בתשובה לאסתי, 19/12/03 9:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם את וגם דורון מתחמקים מהנקודה. הנקודה שלי היא שלטענתי גם יהודי שלא גר במדינת ישראל היה עוזר ליהודי אחר בצרה, בלי לשאול הרבה שאלות. אני לא משווה את איש המוסד למפגע הפלסטיני אלא את נותני המחסה - הדיירים בבית עם המזוזה לפלסטיני שקיבל את הנשק ואת המחסה במסגד למחסה בבית הכנסת. אני חושב שאת בדיוק במעמד לענות על השאלה ששאלתי: לו, בזמן מגוריך בנכר, היה מידפק על דלתך איש רצוץ חמוש באקדח ואומר בעברית: "אני איש מוסד, ברחתי עכשיו ממבצע שהתחרבש וגם המילוט התחרבש. אני חייב להתחבא". האם היית נותנת לו מחסה? שכ"ג אמר "לא", אני לא מאמין לו. אבל שוב - כיצד *את* היית נוהגת? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עניתי לך לנקודה הזאת, והתשובה נעלמה באופן מסתורי. אז הנה שוב: אם ה"מבצע" (שהתחרבש או לא) היה פיגוע באזרחים בריטים אקראיים ושלווים, הייתי מסגירה את האיש למשטרה, אותו ואת נשקו כמובן. בלי אפילו לחשוב פעמיים. בחיי אדוניי בספר התורה, קרוס מיי הארט אנד הופ טו דיי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שרכיב הבינה המלאכותית שהוא חלק מתוכנת האייל שמזהה תגובות כפולות הסיר את הפתיל התואם שכלל את תגובתך. אבל עכשיו מגיע חלק המעניין: ומה אם המבצע היה חיסול אישיות פלסטינית? אישיות בריטית? את בכלל נמצאת במצב של ארוע שקרה לפני דקות ואין לך אפילו דרך לאמת את מה שהנמלט אומר לך. מה תעשי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלו, מה זה פה, חקירתי-בעינויים במרתפי המוסד האחר? ומה אתה היית עושה, בילינסקי? וחוצמזה- מי מתעלם עכשיו מדברי חברו? שאלתי אותך, לגבי ההבנה שאתה (כמוני) מגלה למניעי ה"מעורבים", האם הבנתך זו לא מבצרת בעצם את טענתי לגבי עצם קיום מעורבות, בדרגות שונות על רצף פעיל-סביל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אני הייתי עושה? אני באמת לא יודע. אבל אפשרות נתינת המחסה בהחלט הייתה עוברת לי בראש ולא נפסלת מיד. ואת? אני מניח שאנשי הקהילה היהודית במצרים בזמן "עסק הביש" עמדו בפני דילמה דומה וגם בלילהאמר בשנת 73' יכול היה יהודי לעמוד בפני אותה דילמה. אפילו פולארד היה יכול לדפוק על דלתו של יהודי אמריקאי לפני שהידפק על הדלתות הנעולות של שגרירות ישראל. כן, אני מגלה הבנה למניעי המסייעים בדיעבד (לא לפני - מי שמסייע לפני שותף בעקיפין לביצוע) - המעשה כבר נעשה ועכשיו הם נמצאים בקונפליקט קשה מאד לדעתי - הנאמנות למדינה מול מה שנתפס כנאמנות לבן הלאום עם סיכוי נמוך להיתפס. כמו שטבעי בעיני שהורה לא יסגיר את בנו הרוצח למשטרה או שבעל יעיד נגד אשתו (מה שמעוגן בחוק אא"ט) כך אני יכול להבין פלסטיני שיתן מחסה למפגע. אבל כאן בא לידי ההבדל בין "מבין" ל"מסכים". אני לא מסכים שפלסטיני ינהג כך והיה והוא יתפס ויורשע הרי שהעובדה שהוא סייע לפלסטיני אחר לא תהווה בסיס להקלה בעונש למשל. דילמת המעורבות קיימת כמעט אצל כל מיעוט לאומי, אצלנו היא אולי מודגשת יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובות המהוססות בפתיל הזה גורמות לי לחשוש משהו. _בטח_ שהייתי מחביא אותו. בלי לחשוב פעמיים. ומודיע מייד לשגרירות, במקביל1. אני באמת היחיד שהיה נוהג כך? 1 גם כדי להתגונן מפני המקרה בו הוא בעצם סוכן של מחתרת בת-עין, מה שהרבה יותר סביר במקרה הפלסטיני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני הייתי נוהג כך, אני חושב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד באותו עניין של הטיות: האם מי מכם היה נמנע מלתת לעובר-אורח שהוא עובד זר לעשות שיחה מן הטלפון הסלולרי שלכם, אבל היה נותן ליהודי לעשות כן? או להיפך? שימו במקום עובד זר ערבי, או חרדי, תלוי בנטיות שלכם. (אני אישית לא נותן לפרטים כאלה להפריע לי לתת לאנשים שיחות בטלפון הסלולרי שלי, אם הם מבקשים יפה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אלטרנטיבה: לתת את הטלפון הסלולרי לרביעיית פרחחים שיצאה לבילוי של שבת (ונגמר להם הכסף לדלק). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |