 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. הרשיתי לעצמי להניח שהמסווה (אם היה כזה) יקרע מעל התגובה שלי מיד. ב. כמובן שההקבלה אינה מושלמת. המסר הוא שמי שמוצא תירוצים יפים לוותר על זכויות של אחרים, עלול לגלות שאין לו בלעדיות על אמנות התירוץ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תנוח דעתך, עוזי, לא חשבתי אף לרגע קט שיש לי בלעדיות על אמנות התירוץ. נהפוך הוא, רק באיחור ובהיסוס הרשיתי לעצמי להצטרף להמוני המתרצים, מגלגלי העיניים, קורצי הקריצות ופורצי הפריצות. רק אחרי שכל אלה טיהרו גדודי שרצים, הכשירו בדיעבד ומראש מיני רציחות פוליטיות, פסקו פסיקות מאירות עיניים בשאלה אם מותר לחלל שבת כדי להציל חיי גוי ואם יאה להניח מוקשים נגד חיילי צה''ל בערב יום כיפור, הסבירו במובאות מהרמב''ם למה צריך להרוג ולאבד את כרמית המתכתית ושותפיה לאידיאולוגיה (ובאותה הזדמנות, למה לא, גם את פושעי אוסלו). ובכן, אני רחוק מאד מלטעון למקוריות כלשהי בעניין שלפנינו, ומודה בפה מלא שאינני אלא חקיין זול שמצטרף לעגלה עמוסה לעייפה של אמני התירוץ והשיקוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, דרוש מאמץ כדי להצדיק פיטורין או מאסר של פרחח שירק על אנדרטה. לעומת זאת, לאחר שתלינו בו את העוונות (האמיתיים והמדומים) של מחנה שלם, נדמה שעל פחות מגלגול בזפת ונוצות עוד מגיע לנו עודף. נשארת רק השאלה על איזו אנדרטה אני ירקתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. או שאני לא הבנתי את תגובה 180775, או שאתה לא הבנת את תגובה 180849 (ובשני המקרים לא מדובר על הפשט). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |