בתשובה לנירית, 10/09/03 18:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כרגיל, את השחור והלבן יש להאפיר, כי מה לעשות - החיים יותר קשים ומסובכים מכך. אולי יש פרסומאים או אנשי קולנוע בני זמננו שהיו נקלעים לתקופה ההיא ופועלים בדיוק כמוה, אבל לא בלתי סביר שהיו כאלה שלא היו פועלים כמוה ואפילו במחיר של ויתור על תגמולים חברתיים (יש כאלה, אם כי לא רבים, שהיו אפילו מרחיקים לכת בסרבנותם עד סיכון חייהם). מה זאת אומרת "קולנוען הוא איש מקצוע שצריך לשים את העקרונות שלו בצד ולתת את שירותיו המקצועיים לכל דורש"? איפה כתוב הדיבר הזה? אנשי קולנוע הם כאחד האדם וגם להם מוסר אישי משלהם. פעמים רבות, אפילו יש לחלקם קוים אדומים אותם הם יסרבו לעבור. לא חשוב מה תהיה רוח התקופה באמריקה, לדעתי, לעולם לא תמצאי את וודי אלן יוצר סרט התומך בהתלהבות בפשיזם (למשל). אולי אם יצמידו לו אקדח לרקה, וגם אז הוא לא יעשה זאת בהתלהבות יתרה כפי שעשתה זאת לני ריפנשטאהל. לפעמים אנשי מקצוע צריכים לעשות פשרות, על מנת להרוויח את לחמם. כאשר מדובר בפרסומאי שמספק שירותים למפלגה לגיטימית בה הוא אינו תומך, זוהי פשרה סבירה, משום שזהו מקצועו ומשם בא לחמו (אי אפשר וגם אין שום סיבה להאשימו בשום דבר). אך כאן מתחיל ונגמר עולם השחור/לבן והעולם האפור (עם הלבטים האתיים שבו) מתחיל לחלחל פנימה. ניתן לבוא בדרישות מוסריות גם כלפי אנשי מקצוע. אינני מבין מדוע לא (הרי בעל המקצוע הוא עדיין אדם והוא איננו כלי לא רלבנטי המוציא את אידיאל המקצוע אל הפועל). אז כן, יש הבדל בין סבירות מוסרית לבין התנהגות לא מוסרית. (יצדק גם מי שיעלה את השאלה - אז איך מבחינים בין הסביר ללא סביר? איך יודעים מה במסגרת הלגיטימי ומה לא? העניין הוא שבעולם אפור אין תשובות פשוטות לאיפה שמים את הגבול, אבל אין ספק שיש גבול שכזה). אמנם אי אפשר לבקש מסנדלר לסנן את לקוחותיו עפ"י שיוכם הלגיטימי לפלג פוליטי זה או אחר, אבל כן אפשר לדרוש ממנו לסרב להזמנת 1000 נעליים צבאיות עבור מחתרת יהודית חדשה. אי אפשר לבקש מתסריטאי לכתוב תמיד תסריטים התואמים את השקפתו הפוליטית, אך בוודאי שניתן להעביר עליו ביקורת מוסרית על כך שהסכים להכניס תכנים של הטפה לפשיזם, אנטישמיות או סתם שנאת זרים, רק בגלל שאיזה לקוח ביקש זאת ממנו. אינני יכול לדעת בוודאות מה באמת עבר בראשה של לני ריפנשטאהל בזמן שהיא עבדה בעבור המכונה הנאצית, אבל ממספר ראיונות מצולמים איתה, לא קיבלתי את הרושם שהיא מתארת את פועלה בדיעבד ע"י איזה סוג של חרטה או הסבר שאומר שהיא עשתה את תפקידה בשל אילוצים. להיפך! הרושם האישי שקיבלתי הוא שהיא דווקא היתה גאה מאוד במפעל חייה. אדם שאיננו רואה פסול (וגם איננו מתחרט בדיעבד) על תרומתו למפעל רצחני כמפעל הנאצי, איננו נחשב לאדם מוסרי בספר שלי. "אז נדע שהגיעו זמנים חשוכים באמת"? להיפך. זמנים חשוכים באמת יגיעו כאשר לא יהיה ניתן לבוא בדרישה מוסרית אל בעל מקצוע, רק משום שהוא ביצע פעולה לא מוסרית "בעת מילוי תפקידו". אם אנו יכולים לבוא בדרישות מוסריות כלפי חיילים הכפופים למרות מפקדיהם, בטח ובטח שניתן להעביר ביקורת על אנשי קולנוע, פרסומאים, סדנדלרים, יצרני נשק או כל בעל מקצוע אחר ואין זה משנה יותר מדי מה הדיבידנדים החברתיים בהם הם זוכים בשל "רוח התקופה". זמנים חשוכים באמת יבואו כשלא נפנים את המסר של אותו נחש מתגובה 167472. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |