בתשובה לירדן ניר, 08/09/03 12:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפיטף למשורר / דורי מנור (מתוך "מעוט") לא עבר. לא כלה פרי אסון אמור, אסון מושר. כאן תהל הלת עלה, הלת עלה נושר: נדון לקר (עולם, כסה!) נדון למות עקר. L’eau avare, l’eau qui l'a (אוף, אני קצר רוח מדי. אם תרצה, אפרסם מחר את הגרסה המנוקדת.)
Pris à son amour, A son mouchard. Quant à elle, Il a talé, Il a talé nos chairs – Ni dans le corps (Ô lames cassées!) Ni dans les mottes, A quarts. *** |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה משמעות השיר בצרפתית? אם יותר לי לנטפק, אם הוגים עברית עם כל ההטעמות הרלוונטיות, הרי שהדמיון פוחת. מרשים, בכל זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאדם פרטי - תודה! נפלא! כחבר מערכת, אני נוזף בך על הפרת זכויות היוצרים - די היה שהיית אומר שזה מהספר. כאדם פרטי, שוב - אני אנצל את זה לטובתו, ואקנה את הספר. ולשאלתו של כליל, הנה תרגום די מילולי של הגרסה הצרפתית: _____ המים קמצנים, המים שלקחו אותו אל אהבתו, אל חור-ההצצה שלו. באשר לה, הוא פצע, הוא פצע את בשרנו - לא בגוף (הו, להבים שבורים!) אף לא ברגבים, לרבעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי קריאת התרגום נשארתי מאוכזב. לקח אוסף של מלים בעלות צליל דומה והצליח לסדר אותן כך שמתקבל סינטקס חוקי בשתי השפות. לא משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שבאמת אין כאן הרבה יותר מגימיק, וה"נפלא!" שלי מתייחס לרעיון, ולהפגנת וירטואוזיות מסוימת בביצוע, ולא לעומק שירי גדול. אבל אני חושב שאתה בכל זאת עושה לו עוול: יש כאן יותר מסינטקס חוקי. יש לשני השירים נושא ברור, וזהה (הספד משורר שמת), והבעה די משכנעת של צער על המוות הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן פשוט לא הבנתי את השירים. אוף, כמה משוררים מתים באייל בזמן האחרון :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לא הבנת? אם לא הבנת שמדובר בהספד למשורר, כנראה פשוט לא שמת לב לכותרת השיר... סביר שגם אני בלעדיה לא הייתי מפענח זאת1. פרט לכך, נקודה אחת שבה התעכבתי ארוכות בתרגום כדי להבין למה יכול היה להתכוון המשורר, ולו ברובד הלשוני, הוא השורה "באשר לה" - למי? בסוף הבנתי, באופן תחבירי טהור, שזה יכול רק להתייחס לאהבה משתי שורות קודם. מכאן זו כבר פרשנות1: נראה לי שאם המים לקחו אותו אל האהבה, אז יתכן שהאהבה הזו היא המוות, ובמותו המשורר פצע אותנו, מוקירי זכרו. זה גם מסביר מה עושים הרגבים בהמשך. 1אני לא מבין מימיני ומשמאלי בשירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי מיטב הבנתי את חוק זכויות היוצרים, מותר לפרסם שיר (או חלקים ממנו) אם הדבר נעשה למטרות ביקורת שירה או לשם דיון. אבל תשאל את מיץ... בכל אופן, הנה השיר המנוקד*: --- אפיטף למשורר לֹא עָבַר. לֹא כִּלָּה. פְּרִי אָסוֹן אָמוּר, אָסוֹן מוּשָֹר. כָּאן תָּהֵל הִלַּת עָלֶה, הִלַּת עָלֶה נוֹשֵר: נִדּוֹן לְקֹר (עוֹלָם, כַּסֵּה!) נִדּוֹן לְמוֹת עָקָר. L’eau avare, l’eau qui l'a * (כל השגיאות הן, כנראה, שלי)
Pris à son amour, A son mouchard. Quant à elle, Il a talé, Il a talé nos chairs – Ni dans le corps (Ô lames cassées!) Ni dans les mottes, A quarts. --- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי של דוגמה. נדמה לי שזה יחיד במינו פחות או יותר, נכון? אני דווקא סקרן לשמוע על דוגמאות לשיטות אמנותיות כובלות שהפכו ממש לזרם, לא רק ליצירות חד-פעמיות או בודדות. אני אתן כדוגמה את המוזיקה הסריאלית (ליתר דיוק, הדודקפונית) של ארנולד שנברג. הרעיון היה לחתור בכוח נגד הכבלים הישנים - חוקי ההרמוניה והטונאליות. בשיטתו של שנברג, בוחרים תמורה (פרמוטציה) על שנים-עשר הטונים, ומשתמשים בתמורה זו (ורק בה), ובהיפוכים שונים שלה, כדי ליצור יצירה שלמה. נדמה לי שהיו אפילו כללים לגבי בחירת הפרמוטציה - לאף שלושה צלילים רצופים אסור היה להיות "הרמוניים". שנברג עצמו, כמובן, השתמש בשיטה, אך היו בפירוש מלחינים נוספים שהשתמשו בה - אני זוכר את שאלבן ברג עשה זאת (לדעתי בהצלחה רבה יותר משנברג). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שהשיטה הדודקפונית היא אכן שיטה כובלת, אך במקרה זה היא מהווה כלי לחיבור יצירה שאיננה טונאלית. בשיטה הטונאלית יש צליל אחד מרכזי שאליו מתייחסים כל שאר הצלילים (נקרא הטוניקה). חיבור מוסיקה שאיננה נשמעת טונאלית איננה דבר קל, גם לבעלי יכולת הלחנה. יש שיטות שונות כיצד לצאת מן הטונאליות, ושיטת 12 הצלילים היא אחת מהן. על ידי כך שמספר ההופעות של כל תו שווה (ובצרוף סדר הצלילים) נמנעת הרגשת הטונאליות. כלי אחר ליציאה מן הטונאליות הוא שימוש בסולם של טונים שלמים (נמצא רבות ביצירות של דביוסי ובמוסיקת ג'ז). טכניקה אחרת (ניתן למצוא ביצירות של ברטוק) היא הוספת תו במרווח קבוע לצלילי המנגינה. כל השיטות מהוות כבלים, אחד יחד עם זאת גם עזר להלחנה כך שתניב מוסיקה לא טונאלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבלים המסייעים ליצירה האמנותית - זו בדיוק הכוונה שלי, ולכן אין צורך לומר "*אך* במקרה זה" או "יחד עם זאת". תודה על הפירוט, בכל אופן. ואגב "גם לבעלי יכולת הלחנה" - לדעתי, *דווקא* לבעלי יכולת הלחנה קשה יותר להיחלץ מהפרדיגמות המפתות של הטונאליות. זה ממש יושב באצבעות... ומכאן בדיוק, לראייתי, נובע הצורך בכללים נוקשים שיוציאו אותך מזה. (לילדה שלי, בת שמונה חודשים, אין שום יכולת הלחנה, אבל חיבור מוסיקה שאיננה נשמעת טונאלית בא לה מה זה בקלות - רק אני מושיב אותה מול הפסנתר והיא ממריאה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי לפגוע בכשרונה של בתך בת 8 החודשים, יש להבחין בין מוסיקה א-טונאלית לבין מה שמכונה קקפוניה. בקקפוניה אני מתכוון למוסיקה נטולת אירגון צלילי, בניגוד למוסיקה הא-טונאלית, ובמיוחד למוסיקה סריאלית, שבה רמת האירגון הצלילי גבוהה מאד (ובסריאליזם חמור גבוהה מאד מאד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קקפוניה אתה בעצמך, והיא עוד תראה לכולם. זה לא קקופוניה, אגב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבהרה, שמא אחשד ברשעות: זה לא היה ברצינות... חוץ מהקטע של הכתיב: זה באמת "קקופוניה", לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, קקופוניה. מן היוונית: kakos = רע, phone = צליל, טון, וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנה עברה מאז הדיון המרתק הזה ורק עכשיו נתקלתי בו. חבל. כך או כך, רציתי לתת את גרסתי (שיש בה מידה מסויימת תשל פרשנות, כמובן) לנוסח הצרפתי של השיר המדובר, שכתבתי לפני יותר מעשור: מים קמצנים, המים שנטלו אותו מאהובו, מן המוֹסֵר [המלשין] שלו. אם להיסמך עליהם, הרי שהוא כתש הוא כתש את בשרנו - אך לא בגוף (הו, מִשברים מנותצים!), אף לא ברגבים, כי אם לרבעים. דורי מנור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר בהבדל פרשנות גרידא, אלא בעיקר בשגיאה שלי בצרפתית: חשבתי ש-prendre à פירושו "לקחת אל", אבל זה "לקחת מ-" (ומכאן, כמו שאומרים במבחנים במתמטיקה - שגיאה נגררת). תודה על תשומת הלב! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הספקת לקנות מאז את "מעוט"?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אבל הספיקותי לעיין רק בשיר הראשון (הנהדר). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |