה שבה כולם מצייתים לצו המוסרי שהם קבעו. מכאן, שאם מישהו מחליט לא לציית לצו המוסרי שהם קבעו, מותר להם לזעום ומותר להם למחות, אך אסור להם לפנות למנגנון פיקוח, שאותו הם פסלו, כדי לדרוש להפעיל פיקוח על מי שלא ציית לאידאולוגיה שלהם. זה מנוגד בצורה ישירה לערכים שלהם הם מטיפים. ''נימוקים תועלתניים'' הם שרץ, שיש להעביר מן העולם. אם אדם טוען לפעולה על סמך תפיסה אידאולוגית מסויימת, אבל עושה דברים המנוגדים לאותה אידאולוגיה בשם ''נימוקים תועלתניים'', הוא מוזמן לנשק את האידאולוגיה שלו לשלום. ''חשיפת האבסורד בשיטה הקיימת'' לא מושגת על ידי פנייה לבית משפט, שזה הדבר הנכון לעשותו על פי השיטה הקיימת (ולא ברור מה אבסורדי בו). אם כבר, זה חושף את האבסורד שבקריאתם של האנרכיסטים לעצמם ''אנרכיסטים''. בקיצור, לא אנרכיסטים ולא יער, סתם אנשים שלא אוהבים את החוק, כל עוד הוא לא מגן עליהם ישירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא חייב להסכים, אבל תנסה להבין את ההיגיון. נלך מהסוף להתחלה: אפשר (לנסות) לחשוף את האבסורד בשיטה הקיימת על ידי כך שמראים שהמדינה לא יכולה לספק את מה שהיא מתיימרת לספק. את זה עושים על ידי דרישה מהמוסדות של המדינה לפעול את פעולתם המוצהרת. לדוגמא - מנסים להראות שבפועל כמעט אין כזה דבר "פקודה בלתי חוקית בעליל", כי בפועל (בניגוד להצהרות) כמעט אף פקודה בלתי-חוקית שחייל ימלא לא תביא להענשתו. הנימוקים התועלתניים לא חייבים להביא אדם לפעול בניגוד לאידיאולוגיה שלו. גם אם הוא לא מקבל את סמכות המדינה, יכולים להיות מצבים שבהם הוא יחשוב שעדיף להשתמש בה: להפיק את המירב מהמצב הקיים. בחברה אנרכיסטית ודאי שאסור יהיה לאנרכיסטים לפנות למנגנוני אכיפה מדינתיים, אבל אני לא רואה מה רע בדרישה מהמדינה לאכוף על עצמה חוקים שהיא עצמה קובעת. לעיקר: שוב, אתה לא חייב לקבל את התפיסה האנרכיסטית בשביל להסכים לזכות של האנרכיסטים להביע מחאה מוסרית בשם אותה תפיסה. דובי ניסה לשלול את הזכות הזו, אבל גישה סבירה יותר (מצדו) תהיה לומר לאנרכיסטים: אני מסכים שזה לא בסדר שירו עליכם, אבל תסיקו מזה מסקנות - גם בשיטה שלכם היו יכולים לירות עליכם". וחוץ מזה, אני חושב שהפסילה שלך את הרעיונות האנרכיסטיים קצת זריזה מדי. תן להם יותר קרדיט. אולי, למשל, המטרה של המהפכה היא להביא למצב שבו לאף אחד לא תהיה מוטיבציה לירות על אף אחד אחר? או אולי יש סוגים אחרים, לא מדינתיים, של מניעת פשע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שללתי את זכותם להביע מחאה מוסרית על מה שבא להם בשם איזו תפיסה שמעניינת אותם. מצידי שיפגינו מול משרד האוצר כנגד מכירת לחם פרוס וגבינות מלוחות, אם בא להם. אני שולל את זכותם להפר את החוק (=לחתוך את גדר ההפרדה) במסגרת המחאה הזו. הדמוקרטיה מציעה די והותר אפשרויות לגיטימיות להבעת מחאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התייחסתי לא למחאה על הגדר, אלא למחאה על הירי. התייחסתי לשורה הזו שלך:"א. אם הם אנרכיסטים, הם לא יכולים לבוא בתלונות לאף אחד, ובטח שלא למדינה שהם שוללים" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך שאפשר *לנסות* להראות את האבסורד בשיטה הקיימת, אבל אני בספק רב אם במקרה הזה, שהוא שנוי מספיק במחלוקת והעובדות שלו אינן חד משמעיות, ייחשף אבסורד כלשהו בשיטה, מקסימום כשל נקודתי שלה. אני רואה רע גדול מאוד בדרישה של מישהו שלא מכיר בסמכותה של המדינה לאכוף חוק כלשהו, אפילו אם היא קבעה אותו. זוהי צביעות מוסרית מדרגה ראשונה. מי שקורא למדינה לאכוף חוקים, שיציית לחוקים. אל תשווה לעבריינים, אגב - אין מה להשוות בין מי שלא ציית לחוק זה או אחר, ובין מי שהאידיאולוגיה שלו היא שלילה מוחלטת של החוקים. מה שאני אומר לאנרכיסטים הוא כזה: "זה לא בסדר שירו עליכם, אבל לכם אין זכות מוסרית לבוא בטענות אל מי שיורה עליכם, מאחר שלשיטתכם ירי כזה הוא דבר קביל" אתה צודק. אולי יש סוגים אחרים, לא מדינתיים, של מניעת פשע. אולי גם יש דרך לעבור את מהירות האור. אשמח אם תפרט בפני כמה מהעקרונות הבסיסיים של המערכת *הלא אוטופית* שהאנרכיסטים מציעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב: אם אתה אומר לאנרכיסטים "...לשיטתכם ירי כזה הוא דבר קביל" אתה פשוט טועה. הוא לא. אתה יכול לומר להם "השיטה שלכם לא תוכל למנוע ירי כזה" וייתכן שהאמירה הזו נכונה אפילו. אבל לא נובע ממנה ש"לכם אין זכות מוסרית לבוא בטענות אל מי שיורה עליכם". כתבו די הרבה על "העקרונות הבסיסיים של המערכת *הלא אוטופית* שהאנרכיסטים מציעים". אני לא מחזיק מעצמי בקיא גדול בכל פרטי השיטות ותתי-הזרמים, ולכן אני מסתפק בלהפנות אותך למקומות אחרים. אם יש לך סבלנות לקרוא ולנסות להבין, אתה יכול להתחיל מאייל רוזנברג (http://www.earendil.ath.cx/radical/index.html) או מסלון מזל (http://www.salonmazal.org/zope/home/). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבלבל בין אמצעים ובין מטרות. נניח שאני מצדד באיסור מוחלט על נשיאת נשק בידי אזרחים (מסוג הדיון סביב הסרט bowling to columbine, למשל). בראשית המערכה הראשונה של מאבקי אני מתפרק מנשקי שלי. שכני, בעל הרובה, יורה בי. מסך. עכשיו למדתי לקח: העולם שאני שואף אליו, עולם ללא רובים, לא יעבוד אלא אם כולם יתפרקו מנשקם באופן סימולטני, ולא רק אני לבדי. לכן במערכה השניה, המשופרת, של המאבק אני מרכז את מאמצי בלחץ על הכנסת לחקיקת חוק האוסר נשיאת נשק בידי אזרחים. בינתיים, אני מגלה שמפקד המשטרה בשכונה הוא חבר של שכני הרובאי העצבני ולכן אני נושא עמי לכל מקום תת מקלע (חוקי) אימתני. במערכה השלישית החוק שלחמתי למענו נחקק, והמשטרה נאלצת להחרים את הנשק מכל האזרחים. השגתי את מטרתי, וכעת אני נחוש בדעתי להלחם למען השלב הבא: פירוז עולמי. במקביל, שכני עובר לאיסוף חרבות עתיקות ואני נאלץ לקחת שיעורי סייף אינטנסיביים. מסך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא מה? אתה מציג רק צד אחד, הצד שבו האידאולוגיה שלך מטילה עלייך מגבלות (במקרה הזה, היחשפות לסכנה מצד שכנך) ולא נותנת לך היתרים. במקרה של האנרכיסטים, הדבר הוא כן כך: מי שמציית לכל חוקי הדמוקרטיה לא היה מתפרע או מתנפל על הגדר, אבל האנרכיסטים, מעצם היותם אנרכיסטים, מרשים את זה לעצמם. כשאתה פועל על פי השקפה מסויימת, אתה פותח פתח לכך שכולם ינהגו על פי אותה השקפה. אגב (לא ממש קשור), הדוגמא שלך רק מראה את חוסר הערך שברעיון האנרכיסטי - פירוק באופן סימולטני מנשק יושג רק באמצעות חקיקה, ויישמר רק באמצעות חקיקה. למעשה, אכיפתו תצריך הרבה יותר פיקוח מאשר אי-אכיפתו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |