בתשובה לנדב, 16/02/01 0:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדב, תחילה, לשאלתך, עלי להודות כי איני פסיכולוג. דבר שני, איני מסכים עם מספר מהנחות היסוד שלך המניחות כי לראפ או לפופ אין משמעות. כמובן שיש להן משמעות לא פחותה ולעיתים גם הרבה יותר מתוחכמת מלרוק. להקות כמו KLF או קרפטוורק בפופ ואמינם או וו-טאנג-קלאן בראפ יצרו יצירות מופת מהסוג שהרוק היה גאה לקבל אליו. אני מסכים איתך שמוסיקה יכולה להיות דרך חיים, אבל לא הייתי קורא לזה דרך חיים אלא תפיסת עולם מסויימת המשתקפת ביצירה. כך למשל, המוזיקה של אמינם לא יכולה להוות דרך חיים לרוב האנשים, חלקם כמוני. אולם היא עלולה לסייע לנו בגיבוש תפיסת עולם מסויימת: ניהיליסטית, אנטי-קפיטליסטית/היפר-קפיטליסטית, אנארכיסטית וכן הלאה. הבעיה של הרוק היא שהוא באמת לא פופולרי. הבעיה השניה היא שדרך החיים שהוא הציע פשוט נראית מגוחכת היום. מטליקה, גאנז או פרל ג'ם הם סבונים צדקניים וטפשיים לעומת אמינם שמגיב בצורה יעילה, אינטליגנטית ונכונה הרבה יותר למה שקורה היום. נירוואנה היו להקה אינטליגנטית, בניגוד לשאר הלהקות שהזכרתי. בכל מקרה, הרוק כבר במימד המוזיקלי שלו, הוא שריד מיושן, אנאכרוניסטי. כל עוד להקות רוק ימשיכו לשיר מילים טיפשיות/צדקניות/מרדניות בגרוש עטופות במוזיקת גיטרות משעממת, אני מעדיף להיות בחוץ. אני חושב שאפשר לומר שהרוק הטוב ביותר שנעשה היום הוא ביפן. שם הוא רדיקלי הרבה יותר. הרוק יכול לחזור, אבל הוא צריך לעבור דרך ייסורים. הוא צריך ללמוד קצת מקפטן ביפהארט, ריי נייט, ג'ון זורן ושלל להקות יפניות מצוינות מהשנים האחרונות. בברכה, ע. הרטוגזון |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש משמעות לראפ,וכמובן כשאתה אומר פופ אתה מתכוון מאוד בכלליות,אני במיקרה מתכוון לפופ המסחרי שמוצג בדרך כלל באם טי וי. בכל מיקרה אני לא אומר שלאמינם אין משמעות,אני פשוט חושב שהוא לא מספיק טעון ולא מספיק כועס וכמו שאתה אמרת מתישהו-בועט. כשאני אומר משמעות אני מתכוון למשהו רציני,מוסיקה שעשתה משהו. אני מודע לכך שהוא אינטיליגנט וחכם מאוד,אבל הוא לא מספיק,אף אחד לא יזכור אותו עוד שנה שנתיים. בשביל שהרוק יחיה הוא צריך מישהו כמו קורט קוביין שהוא לא רק אינטיליגנט אלא גם טעון,מאוד מאוד טעון. אני גם כמובן מסכים איתך שאם ללהקה יש דרך חיים מסוימת זה לא אומר שכל מי ששומע אותה יש לו אותה דרך חיים,זה שאני אוהב את נירוונה זה לא אומר שאני אנארכיסט ואני בטוח שגם אתה לא,פשוט ההגדרות שלנו שונות. אני חייב להודות שאני לא מכיר אף להקה שציינת מיפן,אני כבר ידאג להוריד שירים מנפסטר אם הוא עוד קיים ביכלל... דרך אגב,לכל האנשים בערוץ,יש היום יום הולדת לקורט קוביין... שישו ושימחו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזל טוב לקורט! טוב גם אני לא אוהב את הפופ המסחרי של בריטני ומל. כמעט כמו שאני לא אוהב רוקרים כמו מיסטר גונז'., וכמובן שדברים טעונים אהובים עלי מאוד כמו אצל קורט ומאהלר ידידנו ששניהם אנשים טעונים עד להתפקע. אולם מצד שני, אני בטוח שאמינם יזכר כמו אחרים שלא היו טעונים ונזכרו (וחוץ מזה אמינם טעון למדי). לא חייבים להיות זועמים. למשל גרייטפול דד ואפילו סטילי דן או קרוסבי סטילס נש אנד יונג הן לטעמי להקות רוק אדירות בלי לבעוט בכלל ותוך פעולה מתוך ההגמוניה (מי יותר ומי פחות). גם באך לא טעון. את הטעינות, דרך אגב, נותן כמובן בעיקר המאזין. כלומר כאימרתו של ניטשה 'אין עובדות. יש רק פרשנויות'. בברכה, ע. הרטוגזון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מדבר על לאהוב או לא לאהוב מוסיקה טעונה,אני פשוט דיברתי על מוסיקה משמעותית,כמובן שיש הרבה להקות שהם לא טעונות שאני מעריץ,למעשה רוב הלהקות שאני אוהב הם לא טעונות חוץ מנירוונה ועוד כמה להקות. משמעותיות ככל שיהיו בשבילי,הם לא משמעותיות לרוק עצמו,ולדעתי הם מסמלים את אנטי האשליה ברוק.בעוד שלהקות כמו פרל ג'ם גאנז ומטאליקה חושבות שהם יוכלו להצליח אם ימשיכו כרוקיסטים רגילים,להקות כמו ברידרס ולמון הדס חיות את הרוק המת בלי להתיימר להיות משהו מעבר לכך,ואני מעריץ אותם על כך. זה אינדי לפי דעתי... בכל מיקרה אמינם הוא לא כל כך משמעותי לרוק,כמובן שגם אותו אני אוהב אבל לא באותה רמה שאני אוהב אינדי. אמינם לא יכול להיות טעון ביגלל שהוא יוצר ראפ,ראפ היא מוסיקה פשוט לא מספיק טעונה. היא נחמדה ואולי יוצרת הרבה כח והסתה אבל היא פשוט לא מספיקה. כן,אמינם יזכר ככה ככה עוד כמה שנים מסכנות,בין אם הוא ימשיך ליצור אלבומים ובין אם לא,אבל כמו שאמרתי,הוא פשוט לא נחשב משמעותי לרוק. להקות שלא היו טעונות ובכל ניזכרו הם להקות שעשו משהו מקורי ומשמעותי למוסיקה או לרוק,וכתוצאה מכך הן השפיעו על הרבה להקות שבאו לאחריהם,כמו הביטלס למשל. ובקשר לעובדות ופרשניות... ברור שיש מלא פרשנויות אבל זה לא אומר שיש בסופו של דבר רק את העובדות שהם בעצם אמת אחת,לא משנה כמה פרשנויות יהיו לה, וכמה ששואלים יותר שאלות מגיעים אל אותן עובדות,כך גם במוסיקה לפי דעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לגבי הביטלס (שחלק מהשירים שלהם טעונים) ובכלל טעינות היא לאו דווקא משהו מודע. היא משהו בפרשנות, אני שוב אומר. הרבה שירים של הביטלס יכולים להיות טעונים ברגועים מסויימים למרות שהביטלס הם בסיכומו של דבר 4 חברה מטופשים למדי ממעמד הפועלים של ליברפול. חברה שכתבו שירים עם מילים מטופשות להחריד (לרוב) ומוסיקה גאונית. אז אתה אומר שחייבים להיות או טעונים או מקוריים? יכול להיות. אני חושב שאמינם מקורי. אבל מה לגבי להיות מצויין? ומה זה בדיוק להיות מקורי. סטילי דן לא המציאו עולמות שלמים ולא היו כל כך טעונים (למרות שגם הם יכולים לעיתים להיות טעונים) ובכל זאת הם הם ייזכרו ונזכרים. טוב אני מסכים איתך פחות או יותר. אבל נדמה לי שלהיות מקורי זה העניין האמיתי כנראה. הטעינות היא עמומה מדי מבחינה אקדמית אובייקטיבית. מה טעון? אני לגמרי לא בטוח. אבל נירוונה היו מקוריים בניגוד לפרל ג'ם או גאנז ולכן הם ייזכרו וגם בגלל שהם היו הרבה יותר אינטליגנטים. אבל גם לגאנז ולמטאליקה היה את השטיק החדש שלהם. ובעצם למי אכפת את מי יזכרו?! העיקר שנירוואנה היו טובים ופרל ג'ם דפוקים. והעיקר שאנחנו יודעים את זה ויש הרבה אחרים שלא. ע. הרטוגזון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו בוא לא נגזים לגבי הביטלס,לפי דעתי הם היו מאוד אינטליגנטים ומתוחכמים. את האמת,מקוריות זה לא דבר שחשוב לי,וגם לא טעינות,זה פשוט חשוב לרוק ולהתקדמותו מכל הבחינות כימעט,וכמובן שאינטילגנציה זה דבר שחשוב לא רק לרוק אלא גם לי. בקשר לסטילי דן...מצטער על הבורות אבל אני לא שמעתי עליהם,יכול להיות שאני לא קורא את זה נכון או משהו... ולא בדיוק אמרתי שצריכים להיות או טעונים או מקוריים בשביל להיזכר,אני חושב שכמעט כל להקה היא טיפה מקורית,אבל צריך להיות ממש מקורי בשביל להיזכר,כמו שצריך להיות ממש טעון בשביל להיזכר. וכמו שאמרתי,לא אכפת לי אם להקה תיזכר או לא,אבל במובן הכללי,כשבאים לדבר על רוק ועל מה שמשמעותי ברוק,זה הופך להיות דבר מאוד חשוב דווקא ביגלל שזה מציין עובדות על להקה ולא רק דיעות או השערות. טעינות זה לא בהכרח רק בפרשנות,לפעמים קשה לדעת איזו להקה כן טעונה ואיזה לא,אבל בסופו של דבר אפשר להוכיח את זה מאוד בפשטות. בדרך להקה טעונה או יותר נכון זה שיוצר את השירים,ברגע שעברו עליו חיים ממש קשים,והוא צריך להיות בנאדם מאוד רגיש,וחכם. קורט קוביין עונה על כל אלה. מטאליקה למשל היא להקה מקורית ופעם לפני האלבום השחור היא היתה גם טעונה,ובכל זאת היא לא להקה שתיזכר כלהקה שעשתה משהו ברוק חוץ מלהשפיל אותו עם שירים כמו אן-פורגיבן או נות'ינג אלס מטרס. אותו דבר לגבי גאנז. פרל ג'ם הם חרא של להקה שלא טעונה ולא מקורית ועושה הארד רוק מסריח,אבל בכל זאת אדי וודר הוא בנאדם חמוד,אפילו שהוא אפס. טוב,בכל מיקרה לשנינו יש אותה גישה ניראה לי,והגישה זה הדבר הכי חשוב... יאללה ביי |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |