 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז כנראה שהאמת, כמו תמיד, נמצאת אי שם באמצע. הקרדיטיזציה שמקבל חייל אחרי שלוש שנים כקרבי, גבוהה בהרבה מזו שתקבל חיילת שתספר בגאווה (?!) ששירתה כפקידת לו"ז, או רשמת, או מש"קית קישור. הבנות, לפחות אלו שאני מכירה, מסתכלות יותר על לוחמים. אולי זה המבט העייף בעיניים, הנשק המצ'ואיסטי או הזיפים בני היומיים, אולי האשמה נעוצה בכומתה הצבעונית שעושה לנו את זה, אבל אין ספק שלגלות שהבחור שאני יוצאת איתו הוא "גיבור מהצנחנים" זה כיף קצת יותר מאשר להפנים את העובדה שהוא עשה שמונה-חמש בתור מש"ק תכנון. ולגבי סוגיית הטרמפים, לא יודעת. כשאני על מדים תמיד תמיד תמיד קל לי יותר לעלות על טרמפ1. וגם מהכיוון השני, אם אני כבר מעלה מישהו זר על האוטו שלי, זה רק אם הוא על מדים, ורצוי בצירוף פרצוף אומלל במיוחד. 1נו, לפעמים באמת שאין ברירה! _________ העלמה עפרונית, עוד שנה ונגמר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הלוואי וכולם היו חושבים כמוך העלמה עפרונית. אם היית מסתובבת בצפון באותם לילות הכל היה נראה אחרת.(למרות שבטח עדיין לא היה לך רשיון נהיגה).ובאותו זמן היה יכול להיות אדיר להרגיש ''גיבור מהצנחנים'', למרות שהייתי סתם עוד צנף שמת להגיע הביתה ואם אפשר שהחברה תהיה שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשיתי חלק מהשרות בקרבי וחלק כג'ובניק (פריצת דיסק- תודה שהתענינתם) ומעט הפעמים שהייתי חייב לתפוס טרמפים ולא עצרו לי כמה מכוניות התחלתי ללכת מהטרמפיאדה לכיוון שלי וכל מכונית שעברה סימנתי לה. אין כמעט נהג שהכזיב (וכמובן שהשיטה לא מתאימה לחורף) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיליתי שתמיד בסופו של דבר יש טרמפ , אבל לפעמים לקוח כל כך הרבה זמן להגיע לסופו של דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המבט העייף נובע מחוסר שינה, הזייפים מזה שאין כוח להתגלח, הנשק ניזרק מתחת למיטה ולא ממש רוצים לראות אותו (זה קורה בדרך כלל אחרי חצי שנה שנגמרת אהבת הנשק) הדבר היחיד שאני מקבל זה שגם אני אהבתי ועד היום אוהב את הכומתה האדומה שלי. הדבר היחיד ששמרתי מסיום הצבא לפני מספיק שנים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |