בתשובה לדובי קננגיסר, 25/12/03 21:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מבחינה כתיבה עיתונאית גרידא, מרגע שמיקמת את שני הדיווחים על אותו פוסט - יצרת קורלציה בין שני האירועים - יצרת סאב טקסט = יצרת אג'נדה. כנ"ל לגבי השימוש בטרמינולוגיה, כפי שהעיר זה שמתחתי. אתה מתייחס למלה "רצח" כאל מלה אמוציונלית, אבל מבחינת לשון החוק, רצח הוא הרג שבוצע בכוונה תחילה. הרג הוא נטילת חיים ללא כוונה תחילה. וחוץ מזה, חסר מלח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינת כתיבה עיתונאית גרידא, האייל אינו עיתון. הקורלציה היחידה בין שני הארועים היא כרונולוגית ונושאית (כלומר, בהפרש של כמה דקות, ובנושא בטחון). כל ייחוס כוונות לצירוף שתי הידיעות ביחד הוא על דעת הקורא בלבד, וממילא ניתן לטעון על אג'נדה לשני הכיוונים (הנה תראו, החיסולים מוצדקים, כי יש פיגועים, או, לחלופין, הנה תראו איך מדיניות החיסולים גורמת לפיגועים). אם אפשר לפרש טקסט לשני הכיוונים באותה המידה בדיוק, לפי טעם הקורא, לא ניתן להאשים את הכותב באג'נדה. גם חיסול, אם כך, הוא רצח - שהרי מדובר בהרג בכוונה תחילה. לא סתם: הוא גם מכוון אל אדם ספציפי, ולא כמו פיגוע, שם נהרגים אנשים מקריים שלצערם ולצערנו היו בסביבת המפגע בזמן שהלז החליט להתפוצץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייל הוא לא כתב עת? כתב עת הוא לא סוג של כתיבה עיתונאית? האם הידיעות החדשותיות בכלל וזו בה אנחנו דנים בפרט לא שאבה את מקורותיה משני יומונים? לא *האשמתי* אותך בכלום, אבל השימוש במלה הזו, אם יורשה לי לחטוא בפרויידיאניות בגרוש, מעיד על אפולוגטיקה וכחתרנית זוטרה, קשה לי להתעלם מכך. אג'נדה אינה *האשמה* ובהתייחסותי הראשונה שאלתי, די בנימוס, האם השילוב של שתי הידיעות בידיעה איילית אחת הוא תוצר של קביעת סדר יום או של מיקריות. אני בהחלט מבינה את השיקול הלוגיסטי שבהצמדת שתי ידיעות. אני חושבת שזה שיקול מוטעה מאין כמוהו, אם הייתי חושבת שאתה לא מסוגל להתמודד עם הביקורת הזו, לא הייתי טורחת. כנראה שבעניין הזה טעיתי בגדול. מה אתה אומר, דובי? להפסיק להשמיע ביקורת?1 ואגב, אג'נדה פירושה יצירת סדר יום; לעניות דעתי, כמוה כפרדיגמה: היא הרקע שעליו אפשר להצמיח דברים, ולא הדבר עצמו. ולכן לא מן הנמנע ששני קוראים יקישו מסקנות הפוכות. אג'נדה היא לא קביעה אבסלוטית ונחרצת. 1ואז אולי לא רק מלח יחסר, אלא גם פלפל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אג'נדה בידיעה חדשותית היא עלבון מקצועי, כן. על כן, לטעון שיש לי אג'נדה בפרסום העדכון הזה כפי שהוא, ובמיוחד לאור העובדה שלא הייתה לי כזו, זו האשמה, ואין קשר לאפולוגטיקה כאן. את יכולה להמשיך להשמיע ביקורת מכאן ועד טימבוקטו, התהייה שלי היא רק לגבי מה את מנסה להשיג עם הביקורת הזאת. אני יודע היטב מה משמעות אג'נדה. אג'נדה סטינג היא היכולת של התקשורת, אם לא להכתיב מה אנשים יחשבו, אז לפחות *על* מה הם יחשבו. את טוענת שאני, בהצמדת שתי הידיעות הללו, מדרבן אנשים לחשוב על שני הנושאים הללו כקשורים באופן כלשהו. ברגע שאת טוענת שמדובר כאן בכוונה מכוון, את מעליבה אותי כעיתונאי (דמיקולו ככל שאהיה), ואני מתקשה לעלוז ולשמוח על ההאשמה הזאת. אם יש לך בעיה עם זה, את מוזמנת גם להוסיף פפריקה לרשימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתך, האם אפשר לעסוק בעיתונאות ללא אג'נדה? כיצד תחליט אילו פרטים חשובים ואילו אינם חשובים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(פרסום עצמי חסר בושה) .דיון 845 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כל כך הרבה עיתונאים בעלי אג'נדה. טרם הודפס עיתון ללא אג'נדה: "ידיעות אחרונות" מכתיב אג'נדה באופן מוצהר, "הארץ"? ודאי. ל"מעריב" אני לא מוכנה להתייחס באופן עקרוני. "הצופה" ועיתונים חרדיים מייצרים אג'נדה ברורה ומובהקת. "דבר" היה שייך ל"פועלים", "על המשמר" היה עיתון ה"קיבוץ הארצי" ו"מפ"ם", ובהיותם מזוהים עם פלג מסויים, אין ספק שייצרו אג'נדה שתאמה את הזרם שייצגו. את ההאשמות אתה מייחס לעצמך. ידי לא היתה במעל. לא קבעתי שהיתה פה כוונה, אמרתי שלעניות דעתי, השיקול היה מוטעה. אם אתה רוצה להיעלב מכל מי שחושב שהשיקול שלך מוטעה, ולראות בזה כתב אישום... זו בעיה שלך. אני לא מנסה להשיג שום דבר עם הביקורת שלי. ביקורת היא כלי לגיטימי להבעת דעות. בתור עורך, אני מצפה ממך שתבין את זה. אם אתה לא מסוגל להתמודד עם זה, זה באמת כבר לא ענייני. ואגב, אתה ביקרת דברים שאני כתבתי לא פעם (ע"ע סטרס, לדוגמה). אתה רוצה להגיד לי שניסית להשיג בזה משהו? מה בדיוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, תגידי שאת רוצה לטעון שהיה פה שיקול מוטעה. זו ביקורת שאני יכול לקבל. ''פרסום שתי הידיעות יחדיו זו החלטה הלוקה בשיקול דעת מוטעה'' - אם זה מה שהיית כותבת, הייתי אומר ''יתכן'', מסביר את השיקולים שלי בשקט ובנינוחות והיינו נפרדים כידידים. אבל את לא אמרת שיקול מוטעה, את אמרת שיקול זדוני, עם אג'נדה, כלומר שזו הייתה החלטה מכוונת לקדם סדר יום מסוים שאני דוגל בו. אותי, אישית, זה מעליב. וכשהערתי לך על סטרס אני ניסיתי לקדם את השימוש במילים ובביטויים שהשפה העברית מציעה לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה שכתבתי, בפסקה 4 תגובה 186792 לטעון שיש לאדם כוונת זדון, זה דורש הוכחה. תוכיח בבקשה שיש לי כוונת זדון. ואם אתה מנסה לקדם שימוש בביטויים בעברית, כדאי שתיהיה עקבי, ושלא תשתמש בביטויים לועזיים בעצמך ותטען שזה נעשה בהומור, ולא תגיד שלכתוב מלה מסויימת בלועזית זה נורא "מכוער". זה, עאפס, לא ממש מעורר אמינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר מדוברמן את מזכירה את הכלב הקטן של השכנים שנובח ונובח שעות בלי שיש לאף אחד, כולל לו עצמו, מושג על מה ולמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יפה מצידך להשתמש בשירותי הנביחה שלי, כשיש לך עניין בהם. וזה גם משמח ללמוד על העולם האסוציאטיבי העשיר שלך. גם אם אינך מבחין במגוון הצלילים והניואנסים של נביחת הכלבלב, אין להסיק מכך שלכלבלב עצמו אין אג'נדה (אם לנסות ולחזור לדיון המקורי) מתוזמרת היטב. ותודה שטסת ב''קפת-איירלינס''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחיסול יש רק נרצח אחד - המחוסל עצמו. אם נהרגים אנשים שהיו סביבו בעת החיסול, זה אינו רצח, מאחר שמטרת החיסול לא הייתה הריגתם. אם תרצה להתחכם ולדבר על "אנשים מקריים", קל לשאול "האם היו מבצעי החיסול מעדיפים שהיו נהרגים אותם אנשים, או לא?" התשובה (אני מקווה) היא לא. לעומת זאת, אם תשאל את אותה שאלה על פיגוע, שבו נהרגים אנשים "מקריים", התשובה תהיה כמובן כן. מטרת הפיגוע היא חיסולם של אותם אנשים, אף שהבחירה בהם היא מקרית. האם באמת ניתן לקרוא לחיסול רצח? חיסולים *אמורים* להיות של מחבלים פעילים, דהיינו, "הקם להורגך השכם להורגו". אם תרצה לקרוא לזה רצח, קרא לזה רצח. אני חושב שבפלילים קוראים לזה הגנה עצמית. בכל מקרה אי אפשר להגיד על האנשים האחרים שנהרגו בזמן החיסול כי הם "נרצחו", ועל כן ראוי להפריד בין הרוגי החיסול לנרצחי הפיגוע. באשר לשילוב שתי הידיעות יחד, אל זה אין לי טענות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |