בתשובה לרועי, 25/10/03 17:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כלומר מה שמפריע לך זה לא התורנויות, כן או לא, אלא העובדה שאתה טחנת שלוש שנים בחי"ר, ואחרים לא. אז מה הנקודה שלך בדיוק? שהיה לך קשה? אני לא חושבת שמישהו מטיל בזה ספק. מנהלי-חברות לא משלמים מכיסם הפרטי למנקה שתשטוף אחריהם את המדרגות. החברה מעסיקה את המנקה כמו שהיא מעסיקה את המנהל. ועם כל הכבוד, אני לא רוצה שהרמטכ"ל שלי, או המח"טים שלי או מי שהם לא יהיו יבזבזו את הזמן שלהם על ניקיונות וספונג'ה. גם בחי"ר, אני בטוחה שהסגל היה מנקה אחריו, כשהוא עוד לא היה סגל. או לפחות, כשהיה סגל זוטר. נו? איפה אתה מוצא את הבעיה? את תחילת הפיסקה האחרונה שלך פשוט לא הבנתי, ולגבי סופה, טוב, אין לי הרבה מה לומר לך. זה מה יש. השמירות שלך היו קלות יותר אם הפקידים בקריה היו שומרים גם? האלונקה הייתה קלה יותר אם המש"קי-ממטרות בתל-השומר היו נשארים לילות שלמים ערים? ורק הערה קטנה לגבי משהו שאמרת במקום אחר- קרביים מקבלים כבוד. הרבה הרבה כבוד. לפחות במקום שבו אני נמצאת, מי שמרגיש צורך להתנצל אלו הם בעלי הפרופיל הנמוך שחוזרים כל יום הביתה. (ונחש מה? אין הרבה כאלו.) __________ העלמה עפרונית, דווקא לא חיילת בקריה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם מה שכתבת. כמעט עם הכל. אני רק לא יודע,איפה בדיוק קרביים מקבלים כבוד ובמה זה מתבטא. אני כבר משוחרר והתגייסתי לקרבי, לא כדי לקבל כבוד אלא כי זה משהו שבאמת האמנתי בו. כמה שאכלתי יותר חרא ככה נהניתי יותר להביט על זה במבט לאחור. אבל את הכבוד לא ממש ראיתי. לא כשיצאתי מלבנון באמצע הלילה אחרי כמה ימים בלי שינה וכשניסיתי לתפוס טרמפים הביתה (אחרי שהגנתי על גבולה הצפוני של מדינת ישראל לפי מה שאמרו לי (?) ) לתושבים שאני הגנתי עליהם היתה עין סלקטיבית, את הנערות הצעירות הם ראו לידי בתחנה ואותי? אולי נעלמתי כי לא אכלתי מספיק במארב? ואין לי דבר ולא חצי דבר נגד מישהו מהם, בחירתי האישית היא שגרמה לי להיות שם באותו לילה ואני לא בטוח שבחירתם האישית גרמה להם לגור שם. ואת הבחורות שאמרו לי תשמע קשה לחכות כל כך הרבה בבית בלי לדעת מתי תצא בפעם הבאה וגם אותן אני מבין. אני יכול לתת עוד הרבה דוגמאות, שבתור חייל קרבי אתה שומע מדי פעם על הכבוד אבל לא ממש מרגיש אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כנראה שהאמת, כמו תמיד, נמצאת אי שם באמצע. הקרדיטיזציה שמקבל חייל אחרי שלוש שנים כקרבי, גבוהה בהרבה מזו שתקבל חיילת שתספר בגאווה (?!) ששירתה כפקידת לו"ז, או רשמת, או מש"קית קישור. הבנות, לפחות אלו שאני מכירה, מסתכלות יותר על לוחמים. אולי זה המבט העייף בעיניים, הנשק המצ'ואיסטי או הזיפים בני היומיים, אולי האשמה נעוצה בכומתה הצבעונית שעושה לנו את זה, אבל אין ספק שלגלות שהבחור שאני יוצאת איתו הוא "גיבור מהצנחנים" זה כיף קצת יותר מאשר להפנים את העובדה שהוא עשה שמונה-חמש בתור מש"ק תכנון. ולגבי סוגיית הטרמפים, לא יודעת. כשאני על מדים תמיד תמיד תמיד קל לי יותר לעלות על טרמפ1. וגם מהכיוון השני, אם אני כבר מעלה מישהו זר על האוטו שלי, זה רק אם הוא על מדים, ורצוי בצירוף פרצוף אומלל במיוחד. 1נו, לפעמים באמת שאין ברירה! _________ העלמה עפרונית, עוד שנה ונגמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלוואי וכולם היו חושבים כמוך העלמה עפרונית. אם היית מסתובבת בצפון באותם לילות הכל היה נראה אחרת.(למרות שבטח עדיין לא היה לך רשיון נהיגה).ובאותו זמן היה יכול להיות אדיר להרגיש ''גיבור מהצנחנים'', למרות שהייתי סתם עוד צנף שמת להגיע הביתה ואם אפשר שהחברה תהיה שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשיתי חלק מהשרות בקרבי וחלק כג'ובניק (פריצת דיסק- תודה שהתענינתם) ומעט הפעמים שהייתי חייב לתפוס טרמפים ולא עצרו לי כמה מכוניות התחלתי ללכת מהטרמפיאדה לכיוון שלי וכל מכונית שעברה סימנתי לה. אין כמעט נהג שהכזיב (וכמובן שהשיטה לא מתאימה לחורף) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיליתי שתמיד בסופו של דבר יש טרמפ , אבל לפעמים לקוח כל כך הרבה זמן להגיע לסופו של דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המבט העייף נובע מחוסר שינה, הזייפים מזה שאין כוח להתגלח, הנשק ניזרק מתחת למיטה ולא ממש רוצים לראות אותו (זה קורה בדרך כלל אחרי חצי שנה שנגמרת אהבת הנשק) הדבר היחיד שאני מקבל זה שגם אני אהבתי ועד היום אוהב את הכומתה האדומה שלי. הדבר היחיד ששמרתי מסיום הצבא לפני מספיק שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל את זה ההרמטכל לא ינקה , אני מאמין שגם עד היום הוא לא ניקה אלא חיילים ניקו אחריו. וכך גם קרה במקומות אחרים. אולי הכעס שלי הוא על זה שבקריה כן חשבו לרחם על החיילים הפשוטים שלא ינקו את המחראה אולם אני לא מאמין שיעשו דבר כזה בחי"ר במקום שבו אולי זה המקום שהכי צריך לצפר את החיילים. כנ"ל בבסיסים סגורים בארץ כנ"ל שינקו למילואימניקים. ואגב האם מנהל בכיר שיש בעבודה שלו מנקות אולם במילואים הוא חייל פשוט צריך לנקות את המחראה או שמה צריך לשלוח לא מנקות? המ"פ שלי היה מנקה. כאשר הייתי בטירונות הוא היה איש הסגל הבכיר ביותר שהכרתי. וגם הממ וגם הסמל. השמירות שלי במילואים בבסיס במרכז הארץ לפני שנתיים היו הרבה יותר קלות אם החיילים באותו בסיס הסדירים היו עושים אותן ולא יוצאים כל יום ב16:00 הבייתה. בבסיס הזה אגב עד היום שומרים מילואימניקים והחיילים יוצאים מידי יום הביתה, לא מדובר על אזור מסוכן חלילה אבל כן מדובר על תחינה של אנשים שיש להם הרבה יותר מה לעשות בחיים שלהם חוץ מלשמור צמוד לבית קברות על בסיס שעף אחד לא יחפש בו שום דבר כי אין בו כלום. השמירות שלי על ישובים בגבול הצפון היו יותר קלות כי לא הייתי עושה אותן אם חיילים מהקריה היו עושים אותן אחת ל.. ולא ממש צריך להיות חיניק כדי לשמור על שער ולפתוח אותו ולסגור אותו בכל פעם שמשהו מהישוב עובר. השמירות שלי על קורס מורות חיילות ליד חיפה היו הרבה יותר קלות אם היו עושים את זה אחרים (למרות שבמקרה זה יצא לי להכיר ידידה ניפלא אבל זה לא האישו) והשמירות שלי על תלמידים שעשו גדנה או משהו דומה היו הרבה יותר קלות אם לא אני הייתי עושה אותם ולא היו מנדבים אותנו לעשות אותם. הערה לגבי מה שהעלת באחת התגובות האחרות בנושא כבוד, אז באמת יש בנות שמסתקלות על הכומתה האדומה, אבל כמו שאמרה לי ידידה טובה פעם , אני מעדיפה גובניק שרואים כל יום מאשר חי"רניק שרואים אחת לחודש. כמות החברים שלי שבזמן השרות שלי איבדו חברות בגלל הזמן שהם לא ראו את בנות זוגם מספיק גדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאמת די עתיק, אבל זו בהחלט ההרגשה שאיתה יוצאים מחי''ר או ממילואים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |