בתשובה למיץ פטל, 14/02/01 23:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קנוניה, ללא ספק. אבל עליתי על העניין הזה לפני שנים רבות. היות ולכל סדרת מספרים אותו סיכוי, החלטתי לעקוב באופן קבוע אחרי התוצאות, מבלי לשלוח. סדרת המספרים שלי היא 6,5,4,3,2,1. עד כה היא לא עלתה בגורל אף פעם. היות ואינני שולח טופס אף פעם, אני זוכה בכל שבוע שהסדרה הזו לא עולה בגורל. אגב, חישבתי ומצאתי שהסיכוי שלי לזכות בפרס הגדול מבלי להשתתף בהגרלה נמוך רק במעט מהסיכוי שלי לזכות כאשר אני כן משתתף בהגרלה, אך יש הבדל גדול בעלויות. רק נבצר ממני להבין מדוע עדיין אינני מיליונר, למרות שאין טעות בחישובי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הרי ברור ונהיר לך מה יקרה ביום בו כן ייצא רצף מספרים זה - מיד יהיו הטוענים כי ''זה לא הגיוני'', וזכייתך (הוירטואלית, לפחות) תבוטל בוודאי לטובת רצף מספרים ''אקראי יותר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאני מאד סקרן לדעת מה יקרה ביום בו כן יעלה בגורל רצף מספרים זה (או אפילו רצף אחר של ששה מספרים עוקבים). אני מניח שהמדיה תעוט על זה כמוצאת שלל רב (אני ממש יכול לדמיין את גדי סוקניק מראיין]*[ איזה מומחה להתסברות]**[ ואחר כך מסיים בפנייה לצופים, בנימה האישית השמורה לו: "טוב, אז שמעתם את דעתם של המומחים. אבל בכל זאת - לכו תדעו" ומעווה את פניו). הזוכה יקבל את הפרס, ואני נותן לקזינו הממלכתי מספיק קרדיט שהוא אפילו יעניק לו אותו ללא שהיות. עם זאת, ייתכן שנציג של תנועת המחאה העממית שתקום יצליח לגרור את בית המשפט לדיון בסוגיה, אבל הזכייה לא תבוטל. * ככל שניתן לקרוא לשיחות-לכאורה שהוא מנהל בשם "ראיונות". ** למרות שהמומחיות הנדרשת נכללת בתכנית הלימודים במתמטיקה ברמת 4 יח' לימוד, למיטב ידיעתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאנשים רבים מאוד ממלאים את צירוף המספרים הזה - נוח למלא אותו, וכאמור, הסיכוי לזכות בו זהה לסיכוי לזכות בכל צירוף אחר. לכן סכום הזכיה לכל אחד יהיה נמוך למדי. ודוקא משום כך לא כדאי למלא אותו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים שמבינים שלמספר הזה יש סיכוי כלשהו לרוב לא ממלאים לוטו. אילו שכן משתתפים בהגרלות, לא ימלאו מספר כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר - זו לא שאלה בהסתברות, וגם לא בתורת המשחקים הלא-שיתופיים, אלא בסוציו/פסיכולוגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו ברמה הפשוטה ביותר, הייתי מהמר (...) שלא כל 45 המספרים מופיעים באופן שווה בטפסי הלוטו. אילו מספרים מביאים מזל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מומלץ לבחור מספרים גדולים מ-31. הרבה אנשים בוחרים תאריכים משמעותיים ואתה לא רוצה לחלוק איתם את הזכיה. שמתם לב כמה מטומטמת האמירה "בהצלחה למנחשים" ? הרי אם כל המנחשים יצליחו זה אומר שכולם יפסידו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, בראש העמוד ברגע זה מופיע באנר עם פרסומת ל''קזינו הטוב בעולם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכבר נאמר שהשתתפות בלוטו מיועדת לאנשים מאותגרים מתמטית. אגב, אני מניח שהפרסומת האומרת שהלוטו הוא משחק המזל המייצר הכי הרבה מיליונרים היא אמיתית. מספר האפשרויות הוא כזה שלא סביר שיהיו לזוכה שותפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה אני חושב שאני המצאתי את השנינה הבאה, אבל אני לא כל כך מבריק. אתם מוזמנים לתקן אותי: לוטו הוא מס על טפשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שדיויד לטרמן כבר אמר שהלוטו הוא מס לאנשים שלא יודעים סטטיסטיקה או משהו בסגנון הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהסיבה העיקרית ל''השקעות'' מסוג זה היא התיקווה שזה נותן, החלומות שזה מאפשר, הציפייה השבועית שזה מעניק. מנקודת ראות זו, הקנייה אינה נעדרת רציונליות. לפעמים, תיקווה זה כל מה שיש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה דומה במשהו לחלום הזכייה בלוטו, הכושים בארה''ב עדיין היו נוסעים בחלק האחורי של האוטובוס... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, קל יותר לעם להשיג זכויות ושיוויון מאשר ליחיד לזכות בפיס, אך קלה משניהם היא רכישת תיקווה. (אפופידס ב' פרק ה' בערך באמצע, לפני הקטע בין לוריין לג'ולי) זה מזכיר לי את חברי למילואים איתן, שאביו היה קונה פיס בכל שבוע ובכל פעם היה האב משליך את הכרטיס לפח שמעבר לפינת הרחוב בדרך לביתם. לאחר שעמד איתן הקטן מעט על דעתו (מעט - עד היום), שאל הוא את האב לפשר מנהג תשליך שבועי זה (כשומר מצוות עלה בלבו החשד לעוד אחת מו המיצוות המשונות אליהן התחיל להתוודע). האב השיב כי הם משפחה ללא מזל. סתם ולא פירש. מתישהו, החל איתן להתמהמה אחרי האב כדי להוציא את המטמון מן הפח. ואכן, מעולם לא זכה הכרטיס בדבר: לא פרס ראשון, לא שני ולא עשירי. אפילו בזוטא הוא מעולם לא זכה. מהיכרות עם חייו של איתן, לאלת המזל (החומרי) היו עניינים שונים ומשונים עד כה, דבר מהם אינו קשור לאיתן. לכל היותר ליטפה היא את יריביו בעסקי הריהוט. דרך אגב, כששאל איתן את האב יותר מאוחר מדוע הוא קונה את הכרטיס, הוא אמר משהו כמו 'תראה את המוכר, הוא אדם זקן, עצוב ועני, העסק הזה זה כל מה שיש לו'. לילה טוב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחזקאל היה בחור טוב, בחור זהב, אהב לעזור, חילק את משכורתו הצנועה לעניים והיה מלא מצוות כרימון. בחור נפלא, אבל מה? - היה מכוער, מכוער נורא, ממש פרצוף של שד, לא עלינו, ומה הכי כאב לו? שילדים קטנים היו פורצים בבכי כשהיה עובר ברחוב. זה היה הכאב הכי סודי והכי נורא שלו, יען כי אהב ילדים וקיוה בסתר ליבו שיום אחד מישהי תסכים להתחתן איתו ויהיו לו ילדים משלו. יום אחד עבר ליד דוכן פיס, כרע על ברכיו - כך, שם, על המדרכה, לפני כולם, ובכה וזעק והתפלל: "אבינו שבשמיים! תן לי סוף-סוף קצת מזל בחיים! תן שאזכה בפרס הגדול!". ויצאה בת קול ואמרה: "מבוקשך ניתן לך - אבל נהג בכסף בחוכמה!". והוא זכה בפרס הגדול, ושבועיים אחרי כן נכנס לבית חולים, לסדרת ניתוחים פלסטיים - שהילדים הקטנים לא יבכו יותר ברחוב ושאולי גם ימצא סו"ס, בעזרת השם, כלה, ויהיה לאב. כעבור שלושה חודשים נפרד חזי (לשעבר יחזקאל) יפה התואר מן הרופאים, האחיות והצוות כולו עד לאחרון המנקים - בחיבוקים, בפרחים, בנשיקות ודמעות, ובעיקר בעשרות קריאות שהדהדו אחריו: "מעכשיו שיהיה לך רק טוב בחיים! מגיע לך!" ירד במעלית, יצא את שערי בית החולים, חיכה לאור ירוק להולכי רגל, ירד, כחוק וכדין, מהמדרכה אל הכביש - ובאה משאית ודרסה אותו בין רגע. הגיע לגן העדן, התייצב בפני המחייה וממית וזעק לו: "ריבונו של עולם! אני לא מבין אותך! למה עשית לי את זה? בשביל מה נתת לי את כל התקוות והחלומות אם בסוף אני בר-מינן?! בשביל מה נתת לי לחוש לזמן קצר איך זה להיות יפה-תואר, בשביל מה?! בשביל מה?!" אמר אלוהים: "אוי! אוי ואבוי! יחזקאל? זה אתה שנדרסת שם לפני רגע במעבר החצייה? אבוי לי! איזה מין אל אני! יימח שמי! אני פשוט לא זיהיתי אותך!". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן איזו טעות בהבנת ההגיון שמאחורי הגרלות בעלות תוחלת רווח שלילית. כל מהמר (בקזינו, במרוצי סוסים, בפיס ובטוטו) יודע (או לפחות אמור לדעת) שסך כל הוצאות המהמרים (הכנסות המארגן) קטן מסך הפרסים ובמיוחד הדבר נכון בהגרלות ממשלתיות שמממנות לא רק את הוצאותיהן אלא גם מפעלי ספורט או תרבות, בריאות וחינוך. מכאן שאין שום הגיון כלכלי בהימורים והגרלות. הסיבה היא שהאדם המהמר לא עושה זאת בשביל הרווח הכלכלי אלא בשביל התקווה. בסכום הפעוט של מספר שקלים, אתה קונה תקווה למספר דקות, (חיש גד) שעות, (צ'אנס) ימים, (לוטו, טוטו) או יותר (הגרלת המנויים). אנשים באופן תמוה מעדיפים להרגיש תקווה מאשר להיות מיואשים ואם תמורת סכום קטן הם יכולים לקנות את התקווה הזאת (למעשה התקווה גדלה בצורה מונוטונית עם גודל ההשקעה) אז אפילו שהסיכוי לזכיה הוא אפסי, עדיין התקווה לזכות שווה את זה. לא סתם פרופיל המהמר הממוצע הוא של איש שאין לו סיבות יתרות לאופטימיות קוסמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה של "קניית תקווה" היא בעייתית. אתן לך ניתוח כלכלי שווה יותר: כפרטים רציונליים, אנחנו שונאי סיכון. כך למשל, אנחנו קונים ביטוח: אין ספק שביטוח לעולם אינו עסק רציונלי באופן מצרפי – בסוף יש חברת ביטוח שמרוויחה, והרבה, כלומר הפרמיה שאנחנו משלמים גבוהה משמעותית מתוחלת תגמולי הביטוח. אבל אנחנו קונים ביטוח, כי אנחנו שונאי סיכון. ניתן לחשוב על שנאת סיכון, כמו שאני מכיר אותה (ולצערי אינני כלכלן), כעל גרף המקשר בין "כסף" ל"תועלת" שאינו קו ישר, ובמילים אחרות, תועלת שולית פוחתת של הכסף. כך למשל, עני ברחוב מעריך מאוד מאוד 50 שקלים נוספים כל חודש, שלמנכ"ל בנק הפועלים הם כאין. המונחים "כסף" ו"תועלת" אינם תחליפיים. לכן אנחנו קונים ביטוח כי שווה לנו לשלם הרבה כסף "קטן" (ששווה לנו פחות תועלת), מאשר כסף גדול אחד, לא מתוכנן, שאיננו מוכנים אליו ושאנחנו לא יכולים לספוג (שלא לדבר על זה שהברק כן מכה פעמיים באותו מקום). הטעות של שוללי ההגרלות היא, אם כן, שהם מדברים במונחים של "כסף" ולא של "תועלת"; ואילו הפרט הרציונלי מקבל החלטות במונחים של "תועלת". נראה לי שהתופעה של הלוטו היא אהבת הסיכוי. בהגרלות הפיס, מוחזרים בערך 40% מתקבולי המכירות כפרסים. כלומר תוחלת הרווח היא מינוס 0.6 לכל 1 שקל של הוצאה. כך שבמונחים של "כסף" קניית כרטיס היא החלטה בלתי רציונלית. במונחים של "תועלת" (בטרמינולוגיה פוסט-מודרנית אפשר לקרוא לזה "כסף בהקשר של עוד כסף") זו עשויה להיות, כתלות בפוזיציה האישית של המהמר, החלטה רציונלית ביותר. אם אני מליונר קטן, שווה לי לשלוח טופס בשבוע (הוצאה שנתית של מאה עד אלף ש"ח, שזה פחות מכמה סיגרים) בשביל האפשרות לשלש את הוני. זה כמו ביטוח, רק הפוך. כשהברק יכה, אני אצטרך להתרגל בקלות בלתי-נסבלת לשינוי דרסטי באפשרויות העומדות לרשותי (אולי לקנות את האיל הקורא?), אם הברק לא יבוא לעולם, קניית הטפסים לעולם לא תפגע משמעותית בתועלת שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקנוניה האמיתית היא זו: בעוד שכ-40% מכספי הפיס מוחזרים כפרסים, עוד כ-40% נוספים (אם זכורני) מושקעים בפרויקטים שונים "לרווחת הקהילה". האם ראית אי פעם פעולת פיס שווה באזור מגוריך? לא ראית. מכיוון שהפיס פועל באזורי ספר שונים, מקים מרפאות שיניים ומתנ"סים, ועושה פעולה (ברוכה כשלעצמה) של קידום מקומות אשר בהם ה"תועלת" של ה"כסף" שלו גדולה במיוחד. איפה הבעיה, אם כן? הפיס הוא למעשה מכשיר בעל שני אפקטים: (1) מימון של פרויקטים ציבוריים; (2) חלוקה מחדש של ההכנסה – לוקחים כסף מכלל הציבור, ונותנים לאזורי פיתוח. רגע, זה לא התפקיד של מס הכנסה? מובן שכן. זהו מס ככל מס הכנסה אחר, ניוד מסיבי של כספי משקי הבית לטובת פרויקטים רצויים במישור הכלל-ארצי. אלא שהמס הזה מעורר בעיה: הוא נגבה שלא בצדק. מס טוב לוקח מהעשירים ונותן לעניים, או לפחות מקיים את אמת-המידה הנקראת "שוויון אנכי" – היינו אם A מרוויחה יותר מ-B, אזי A תשלם יותר מ-B(או לפחות כמותו). המס הזה, לעומת זאת, הוא אופיום להמונים. מתפתים לו, כפי שהיטיב לתאר זאת ג'ורג' אורוול ב-1984, פשוטי העם, והם הנושאים בעיקר "נטל המס", ממלאים את ה"טורים" האינסופיים בחדוות שופינג של מי שקונה את תקוות גאולתו מן המעמד שבו הוא שרוי. ובקיצור המס לוקח מעניי העיר ונותן לעניי הכפר, במקום ליטול מן העשירים. ואולי רק משום כך דינו להיבטל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפעל הפיס משקיע גם בעניי העיר בדרום ת"א ישנם מספר מרכזי פייס קהילתיים מרשימים למדי (עד כמה שהעמקתי לחקור). לי יותר מפריעים יותר ה 20% הנותרים. שאלה: אם מפעל הפייס לא היה גוף ממלכתי אלא פרטי, כלומר מכשיר להעברת כסף מעניי העיר לכיס של בעל הזכיון האם זה היה טוב יותר לדעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה... תשמע... 1) לא טענתי שמפעל הפיס לא פועל בערים. בתמצית, הוא לוקח מהמעמד הבינוני (זה שנאנק תחת עיקר נטל המס בישראל) ומעביר למעמד נמוך או בינוני-נמוך. בסופו של יום, העשיר משלם למס הזה פחות מהעני, או החצי-עני. כך שבזאת אני מתקן את הדימוי שהשתמשתי בו לעיל. מפעל הפיס יוצר בפועל חלוקה מחדש של העושר לפי פרמטרים פסולים. 2) לא טענתי שצריך להחליף את מפעל הפיס ביזמות פרטית; ואני לא מבין את כיוון הטיעון הזה, שלפיו אני מצביע על רעה X ואתה מסביר לי שיש רעה Y, גדולה ממנה. מדינת ישראל רואה בהימורים מאורגנים רעה חולה, ואסרה עליהם בחוק (אם כי נשמעות טענות שהאיסור הזה גורף מדי). מפעל הפיס "מוכשר" בטענה שהוא פרויקט לרווחת הקהילה. אז אני בכלל לא בטוח שהוא פרויקט ראוי לרווחת הקהילה, מכיוון שכאמור לעיל מקורות המימון שלו נשענים על שכבות שלא היית מעוניין להכביד עליהן עוד. מצד שני, נראה שהנסיון להילחם בהימורים, לפחות בעידן הגלובליזציה, הוא עקר, ובנקודה זו ייתכן שהצדק עימך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |