בתשובה לגילית, 14/02/01 16:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה זאת אומרת מאז ומעולם מתקופת התנ"ך למדו יהודים על חשבון אחרים? בתקופת התנ"ך למדו תורה? האם יש לכך ביסוס מחוץ למה שכתוב בגמרא שנכתבה אי אילו שנים אחרי ומתוך מגמה אידיאולוגית מובהקת. כאם את מסתמכת על משהו מחוץ ל-ויתעטף אברהם בטלית? ונניח שהנחותיך תקפות, האם האנשים ההם חיו בסביבה דמוקרטית? האם מימון לומדי התורה נכפה עליהם או שמא כפי שסביר יותר להשוות לעיירות באירופה, זה היה מעשה שחלקו וולונטרי וחלקו כפיה חברתית ומסורת (האם גם בראצות המזרח נהגו יהודים לממן יושבי מדרשות?) ואם נמשיך בקו המחשבה שלך הרי כמו שעניתי במקום אחר - אין הבדל בין לימוד תורה ללימוד סנקריסט, אם מימון לימודים על ידי הציבור באמצעות מנגנון המיסים אז מימון שווה. דבר אחר הוא שעל הממן לקבוע מה חשוב לו יותר ואת זה עושים במגרש הפוליטי. אין ללימוד תורה שום קרדיט מלכתחילה, להפך משום שזה עיסוק דתי הרי הוא צריך להיות לגמרי מופרד מהמערכת הציבורית (אגב, לימוד תורה שונה מלימוד על תורה, מחקרי) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יששכר וזבולון היו אחד לומד שני מכלכל, כהנים היו משרתי הדת וחיו ממתנות כהנים, לימוד תורה היה ועודנו ערך. טלית קשורה לתפילה ולא ללימוד. לא,הם לא חיו בדמוקרטיה ,לא ליברלית ולא שמרנית ולא משום סוג. אול ליהודים מתאימה דמוקרטיה יהודית? עיין ערך הסקר-רוב קוראי האתר טוענים שעל צביון המדינה להיות יהודי-לאומי. היש יהדות בלי תורה? כן,גם בארצות המזרח. אתה צודק בקשר לחוסר כפיה-כמו שציינתי, עד קום המדינה שימרו היהודים את היהדות. היום הם פחות מתנדבים לעשות את זה. לימוד על התורה בלי לימוד התורה לא שווה אגורה שחוקה שתוציא עליו. חוקר אמור להיות קודם כל מומחה בתחומו. כבר ציינתי-אם אתה לא מאמין בחשיבות הרוח, במקורותינו היהודים ובצורך לשמר ולפתח את תורת ישראל אז נכון, לשיטתך אין ללימוד התורה שום קרדיט.כבר דיברנו על זה,לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני למדתי על יששכר וזבולון ביסודי, הבנתי את זה כרעיון. לא כמשהו שממש התקיים. לא חשבתי ששבט שלם למד כל הזמן תורה (על איזה תורה אנו מדברים? בבית ראשון השבטים היו עסוקים בלעבוד כמה אלילים) ואלו השבט השני מימן אותם. מצד שאני יתכן ואני קשה תפיסה. דווקא במסורת חז"ל ישנם *גם* ביטויים הסותרים את "תורתם אומנותם" כמו אהב את המלאכה ושנא את הרבנות. הרבה מגדולי הדור לאורך השנים עבדו ולא רק ישבו ולמדו תורה. וזכורה אמרתו (שלא לומר פסיקתו?) המפורסמת של הרמב"ם המדברת על שמונה שעות עבודה, שמונה שעות לימוד ושמונה שעות שינה. אמנם נשלחו כספים לישוב היהודי הקטן שחי בישראל לאורך הגלות, אך היה מדובר באקט של חיזוק הקשר בין הגולה לארץ, וכחלק ממחצית השקל. גם כשחזון איש הגיע לבן גוריון היה מדובר - אם אני לא טועה - בכמה מאות. זה גדל למימדים גדולים. אולי גדולים מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יששכר וזבולון הם אכן רעיון. (מכיר את הטיעון שכל התורה אליגורית?) לחזק את הסברה, שיש מי שנועד לעבודה ויש-ללימוד, אלו גם אלו חשובים וראויים ונבנים אחד מהשני. הכספים שנשלחו היו בפירוש לצורך כלכלת התושבים פה. כמובן שזה חיזק את הקשר-הם תרמו לעשיה יהודית בארץ הקודש. לגבי המספרים אני בפירוש מסכימה איתך, ולא טענתי בשום מקום שמאה אחוז חרדים ראויים לשבת וללמוד, זה לא טוב לא למדינה ולא לדת. עם זאת, כזכור טענת האם היתה שיש לשלול לגיטמציה מעניים ללדת מספר לא מוגבל של ילדים, ובכלל זה מכל האברכים שאינם עובדים. אלו שני דברים נפרדים. לימוד תורה הוא חשוב והכרחי וחיוני (ובן גוריו נתן את הפטור,כזכור, בין היתר מהחשש ההגיוני שתשכח תורה מישראל) וגם כלכלת כל ילדי ישראל היא חיונית, וגם האפשרות לאפשר בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון לתת להורים להחליט לבד אם להוליד ילד. לגבי איך צריך לעשות הלימוד וע"י מי- נכון,יש כאן בעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נתן את הפטור...מהחשש ההגיוני שתשכח תורה מישראל" - את לא באמת חושבת ככה, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבות לפטור היו כדלקמן: א. החשש מבינאום ירושלים אם החרדים יעוררו שם מהומות אם לא יהיה פטור. ב. המספר הזניח של דורשי הפטור שבין כך עשויים היו להיות,כמו היום,מיותרי לצבא בעליל. ג. הצורך בהסכמה לאומית רחבה,כמו היום, לביסוס מעמדו של בן גוריון. ד. שלא תישכח תורה מישראל. עיין באוטוביוגרפיה של בן גוריון. תגלה הוא ראה חשיבות רבה ,אמיתית ולא צינית ופוליטית, בלימוד תורה. בטח שבעיינים של היום זה נראה כמו אחיזת עינים,אז מה. הרבה דברים איבדנו מאז שאנחנו נורא נאורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערת אגב - הביוגרפיה של בן גוריון נערכה קשות על ידו וצריכה להקרא בהצלבה עם מקורות אחרים כדי לקבל תמונה אמינה יותר. בו גוריון ביכר את הינאום ירושלים עוד משנת 1937 וקיבל את החלטת החלוקה מ 1947 שלא הכלילה את ירושלים בתחומי ישראל עיני בספר ציון בציונות. בן גוריון היה אדם פוליטי בעצמותיו ויכול להיות שהיו לו סיבות סנטימנטליות לפטור, אך הסיבות היו בעיקר אינסטרומנטליות. כמו שלייבוביץ קרא ליחסים שבן גוריון השתית בין דת לפוליטיקה - היהדות נהפכה לפילגש של המדינה, הידועה בציבור שלה. המטרה הראשונית היתה לנסות הפרדת דת ומדינה. לייבוביץ הראה שבכך שמר בן גוריון שליטה פוליטית והשתמש בכהני הדת לצרכיו. הפרדה שכזו היא לתועלת ולעצמאות וחוסר תלות בין אמונה ובין ניהול עסקי המדינה. אין פרוש הפרדה כזו הסרת אופי כזה או אחר של התרבות וחיי האזרחים ובהחלט אנשים יכולים לבנות לעצמם צביון כפי אוות נפשם, על בסיס התנדבותי, קהילתי ועוד. המדינה כגוף אזרחי שומרת על יחס אינדיפרנטי בנושאי דת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הודעת ראש הממשלה על העברת הבירה לירושלים: "כידוע לכם,דנה עכשיו עצרת האו"ם בבעיית ירושלים ומקומותיה הקדושים. מדינת ישראל היא חברת או'ם, לא מתוך נוחות פוליטית אלא מתוך אדיקות עמוקה ומסורתית בחזון שלום עולמי ואחוות עמים, שהנחילו לנו נביאי ישראל.... חברותנו זו מחייבת אותנו להגיד מכאן,מעל במת הכנסת הראשונה לישראל....את מה שבלב עם ישראל מאז היותו לאומה מאוחדת תחת שרביטו של דוד המלך לפני שלושת אלפים שנה-בדבר ירושלים עיר קודשו ובדבר יחסו לקודשי כל הדתות.... אנו רואים חובה להצהיר, שירושלים היהודית היא חלק אורגאני ובלתי נפרד ממדינת ישראל-כשם שהיא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הישראלית,מאמונת ישראל ומנשמת עמנו. ... אנו גאים על כך שירושלים נתקדשה גם ע"י הדתות האחרות...אולם,אין אנו מעלים על דעתנו שארגון האו'ם ינסה לעקור את ירושלים ממדינת ישראל או לפגוע בריבונותה של ישראל-כבירת הנצח של ישראל.... אין אנו מניחים אף רגע שארגון האו'ם ינסה להוציא את ירושלים בכוח מידי ישראל, ואנו מצהירים,שישראל לא יוותר על ירושלים ברצונו הטוב. כשם שלא ויתר במשך אלפי שנה על אמונתו, על ייחודו הלאומי ועל תקוותו..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי הציטוט הזה? לפי העובדה שיש התיחסות לחברות ישראל באו"ם הרי שזה נישא אחרי, 1949 כשישראל כבר היתה ישות מוכרת בינלאומית עם קווי גבול שנתמכו על ידי העולם ובהסכמים עם מדינות ערב. ואולם כשישראל היתב עדיין על שולחן השירטוט, מה היתה התיחסותו של בן-גוריון לירושלים? אם תעייני במקורות תיווכחי לדעת שלא רק שהוא היה _מוכן_ לוותר עליה אלא שבזמנים שונים הוא _רצה_ לוותר עליה. כמובן שכשמשתנות הנסיבות יכול וראוי לבחון עמדות ולשנות אותם. ואם נחזור להנחה המקורית שלך שאחת הסיבות שבן-גוריון הסכים לפטור משום שחשש מבינאום ירושלים, הרי "הזקן" היה מורכב הרבה יותר מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוט אכן מ49 .נכון,טיפשי להתעקש על מה הבירה כשעוד אין מדינה. בן גוריון הסכים לכל פשרה בסגנון "עזה ויריחו תחילה", לאחר מכן חשש מאבדן שליטה בעיר, ולאורך כל הדרך שאף שלבסוף תהיה בשליטה ישראלית. נכון,כמובן,הוא היה מורכב מהרבה יותר מזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |