 |
אני מסייג מראש שהידע שלי בנושא קטן מאד, אבל בכ"ז אנסה לכתוב משהו.
ישנם שני הסברים עקריים להיווצרותם של יצוגים ותפיסות. האחד טוען שיש תבניות שנמצאות בנפש מטבע בריאתנו, שמארגנות את הרשמים והמידע החושי (קאנט? ודקארט). השני אומר שבאמצעות המידע החושי אנחנו מפתחים יצוגים ותפיסות ולומדים את העולם. למשל אבו עלי אל-חסן איבן אל-חיתאם (ערבי מימי הביניים) חקר וגם שירטט כיצד מידע ויזואלי זורם מהעין ל"מרכז תפיסה" מרכזי במוח שם נוצרת תמונה יצוגית. ג'ון לוק הדגיש את חשיבות הלמידה לפיתוח תפיסה, משהו כמו "ראשית, החושים הרגישים לאוביקטים מסוימים, מוסרים לנפש תפיסות/תחושות ברורות" (תרגום שלי). אבל בעצם יש טענה חזקה יותר שאומרת שמבנה הנפש עצמה מושפע וניקבע על ידי התחושות.
ניקח כמה דוגמאות. עיוורים מלידה שבגלל קטרקט יכלו רק לראות אור עמום ומעורפל. אחרי ניתוח הם יכלו לזהות בין צורות ורקע, או צבעים. אבל רובם לא יכלו לזהות על ידי ראיה חפצים שהיו מוכרים להם במישוש. ניסויים בחיות (אני מניח שהיום הם אסורים) נתנו תוצאות דומות. הרכיבו להם משקפים שעירפלו את הראיה שלהם. כשבגרו והורידו את המשקפיים, העין לא הראתה שום סימן ניווני, אבל היו להם קשיים תפיסתיים כמו לחולי הקטרקט. המערכת הויזואלית שבמוח לא התפתחה משום שהיא לא קיבלה שום גירוי. אם משתילים לתינוקות חרשים מכשיר שמיעה באוזן, אזורי השמיעה במוח שהיו מנוונים "מתעוררים" ומתחילים להתפתח.
דוגמה נוספת "הסתגלות תפיסתית". חוקרים ענדו משקפיים שעיוותו את הראיה, כמו הזחה של התמונה ב40 מעלות שמאלה, או הפיכת התמונה על ראשה. בהתחלה הם סבלו מבילבול וחוסר התמצאות, אפילו דיכאון. חוקר אחד ענד משקפיים שהופכות מעלה-מטה ולקח לו שבוע או יותר עד שהתרגל למראה. אז הוא היה יכול להסתובב ברחוב בלי בעיות, לנהוג באופנוע ולעשות סקי. זה לא שהמוח התרגל לעולם הפוך אלא בגלל שהתפתחו יצוגים ותפיסות חדשות שמותאמות לעולם העומד על ראשו.
עוד דוגמה ודי, "מוכנות תפיסתית" (אני מתרגם מונחים מאנגלית, אז אם משהו מכיר את המונחים בלע"ז עברי, בבקשה לתקן). אנחנו רואים את מה שאנחנו נוטים או ארוכים מראש לראות, עקב הנסיון והלימוד הקודם שלנו. כולם מכירים את התמונות שאפשר לראות בהן שני דברים, פרצוף אישה ואיש מנגן או שוכב. אנחנו רואים עבמי"ם בגלל שהתפיסות שלנו משפיעות על מה שאחנו רואים, ואם נשנה את התפיסה שלנו נראה שיש שם רק עננים או פריסבי.
ברור שקיימת תשתית מולדת שמאפשרת התפתחות של תפיסות של עיצוב מבנה ההכרה/נפש/mind. למשל, אנחנו רואים או שומעים רק תחום מאד קטן, או שיש לנו תאי עצב הרגישים רק לגרויים שבאים מקווים בזויות מסויות. אבל התשתית הביולוגית הזו לא קובעת מה נילמד וניתפוס. החושים מזינים את המוח אבל אנחנו צריכים גם לבחור, לזהות ולפרש את החושים, וזה נקבע על ידי מה שכבר "למדנו". היצוגים השכליים נוצרים בעקבות החושים ואז הם משפיעים על מה שהחושים יקלטו.
כל מה שכתבתי התייחס רק לדברים ברורים (פחות או יותר) כמו ראיה או שמיעה, ולא למושגים מופשטים כמו מתמטיקה (אם כי קראתי שלא ברור אם באמת זה מופשט לגמרי), ואני מניח שיש עוד הרבה עבודה להראות כיצד עוברים מראיה של עץ למחשבה מופשטת.
בקשר ללמידה. עכש"י, למידה, לפחות ברמה הבסיסית שלה, היא פונקציה של שינוי. אנחנו אדישים לרצף גירויי אחיד של אור, קול או ריח. מתרגלים לרעש לבן, לא "רואים" פרטים שונים בסביבה. רק כשיש שינוי בשטף, תשומת הלב מתמקדת בשינוי (יתרון אבולוציוני?). אם נניח שבאמת אנחנו טאבולה ראסה, והדבר הראשון שנכנס למוח זה רעש מסוים, קבוע. שינוי בעוצמה או גובה הצליל, "חידוש", יאפשר "למידה"(לא רוצה סתם לזרוק שמות נוספים). כמו תינוק שמסתכל בצעצוע צבעוני אבל אחרי כמה שניות הוא חוזר לבהות בחלל, עד שלא מזיזים את הצעצוע מחדש מול עיניו.
שוב, אני לא יודע איך עוברים לרמה כזו בסיסית לידיעה מתמטית מופשטת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות