 |
המאמר מעניין ואבחנותיו מעניינות גם אם ניתן לחלוק עליהן במידה כזו או אחרת, כפי שעשתה גילית תגובה 173429.
אחד הדגשים במאמר הוא שלמרות הגלובליזציה (מונח חלופי כמעט ל"כפר הגלובלי"), אין הייצור התרבותי חוצה גבולות עד כדי כך שאנחנו באמת יכולים לדבר על "כפר גלובלי". תימוכין מסויימים לכך ניתן למצוא במאמר שכותרתו Globa - lie - zation.
לטענת מחברו "שומרי התרבות המקומית" אינם צריכים להזדעק בכל פעם שנפתחים במדינה כלשהי סניפים חדשים של מקדונלד, או הוליווד מפיצה שובר קופות חדש, שכן, הייצור התרבותי המקומי ברוב המדינות עדיין גדול מאוד, כך לדוגמה: בהודו, המוסיקה המקומית מהווה 96% מכלל המכירות; במצרים 81%; בברזיל 73%. ב-2001, ב-60 המדינות העשירות ביותר, 70% מתוכניות הטלוויזיה היו מייצור מקומי.
המאמר המלא: http://www.techcentralstation.com/040403C.html
מצד שני, גם מספרים כגון אלה עלולים להטעות. באיזו מידה תכנית כמו "מי רוצה להיות מליונר" היא ישראלית? היא הרי העתק מדויק של תכנית בריטית, כמדומני, אף שעל חלק מהשאלות יכול להשיב רק ישראלי. ובאיזו מידה שונה סדרה כמו "אסתי המכוערת" מסדרה אמריקנית כזו או אחרת? אמנם השחקנים מקומיים ודוברים עברית אך מה התרבות הנשקפת ממנה? האין זו תרבות הקפיטליזם המאוחר על כל סממניה? האם מבחינה מורפולוגית (צורנית) יש הבדל גדול בין איזשהו סיטקום אמריקני ל"אסתי המכוערת", המשקף הבדלי תרבות משמעותיים?
אבי טען בצדק במאמרו שבכל הנוגע לתרבות הצריכה יש מגמת גלובליזציה, והבדיל בין תרבות הצריכה לבין רעיונות תרבותיים (הדוגמאות של הלר, וונגוט, דילן וכו'). הבעייה היא שכיום, כפי שאמר פרדריק ג'יימסון, "הייצור התרבותי השתלב בייצור הסחורות" (דיון 1176), במילים אחרות, חלק ניכר מהייצור התרבותי הלוקלי והגלובלי גם יחד אינו אלא ייצור של מוצרי צריכה. חוששני, שקשה להמלט מהמסקנה, שבמידה רבה הבעיה אינה שהרעיונות התרבותיים הלוקליים אינם חוצי גבולות אלא גרוע מכך, תרבות הצריכה הגלובלית דחקה אותם לשוליים.
מדברי אלה ניתן להסיק שבעצם התהליך שהתפתח מאז שנות ה-60 של מקלוהן הוא שהעולם הפך ל"כפר גלובלי צרכני". אולם בינתיים דנה תגובה זו בעיקר במדיות כמו טלוויזיה ותעשיית המוסיקה, אך היות שלמדנו ממקלוהן כי "המדיום הוא המסר" נשאלת השאלה האם האינטרנט, שגם עליו דיבר אבי במאמרו, משנה מגמה זו באורח משמעותי, האם האינטרנט באמת יוצר מגמה הפוכה של חזרה ללוקליות? (והאם הלוקליות הזו יכולה לדמות ל"לוקליות של פעם" או שמא אינה אלא כיס או בועה שאליה נמלטים לרגע מתרבות הצרכנות?)
היות שהתגובה הזאת התארכה לי לא אנסה להמשיך לענות עליה, בינתיים, ורק אציין שוב, שמאמרו של אבי בהחלט מעורר מחשבה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש