בתשובה לשי כהן, 24/02/01 1:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שינוי שיטת הבחירות רק כדי להפחית את כוחם של החרדים תהיה תקדים מסוכן. אנחנו נלחמים כאן כדי לשמר את הדמוקרטיה הליברלית. להרוס את אותה דמוקרטיה למטרה זו נראה לי קאונטר-פרודאקטיב. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שינוי שיטת הבחירות כדי להקטין את כוחם של החרדים יביא לתקדים לא רק שלא מסוכן אלא אף מועיל משום שזהו שינוי שיביא גם להקטנת כוחם של כל המפלגות האינטרסנטיות האחרות שמוצצות כוח משתי המפלגות הגדולות. ואני לא יודע אם אתה מסכים איתי אבל אני חושב שכדי ליצור שיטת שלטון יציבה דרושות שתיים שלוש מפלגות גדולות ולא יותר. כי יותר פשוט מחליש את כל המערכת הפוליטית והופך אותה לעיתים למגוחכת (ממש כמות שהיא עכשיו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מוצצות כוח משתי המפלגות הגדולות"? שתי המפלגות הגדולות כיום לא מגיעות ביחד אפילו ל-50 אחוזים מהכנסת, כלומר - פחות ממחצית האוכלוסיה (הבוחרת) מעדיפה אחת משתי המפלגות הללו. ישראל היא לא ארצות הברית. ישראל היא חברה שסועה ומרוטשת, המורכבת מקבוצות קטנות שהאיבה ביניהן רבה. עיוות שיטת הבחירות כדי למנוע ריבוי קולות בכנסת יהווה פגיעה משמעותית במטרה הבסיסית אותה באה לשרת הדמוקרטיה - ותביא בהכרח לאובדן מעט האמון שעוד יש לישראלים במשטר הישראלי. הבעיה היא שאתה משווה אותנו רק לארה"ב, וארה"ב היא לא הדמוקרטיה היחידה בעולם, וגם לאו דווקא הדוגמא הטובה ביותר לדמוקרטיה. עוד צריך לזכור שישראל אינה פדרציה כמו ארה"ב, ושטחה הפיזי קטן יותר. שטח זה יגרום בהכרח לחיכוכים מתמשכים באשר לאופי חלוקת השטח לאזורים - האם לפי שטח גאוגרפי או לפי אוכלוסיה? האם לכלול אזורים חרדים במובהק בתוך אוכלוסיה חילונית גדולה כדי "להטביע" את הקולות שלהם, או ליצור מחוזות שהם יותר נוטים לטובת הדתיים, ולהטביע דווקא את הקולות החילוניים? אין מזה מוצא. בלאגן שכזה יחריב את הדמוקרטיה הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי שהן לקחו כוח מהמפלגות הגדולות לא? אז אין סיבה לחזור על כך שהמפלגות הגדולות שלנו כבר לא גדולות היום (ועדיין מספיק גדולות כדי להיות הגדולות) אני לא השוותי אותנו לאף אחד קרא שוב. אמרתי שאני חושב ששתיים שלוש מפלגות גדולות הן הפתרון הטוב ביותר למדינה שלנו. חיכוכים מתמשכים?? תגיד לי איפה היית עד עכשיו איפה? סך החיכוכים רק עלה שבעתיים מאז צצו מפלגות האינטרס הקטנות כמו פטריות בגשם. אתה רוצה להקטין חיכוכים? תקטין מפלגות ותייצר קבוצות אינטרס גדולות יותר שכוללות בתוכן הרבה אוכלוסיות שונות זו מזו שהולכות ביחד נגד קבוצת אינטרס גדולה אחרת, ולא חמישים קבוצות שכל אחת רבה עם השנייה. אני לא מבין מאיפה אתה מקריץ את צורת המחשבה שלך על כך שזה יפגע בדמוקרטיה הישראלית. כאילו שיטת הבחירה הישירה, אחוז החסימה הנמוך בבחירות ועליית מפלגה חרדית שהמנדטים שלה בהשוואה לחרדים עצמם היא אי סימטרית, לא שיכנעו או לא הראו לך עדיין שהדמוקרטיה הישראלית כבר נפגעה ונפגעה קשות מזמן! נ"ב - שטחה של ארצות הברית אמנם מאוד מעניין גיאוגרפית אבל כרגע אני עסוק מדי מכדי להתעניין. ואני גם לא יודע למה הכנסת רעיונות מוזרים של טרנספר אוכלוסיות בתוך מדינת ישראל ליהודים. חשבתי שיהודים במדינת ישראל בדרך כלל מחליטים לבד היכן לגור, כמו שמחליטים לבד למי להצביע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעקש שלא לקרוא את דברי. המפלגות "הגדולות" כיום אינן גדולות משום שכזאת היא החברה שלנו. כפיית שיטה של שתיים שלוש מפלגות על ישראל תגרום למרמור אדיר בקרב מרבית האוכלוסיות בארץ (ודווקא החרדים, המפלגה השלישית בגודלה, להזכירך, היא ש"ס, יזכו מההפקר), והדמוקרטיה השברירית שלנו תקרוס. אם אינך משווה אותנו לאף מדינה, אני תוהה מהיכן צץ לך הרעיון ששתיים-שלוש מפלגות הוא הפתרון המיטבי לישראל? על מה אתה מבסס את הטענה הזו? המפלגות הקטנות עלו בעקבות חוק הבחירה הישירה, שאפשר לבוחרים לבחור, בעצם, בשני מצעים שונים, במקום להעדיף את המפלגה האחת שהמצע שלה הכי קרוב לדעותיהם. במצב כזה, כמובן, יש יותר אפשרויות להעדפה של כל אדם, ויותר סיכוי להתקבצות של קבוצות קטנות למפלגות. לכן אני חושב שחזרה לשיטת הבחירות הקודמת עדיפה על כל פתרון אחר שקיים כיום. הבעיה עם הקטנת החיכוכים שאתה מציע היא שהיא לא מקטינה חיכוכים, היא מטאטאת אותם מתחת לשטיח, והשטיח שלנו, מה לעשות, די קטן. עד מהרה, החיכוכים יצאו החוצה. אם המערכת הפוליטית לא תאפשר להם להשתחרר שם, הם יצאו החוצה בצורת מרי אזרחי, ובצדק. מה שווה הדמוקרטיה אם לא ניתן לאנשים להביע את דעתם שם? הפסקה האחרונה שלך מוכיחה באופן סופי שאתה כלל לא קורא את דברי. כשאתה מחלק את הארץ לאזורי בחירה, אתה יכול להחליט, למשל, להכליל את בני-ברק עם תל-אביב, או שאתה יכול להחליט להפריד את אריאל משאר יהודה ושומרון - כל החלטה כזו מקטינה את כח ההשפעה של צד מסויים. מכיוון שאין חלוקה ברורה ומוסכמת של ישראל לאזורים, הרי שכל חלוקה שניצור לאזורי הצבעה תהיה נתונה לויכוחים שלעולם לא יפסיקו. לא אמרתי טרנספר בשום שלב בהודעה שלי, והזלזול שלך, אם לומר את האמת, מצער אותי שאני בכלל מטריח את עצמי לענות לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם המערכת הפוליטית מהווה ראי פסיבי של החברה בלבד, והתבטאויות הפוליטיקאים אינן תורמות לשסעים החברתיים? במילים אחרות, מה ההבדל בין חברה שסועה לחברה פלורליסטית, אם לא מערכת פוליטית שמאפשרת לזרמים השונים לשתף פעולה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא שבחברה שסועה הקבוצות השונות פועלות זו כנגד זו, ובחברה פרורליסטית, הקבוצות השונות מקבלות זו את זו וחיות איתן בדו-קיום. אין שום קשר למערכת הפוליטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שיש חברות שהן כה רודפות-שלום, או כה אלימות, עד שמבנה המערכת הפוליטית שלהן לא רלבנטי בבואנו לנתח שסעים חברתיים. אבל בוא ניקח לדוגמא את צפון אירלנד. מה שקורה שם נראה לי כמו נסיון לאחות חברה שסועה באמצעות תכנון של מערכת פוליטית נבונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם אני מכיר את הרקע באירלנד, אינני מכיר את אותו נסיון איחוי שאתה מתאר. האם תוכל לפרט בנושא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מתמצא מספיק בהיסטוריה בכדי לתאר את מהלך הסכסוך בצפון אירלנד. לכן, אביא רק כמה עובדות חלקיות: האי האירי חולק ב- 1921 ו- 26 המחוזות הדרומיים יצרו את הרפובליקה האירית, שרוב אוכלוסיתה קתולית. בששת המחוזות שבצפון האי, שסופחו לבריטניה, היה בשנות העשרים רוב פרוטסטנטי מוצק אבל כיום חיות בהם במעורב שתי קהילות שכמעט השתוו בגודלן - קתולית ופרוטסטנטית. האחת שואפת ברובה להתאחד עם אירלנד שמדרום בעוד האחרת שואפת להשאר בשלטון אנגלי. הסכסוך (באנגלית: The Troubles), הפך לאלים לקראת סוף שנות ה- 60 ולפי הספירה המקובלת כבר גבה מעל 3600 קרבנות משני הצדדים. בעשירי באפריל 1998, שהיה "יום שישי הטוב" של חג הפסחא, נחתם בבלפסט הסכם בין נציגי הפלגים העיקריים המעורבים בסכסוך. ההסכם, שאושר אח"כ במשאל עם, קורא לפיוס בין שתי הקהילות ומגדיר מערכת פוליטית חדשה בצפון אירלנד שמטרתה לאפשר לשתי האוכלוסיות לחיות יחד למרות שאיפותיהן הלאומיות הסותרות. מפורטים בו מספר מכניזמים פוליטיים חדשים וביניהם אסיפה נבחרת, קבינט עם ייצוג הולם לכל צד, מועצה משותפת לצפון ולדרום האי, והחלתם של שינויים שונים באופי השלטון הבריטי בצפון אירלנד. הוסכם גם שמעמדה הסופי של צפון אירלנד יוכרע בעתיד לפי רצון תושביה ולא חד צדדית על ידי הבריטים. ההסכם עומד כל העת למבחן מצד גורמים קיצוניים משני הצדדים שממשיכים לבצע מעשי אלימות במטרה לערער אותו. סלע מחלוקת נוסף, לא אלים, נוצר לאחרונה סביב סירובה של מחתרת ה- IRA הקתולית להתפרק מנשקה מחד, וסירובם של הבריטים לבצע רפורמה מקיפה בכוח המשטרה הכמו-צבאי שלהם בצפון אירלנד, מאידך. כוח משטרה זה מאוייש כמעט כולו על ידי פרוטסטנטים, והוא כולל את ה- Special Branch הידוע לשמצה, שאנשיו חקרו ועינו קתולים שנחשדו כמעורבים בפעולות טרור. לסיום, כדי לתת מושג על הרוח השורה על ההסכם, אחד המשפטים היפים מתוך הפתיח מדבר על קרבנותיו הרבים של הסכסוך ועל הרצון לכבד את זכרם "... באמצעות התחלה חדשה, שבמסגרתה נקדיש את עצמנו להשגתם של פיוס, סובלנות ואמון הדדי, ולהבטחתן ומימושן של זכויות האדם עבור כולנו". זו פתיחה נאותה להסכם פוליטי, שמנסה בכנות להתוות דרך לדו-קיום בין שתי קהילות בחברה שסועה מתוך מטרה לאחות את הקרע. אתר העוקב אחרי ההיסטוריה של הסכסוך: הסכם יום שישי הטוב: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שניה, אולי הייתי צריך להבדיל בין שני סוגים של שסעים חברתיים: זה שבין קבוצות שיש ביניהן תחום אפור, לעומת זה שיש בו רק שחור ולבן. תחום אפור הוא מצב שבו קיימת ניידות בין הקבוצות. למשל, הקרע בין דתיים לחילוניים בארץ הוא כזה מפני שיש תנועה מתמדת של חוזרים בשאלה וחוזרים בתשובה. האנשים שבתחום האפור, אלו שעוברים ממחנה למחנה, נושאים בתוכם את הבסיס לשותפות בין שתי הקבוצות ולכן מוכיחים, בעצם קיומם, את היכולת לאחות את השסע ולהתאחד סביב המשותף. המצב בצפון אירלנד שונה ולכן ייתכן שהדוגמא שהבאתי בעייתית. הרי רק לעתים רחוקות הופך קתולי לפרוטסטנטי ולהיפך, וקשה גם לדמיין שלאומן אירי יגלה בוקר בהיר אחד שהוא מעריץ של הוד מלכותה. משום כך הפתרון הפוליטי איננו מנסה לאחד את שני הצדדים אלא לאפשר להם להאבק על השלטון בדרכי שלום ולספק תמריצים לשיתוף פעולה. במערכת שנבנתה בצפון אירלנד, כל צד תלוי באחר לאשרור החלטות חשובות. כמו כן, מנסים לתת לקיצוניים בשני הצדדים זירה למאבק בתוך המערכת הפוליטית, בתנאי שיסכימו מראש לעקרון ההתחלקות בשלטון. אני מניח שמצב כזה אפשרי רק אחרי שכל שחקן מבין את מגבלות כוחו ומוכן להתפשר על פחות מנצחון כולל. נדמה לי שלמהפכנים לוקח לפעמים זמן רב להגיע להכרה שלעולם לא יזכו לתמיכת %100 מהציבור. אם כן, השסע בצפון אירלנד דומה יותר לזה שבין יהודים לערבים ופחות לזה שבין דתיים וחילוניים. מה בעצם המסקנות מכך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהתייחסות אל חוזרים בשאלה/בתשובה כאל נושאים את הבסיס לשותפות היא נאיבית. העוברים ממחנה למחנה לעיתים קרובות עושים זאת מתוך מיאוס במחנה שלהם ואידיאליזציה של המחנה הנגדי. נכון שיש כאלה שזוכרים גם את הטוב בשני הצדדים, אך הם המיעוט. עבור רוב 'המאוכזבים' לוקח זמן רב עד שהמצב רע מספיק כדי להצדיק מעבר כזה, עם כל ההשלכות החברתיות, משפחתיות, אישיות הנלוות לו. עד שהגיעו לרמה שהם מוכנים לעבור, האכזבה הפכה לכעס, מיאוס ובסופו של דבר, אי הכרה בטוב שהיה והם עזבו. מנגד, כדי להצדיק את המעבר, הם מתמקדים בטוב שבצד השני - דיסוננס בהתגלמותו. לכן יש כאלה החוזרים - ואח"כ חוזרים שוב, למקומם המקורי. ההכרה במציאות שאינה אידילית באף צד, והגעגוע למה שהיה טוב ונשכח בלהט ההחלטה לעבור - עושים את שלהם. יש כמובן אחרים, שעוברים בצורה שקולה יותר, רגועה יותר, מתוך הכרה בטוב וברע ונסיון לשלב בין יתרונות שני הצדדים. אלה המאושרים יותר ובד"כ גם המתונים יותר. הבסיס לשותפות בין 'מחנות' נוגדים הוא ביכולת אנשים שאינם יוצאים ממחניהם להכיר גם ביתרונות הצד השני. מה לעשות שזה מתחיל בד"כ באינטלקטואלים ובצעירים הפתוחים לאופציות אחרות, ומוכנים לחשוב לבד, בלי להידבק לסיסמאות וסטיגמות עליהם גדלו. האם מספיק להיות אינטלקטואל וצעיר? הלוואי. יש צורך בפתיחות, ביקורתיות, ואמונה בזכותי להחליט עבור עצמי - מצרכים נדירים מדי לצערנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |