בתשובה לאפופידס, 04/10/03 16:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לגבי פרי ממש אין לי מושג מה היא ההיסטוריה שלו. אריה גנגר התחיל את דרכו כעוזרו של משולם ריקליס, מי שהיה עריק במלחמת 1948, תרם (לטענתו, 'חדשות' 29.5.85) כשלושה מליון דולר לכל המפלגות בישראל עד אמצע שנות השמונים, סייע לאריאל שרון לקנות את חוות השקמים ב 40,000 דולר, והיה מהמממנים העיקריים של מפלגתו 'שלומציון'. שרון ניסה בתמורה (כשר ביטחון בממשלת בגין) למנות את גנגר לאחראי על כל עסקאות הנשק של משרד הביטחון, אולם נכשל בשל התערבותה של קואלציה מלוכדת של סוחרי נשק שכללה קבוצות-נשק בינלאומיות ('הארץ', 17.1.86). אריה גנגר גם 'הושאל' ע"י ריקליס לשרון על מנת לפעול למען שרון ומשפט הדיבה שלו כנגד 'טיים', אשר מומן בעיקר ע"י ריקליס וסוחרי נשק כמו יעקוב נמרודי ומרקוס כץ - אותו מולטי-מליונר אשר במטוסו הפרטי ערך שרון את ביקורו הרשמי בהונדורס כשר-ביטחון('חדשות', 14.2.84). כשחזר שרון לישראל הסדיר הטבות מס מופלגות ל'קרן הון סיכון' ציונית ביותר (במטרותיה המוצהרות), שמאחוריה עמדו שוב ריקליס-גנגר. ההטבות אשר הסתכמו בכארבעה מליון דולר ניתנו בצורה כה בוטה עד שמבקר המדינה בדו"ח משנת 1986 לא הסתפק בתאור מעלליו, אלא אף פנה אל וועדת הביקורת של הכנסת. המשטרה נמנעה מפתיחת חקירה בפרשה. מאוחר יותר קנה גנגר את "חיפה כימיכלים" במחיר נמוך באופן "תמוה", כאשר 30 מליון דולר "נמצאו" לפתע מוחבאים במאזן החברה. מעלליו של גנגר נמשכים, ושמו מועלה כיום כמי שעומד מאחורי איש הקש סיריל קרן, כנראה כמקור הכספים אשר הועברו לשרון ובניו. עוד עובדות מעניינות אפשר לדלות מכאן למשל: בגדול, אצולת הממון בישראל יציבה למדי, אולם איננה סגורה הרמטית. קבוצות גדולות כמו רקנאטי ודנקנר מקורן עוד מלפני קום המדינה, בעוד שקבוצות אחרות עלו בשנות השמונים והתשעים. אריה גנגר עצמו אם תקרא את הלינק המצורף דווקא התחיל בצניעות יחסית - והתמזל מזלו להתחבר לריקליס. זה כמובן איננו משנה, משום שלא זהות האצילים היא אשר מקבעת את האריסטוקרטיה. גם רוזנים וברונים עלו ונפלו לפרקים, ובתקופות מסוימות באורח חד ומהיר הרבה יותר מתחלופת אצולת הממון בישראל. סיכום מאלף ומפורט של אצולת ההון בישראל אפשר למצוא בספר "המיוחסים" של ביכלר ופרנקל מ 1984, ונתונים חדשים יותר מהזמן האחרון אצל ביכלר וניצן משנת 2000. פרי אכן הביא תשואה עצומה לסלקום, כפי ששרון הביא תשואה נאה לעסקיו של גנגר. היכולת המופלאה הזו איננה נובעת מכך שכישוריו של פרי עולים פי מאות מונים מאלו של מוקדנית, אלא מכך שמעמדו החברתי של פרי עולה פי מאות מונים על זה של מוקדנית. כל אדם אחר במעמדו של פרי (בעל כישורים סבירים וממוצעים) היה מסוגל לסגור את אותן עסקאות שסגר פרי, ולהביא תשואה דומה. אם להשתמש באוצר המילים החביב על כמה מהכותבים ב'אייל', זהו "פרוטקציוניזם" אשר מקבל חותמת פורמלית, או לטעמי, מעמד חברתי אשר מקבל תרוץ פורמלי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התגובה המפורטת. העובדות תואמות את דעתי, קרי שלא מדובר באוליגרכיה סגורה, השיקולים הם כלכליים כמעט לחלוטין, פרי וגנגר "שווים יותר" לא בגלל שהם נולדו לתוך עמדות כח (כנראה) אלא ממה שהם השיגו בעמל+מזל בחייהם ועוד. מצב רגיל במדינה מתוקנת. חלק מן העובדות האחרות שהבאת אכן דורשות תיקון וכנראה גם בירור משפטי וחבל שכך לא נעשה גם במקרים אלו (או שכן?) אך כאלו תמצא בכל חברה אנושית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שכן התעלמת ממנה היא כמובן שהאיוש הספציפי של עמדות הכוח הוא כלל איננו רלוונטי. בכל משטר אוליגרכי מאז ומעולם היתה תחלופה מסוימת של אנשים בעמדות הכוח, שושלות לא שרדו לעד. תמיד יש את הגנרל האמיץ שתפס את הרגע והגיע לשלטון, את יועץ הסתרים שהגיע ברגע הנכון, ראש השבט שכלכל את מעשיו בתבונה. האנשים בעמדות הכוח עלו ונפלו (שוב אני מדגיש - בתקופות מסוימות בדברי ימי האנושות אף בקצב מהיר בהרבה מאשר באצולת הממון הישראלית), אולם אופי המשטר לא נפגע כלל. הרוב המכריע של האוכלוסיה הרחבה בהחלט נפגע משלטון אוליגרכי, גם אם מדי פעם עולה לגדולה בן-אשפתות שהתמזל מזלו. אין לי שום רעיון מוצלח איך לשנות את אופי המשטר הזה, אבל נראה לי שחשוב לאזרח אינטלגנטי להכיר ולהבין את צורת השלטון הזו, מי מרוויח ומי מפסיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שגם אני איני רואה כיצד ניתן לקיים חברה אנושית תקינה בה אין הדבר כך, איני רואה גם צורך לשנות את הדבר, מעבר לטיפול בעברות על החוק שציינת, שאכן מטופלות מעת לעת, גם אם לא מספיק וכן ע''י העלאת המודעות הציבורית למרכיבים שאולי כן ניתן לשנות ב''שיטה'' - כפי שעושה אתה באייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע שפרי הוא דווקא דוגמא ממש רעה עבור הטיעון שלך. בסופו של דבר, הכוח והמעמד שלו נובעים מתפקידו כראש השב''כ בעבר, תפקיד אליו הגיע (עד כמה שידוע לי) ללא פרוטקציות או הליכים בלתי תקינים מסוג זה. הכישורים שהיו לו במשחק בפוליטיקה הארגונית של השב''כ הם שהביאו אותו לעמדת כוח בחברה הישראלית. נשמע לי מקרה קלאסי של הצלחה בזכות כישורים. מאוד מפריע לי שמשפט כמו ''כל אדם אחר במעמדו של פרי (בעל כישורים סבירים וממוצעים) היה מסוגל לסגור את אותן עסקאות שסגר פרי, ולהביא תשואה דומה.'' מובא כמעין אקסיומה. למעשה הוא נשמע לי פשוט מוטעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובתי לאפו. יש שעלו לגדולה בזכות החור שממנו יצאו או אליו נכנסו (אם תסלח לי על הניסוח הבוטה קמעא), יש שבזכות מזלם הטוב, ויש שבזכות עורמתם ותבונתם. יש שנפלו בשל טיפשות, בשל נסיבות אשר מעבר לשליטתם, בשל יריבים חזקים מהם, או סתם בשל מוות פתאומי מתאונה ממנו אין חסינות לאיש. טענתי היא באשר לאופי המשטר, לא לזהות מי מחברי האריסטוקרטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר רציתי לפרוש מן הדיון ובכ"ז: מדבריך ניתן להסיק משהו שונה מן האמת הפשוטה, ש"קורבנות השיטה" חיים היום בחברה החופשית ביותר, האינדיבידואליסטית (לא ספרתי אותיות, אני מקווה שיצא בסדר) ביותר, התומכת ביותר בחלשים, השיוויונית והמגנה על החלשים ביותר וכד' - שידע המין האנושי, האין כך? אני מניח שאתה יודע מה היה לפני מאה שנה ולפני אלף שנה. לא שאין מה לשפר, יש המון ולידע, התובנות והכוונות של אנשים כדוגמתך יש בכך תפקיד חשוב, אבל קצת פרופורציות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר על פרוטקציה או שחיתות - השב"כ הוא אחד הארגונים רבי הכוח שיוצרים את האליטה הבטחונית, ומי שהיה ראש השב"כ הוא כמובן חלק מהמשחק הזה. אין הכוונה לטעון שפרי הוא חסר כישורים שהגיע לאן שהגיע בזכות מילה טובה של מישהו, אלא שהיה לו קל להיכנס לשוק התאגידי דרך האליטה הבטחונית. אגב, העובדה שהאליטה הבטחונית והצבאית היא אחד מקרשי הקפיצה לקריירה תאגידית בישראל היא גם הסיבה למיעוט היחסי של הנשים בעמדות מפתח בתאגידים (כן, יש שם כמה נשים, אבל אפשר לספור אותן על יד אחת). ועוד משהו, הפעם לא כדי לחזק את דבריו של גיל - לצד האליטות המשפחתיות והבטחוניות צמחה בשנים האחרונות שכבה משפיעה נוספת, שכבת המנהלים הבכירים בחברות טכנולוגיה וקרנות השקעה בתחום. גיל שווייד מצ'קפוינט, ניר ברקת מ-BRM, דוידי גילה מ-DSP ואחרים - הם לא הגיעו לאן שהגיעו בגלל עברם הצבאי או ייחוסם המשפחתי. השכבה החדשה הזו, שיושבת על הון רב, משנה מעט את המאזן האוליגרכי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יעקב פרי היה ראש השב''כ הראשון שגם התפרסם. אחריו היה עמי איילון שהגיע לשב''כ כבר עם רקורד מכובד ובינתיים מנצל את מעמדו לפעילות פוליטית שלא מביאה לו רווח מיידי. גדעון עזרא כמעט הגיע למעמדו של יעקב פרי בשב''כ. דוגמה לכך שהפוליטיקה הארגונית בשב''כ לא בהכרח מטפחת מצויינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע לשיטתך הון חברתי אינו יכול להשקל כחלק מכישוריו של אדם? אביא דוגמא. אני עובד במשרד וחולק משרה אחת עם אדם נוסף, נקרא לו דני (כי ככה קוראים לו). שנינו, כעקרון, ממלאים את אותו התפקיד, פחות או יותר. הגיע יום, ונדרשנו למצוא קבלן שיעשה שיפוצים במשרד שלנו. אני לא מכיר אף אחד, לא עסקתי מעולם בשיפוצים, ואין לי מושג כמה אמור כל דבר לעלות. המיטב שיכולתי לעשות הוא להרים כמה טלפונים, להזמין אנשים לתת לנו הערכת מחיר, ולנסות לשפוט כמיטב יכולתי את אמינותם של הקבלנים האמורים. דני, לעומת זאת, מכיר הרבה אנשים, ואפילו היה אחראי על השיפוצים בבית הוריו לא מזמן. הוא ידע להרים טלפון למישהו שהוא מכיר, וסידר לנו שיפוצים באיכות סבירה ביותר במחיר נמוך יותר מכל מה שהצלחתי להשיג. הון חברתי, כפי שאתה רואה, חסך למשרד שלי כסף. תרומתו של דני למשרד גבוהה מתרומתי שלי. או, במילים אחרות, כמה אנשים יש בישראל שנמצאים במעמדו החברתי של פרי? לעומת זאת, כמה אנשים יש בישראל שיכולים לתפקד כטלפנים בסלקום? אם היחס בין שני המספרים הללו אינו דומה ליחס בין שכרו של פרי לבין שכר הטלפנית, אני מוכן לתרום לך מספר טלפון של שיפוצניק מצויין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי ש"הון חברתי" שווה כסף (הטענה שלי היא שבפרשנות יצירתית של המציאות השניים אפילו זהים). מעולם לא טענתי שתרומתו של פרי לסלקום היתה פיקטיבית או מזויפת. הבעיה היא שאוליגרכיה, מטבעה, נוטה להיות מצומצמת. אפילו אמפירית, אם תרצה, ללא הסברים מסובכים מתחומי החברה והפסיכולוגיה. הרבה אנשים יכולים להכיר שיפוצניקים, מעט אנשים (יחסית) נכנסים לחוג החברתי של משרד האוצר \ בנק ישראל \ כנסת ישראל \ חברות בדירקטוריון באחת מהחברות בבעלות קבוצות ההון הדומיננטיות \ שופטים \ דיפלומטים \ בנקאים \ פקידות בכירה \ קצונה בכירה, וכדומה. רובה המכריע של השכבה החברתית הזו נולד להורים עשירים, מאותה שכבה חברתית בדיוק. השכבה הזו הולכת ומתלכדת בקשרי נישואים וקשרי דם, קשרים פוליטיים ועסקיים משותפים. נדמה לי שבאחת ההודעות הקודמות שלי ציטטתי כמה מספרים רלוונטיים נכון לשנת 1984, מהספר "המיוחסים". בוודאי שהשתייכות לאוליגרכיה איננה נמצאת ביחס ישר לכישורים (מעט מאוד נערי אשפתות מוכשרים מגיעים רחוק), אולם אף אם היה זה כך עדיין הייתי רואה חשיבות עליונה בהגבלת כוחה. בדר"כ אליטה שלטת מורכבת מאנשים מוכשרים למדי (למרות שספציפית כנסת ישראל הולכת ומאבדת מיוקרתה, לדעתי משום שהיא הולכת ומאבדת מכוחה הריאלי), אבל זה לא משנה את מהותה, או את זכותה המוסרית לנכס לעצמה את הכוח והתוצר החברתי של כלל האוכלוסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יעקב פרי נולד להורים עשירים או לשכבה החברתית המדוברת, או שכניסתו לשכבה הזו הגיעה במקביל (בעקבות?) לעבודתו בשב"כ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר שאלו אותי לגבי יעקב פרי, ועניתי שאני לא מכיר את הביוגרפיה שלו ספציפית. חיפשתי ב''גוגל'', אבל מלבד התוצאה הצפויה - אותם שמות מוכרים עולים שוב ושוב בהקשר לשמו של פרי - לא מצאתי פרטים על ילדותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נולד בשנת התצל"ח ביישוב זיכרון יעקב, להורים המאושרים אולסי ומנחם. האב המאושר מימן לילד קולג' מגיל שנה בפנימיה היוקרתית ע"ש כרמי גילון, שם היה סגל מרצים נדיר בטיבו, שכלל את משה אריקסון, שאלתיאל נוקיה ואמנון סמסונג. ילדות קשה: כבר בהיותו בן חודשיים, עבר ניתוח מורכב להוצאת כפית הכסף שנולד עימה. בעיה נוספת אותרה כשנישלח הביתה מהגנון בשל היות כרטיס הביקור שלו מעוטר ביהלומים 18 קרט בלבד.בית הספר היסודי עבר ללא אירועים מיוחדים, למעט ארוע מתוקשר בו נאם בטקס פורים על הצורך בחלוקת דיבידנדים לאביונים גם בשנים בהן התשואה למניה נמוכה. בחטיבת הביניים חל המהפך, עם ההצטרפות לכיתה לשיוויון חברתי ע"ש ג' לדרמן. שם למד יעקב שהדרך להשגת מעמד וכוח בישראל אינה עוברת דרך כישורים אישיים, אלא בהשתייכות לאליטה. מכאן זנח את תוכניותיו להתברג לחברה מהתחתית, ורץ ישר לשב"כ. עד כאן להפעם, ילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרוץ לשב"כ זה קיצור? קיצור זה להתחתן עם ג'ודי ניר-מוזס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא. חיפוש בארכיון גלובס העלה את הקטע הזה: "פרי התמנה ב-1988, כשהיה בן 44, לראש שירות הביטחון הכללי, והיה הראש הצעיר ביותר שהיה לשב"כ. כשהתפרסם שהוא עומד לפרוש מהשירות, קיבל חמש הצעות לניהול חברות. "כשהודעתי על הפרישה מהשירות, קיבלתי אזהרות מכל החברים שלי: תהיה מתוסכל, תעבור משברים, תסתכל על הטלפון הדומם ותחשוב שהקו מנותק. בפועל, בניגוד לכל התחזיות, קרה ההיפך". "בארוחת ערב אצל איש העסקים אבי טיומקין פגש את דב תדמור, שעמד בראש דיסקונט השקעות. יומיים לאחר מכן הציע לו תדמור את תפקיד מנכ"ל סלקום. סלקום הושקה בדצמבר 1994, ופרי נכנס לתפקידו במרץ 1995". זהו, ממש זהו. אבל חוץ מזה, מקטעים אחרים למדתי שהוא חבר טוב של רוברט דה-נירו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |