 |
|
 |
||
|
||||
 |
על התיאוריה שמעתי במעומעם, אם כי במכניקת הקוונטים אני די בקיא. אני לא מבין שני דברים: 1:האם התוספת להתפתחות בזמן של GRW היא "יוניטרית"? אם לא, כיצד ייתכן שבמצבים שזורים היא *תמיד* שומרת על סיבתיות? בוודאי אפשר למצוא דרך להעביר מידע מקצה אחד של הגלקסיה לקצה השני, על ידי הלוקליזציה הזו.. לא? 2: יש ניסוי שהצליחו לבצע אותו לפני שנתיים. התאבכות של טבעת על מוליכה: הצליחו להראות תופעות של פונקצית גל ללא קריסה, של המון אלקטרונים ביחד, שנמצאים במצב על-מוליך. מדובר על מצב המורכב מסופרפוזיציה שבה *כל* האלקטרונים זזים או ימינה או שכולם נעים שמאלה. איך GRW מסביר את זה? מדובר על מספר אבוגדרו של אלקטרונים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
2. יש לי ידע מאד מעורפל בנושא, אבל אנסה להסביר בכל מקרה. מי יודע? אולי ילך. המצב בעל-מוליך הוא, שבגלל המצב המסודר מאד של החומר מחד, וקיום אלקטרונים חופשיים מאידך, האלקטרונים מתקבצים שניים-שניים, ויוצרים זוגות-קופר. זוגות אלה מתנהגים כבוזונים לכל דבר, דהיינו, יש להם ספין שלם, ולכן יכולים כולם להצטרף לאותו המצב. המצב אליו הם שואפים בכל רגע הוא מצב האנרגיה המינימלית, ובעזרת פוטנציאלים שונים, אפשר לגרום לכו-לם לעשות דברים במשותף, בעוד שאלקטרונים לא היו עושים זאת באופן קוהרנטי, כי הם לא יכולים להתקבץ במצב קוונטי אחד. עוזר? לא? גם לי לא. אבל זה גם המצב בהליום סופר-נוזלי, ובאופן כללי, בכל עיבוי בוזה-איינשטיין. או שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה נכון, האלקטרונים בעל מוליך מתנהגים כמיקשה אחת שזורה, במצב היסוד של בוז- איינשיין. אבל עדיין, בניסוי מלפני שנתיים, הראו שמהמיקשה הזו, המורכבת ממספר עצום של אלקטרונים ניתן ליצור סופרפוזיציה של שני מצבים, ולאחד אותם מחדש, ללא קריסה. נראה לי שזה סותר את התיאוריה של GRW. הרי התיאוריה טוענת שהסיכוי למצב סופרפוזיציה של המון חלקיקים ללא קריסה, הוא אפסי. ככה הבנתי את המאמר שלו.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לצערי אני לא מבין את השאלה. היות שנראה שאתה מבין בפרטים הפיזיקליים והמתמטיים יותר ממני, האם ניסית לקרוא את המאמר של גירארדי (קישור בחלק ד' של המאמר)? אם יש לך סבלנות, נסה להזכיר לי מה זה "יוניטרית" (או ""יוניטרית"") - פעם ידעתי (אם כוונתך פשוט למושג האלגברי) - ולהסביר לי את הקשר לסיבתיות. 2. אני יודע שהשאלה הזו עלתה, ושידוע שהניסוי אינו מפריך את GRW. איך בדיוק, אני לא יודע, ואנסה לברר (אבל זה יכול לקחת זמן). יש איזה רמז קלוש במאמר של גירארדי (פשוט חיפשתי superconduct), בפרט הפניה למאמר של רימיני שנקרא Superconductivity and Spontanous Localization. המאמר הוא מ-95; לדבריך ביצעו את הניסוי רק לפני שנתיים, אבל אולי הוא כבר נחזה כמה שנים קודם? בהינתן הקבועים המספריים של GRW, האם אתה (או פיזיקאים אחרים כאן) יכולים להראות מספרית שאכן הניסוי מפריך לכאורה את GRW? אולי התשובה אינה עקרונית, אלא נעוצה בבחירה זהירה של הקבועים (ואז ניסוי "גדול" יותר כן יוכל להכריע)? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |