בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 30/12/03 20:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מבלבל בין אמצעים ובין מטרות. נניח שאני מצדד באיסור מוחלט על נשיאת נשק בידי אזרחים (מסוג הדיון סביב הסרט bowling to columbine, למשל). בראשית המערכה הראשונה של מאבקי אני מתפרק מנשקי שלי. שכני, בעל הרובה, יורה בי. מסך. עכשיו למדתי לקח: העולם שאני שואף אליו, עולם ללא רובים, לא יעבוד אלא אם כולם יתפרקו מנשקם באופן סימולטני, ולא רק אני לבדי. לכן במערכה השניה, המשופרת, של המאבק אני מרכז את מאמצי בלחץ על הכנסת לחקיקת חוק האוסר נשיאת נשק בידי אזרחים. בינתיים, אני מגלה שמפקד המשטרה בשכונה הוא חבר של שכני הרובאי העצבני ולכן אני נושא עמי לכל מקום תת מקלע (חוקי) אימתני. במערכה השלישית החוק שלחמתי למענו נחקק, והמשטרה נאלצת להחרים את הנשק מכל האזרחים. השגתי את מטרתי, וכעת אני נחוש בדעתי להלחם למען השלב הבא: פירוז עולמי. במקביל, שכני עובר לאיסוף חרבות עתיקות ואני נאלץ לקחת שיעורי סייף אינטנסיביים. מסך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אלא מה? אתה מציג רק צד אחד, הצד שבו האידאולוגיה שלך מטילה עלייך מגבלות (במקרה הזה, היחשפות לסכנה מצד שכנך) ולא נותנת לך היתרים. במקרה של האנרכיסטים, הדבר הוא כן כך: מי שמציית לכל חוקי הדמוקרטיה לא היה מתפרע או מתנפל על הגדר, אבל האנרכיסטים, מעצם היותם אנרכיסטים, מרשים את זה לעצמם. כשאתה פועל על פי השקפה מסויימת, אתה פותח פתח לכך שכולם ינהגו על פי אותה השקפה. אגב (לא ממש קשור), הדוגמא שלך רק מראה את חוסר הערך שברעיון האנרכיסטי - פירוק באופן סימולטני מנשק יושג רק באמצעות חקיקה, ויישמר רק באמצעות חקיקה. למעשה, אכיפתו תצריך הרבה יותר פיקוח מאשר אי-אכיפתו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |