|
יום אחד, תוך שנה שנתיים, אגמור לקרוא את הדיון הזה, וזה יהיה די חבל, כי אני מוצא פה דברים מאד מעניינים, כמו הקישור הנ"ל.. לכיווניות של מולקולות קוראים כירַאליוּת (מהמילה היוונית יד 1, chiros) . עוד על כיווניות מולקולות, או בשמה היותר יבשושי "סטריאו-כימיה" 2 : http://herzog.eteacher.co.il/YOM03/CHEMISTRY/matala1...
בכל אופן, זה ממש מרתק, ההעדפה הזו של חומצות-L. גם בלי העדות של המטאוריטים זוהי העדפה תמוהה בכוכב הלכת שלנו, אבל עוד אפשר היה לטעון כי היה "מאבק" צמוד ובסטייה קלה משווי-המשקל הלא יציב, נכבשה הפלנאטה ע"י חומצות-L. עכשו כשגם עדויות מהחלל "בחרו" אותו דבר, זה כבר ממש משונה. כמו שאני רואה את זה, או שיש תהליך כימי המעדיף יצירת איזומרי-L, או שיש כלל אצבע ביקום שצורות חיים בנויות תמיד מאיזוטופי-L והמטאוריט הוא מפלנטה שיש או היו בה חיים.
ההעדפה הזו מצטרפת (לפחות בעיני הלא מיומנות) להעדפה הלא ברורה של חומר על פני אנטי-חומר ביקום, גם כאן שתי הוריאציות שוות ערך בכל פרט לתכונה בינארית אחת. קראתי איפשהו (פה?) שיתכן שיישבו את שאלת העדפת החומר, מישהו יודע משהו על כך?
מעניין לראות כמעט כל המולקולות הביולוגיות מבוססות על חוסר סימטריות אופטי ומעדיפות צורה אחת על פני האחרת. ניתן לראות זאת גם באופן הליפוף של ה-DNA 3.
אסון התרופות המתוקשר והמפורסם ביותר (לא, לא רמדיה) קשור באופן ישיר לנושא זה. תרופה בשם "תילומיד", לשיכוך כאבים אאל"ט, ניתנה בצורה של תערובת שני האיזומרים האופטיים (=תערובת רצמית). מסתבר שאיזוטופ אחד פועל כתרופה ואילו השני גורם למומי גפיים נוראים בוולדות. ה-FDA (רשות התרופות והמזון האמריקאי) חטף על זה בוקס לעין והחמיר מאד את תקנותיו הדראקוניות גם כך. עד היום הסיפור הזה הוא בחזקת "זכור את אשר עשה לך התילומיד.."
1 "מדע" קריאת כף היד נקרא כירולוגיה. 2 לא.. זה לא שכלול של מונו-כימיה.. 3 כנראה שמי שגילה זאת דווקא היה בעל אג'נדה פוליטית אחרת משל מגלי ההבדלים האופטיים בחומצות אמינו כיוון שזהו Right-handed helix. אתר משעשע שגילתי בעת כתיבת שורות אלו הוא ארכיון הומוריסטי של ציורי DNA שגויים (שמאליים):
|
|