בתשובה לרון בן-יעקב, 27/08/03 23:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה אולי רעיון לא רע בכלל להמשיך את הדיון שהזכרת גם בפלטפורמה זו, מה גם שמר מזרחי העלה נימוקים מעניינים וחשובים בניתוח שהביא במאמרו זה. השגותי השונות כלפי מה שנכתב כאן מתייחסות לנקודות הבאות: * בניגוד למר מזרחי אין לי דעה ממש מגובשת כלפי מלחמה זו, ולכשעצמה לא תמכתי בה מסיבות שונות, היות וראיתי את הבעייתית שמהלך אמריקאי חד צדדי (אונילטראלי) יכול לגרום כלל בדינמיקת משפחת העמים, שפירושו הישיר הוא שדג גדול יכול ורשאי לבלוע דג קטן; היום עיראק, מחר טייוואן על ידי סין, וחוזר חלילה. * כפי שהסברתי באריכות בג'ורנאל הפרטי שלי במספר מאמרים שהתייחסו לבעייה כללית זו מזוויות שונות, הרי שיש כאן השלכה (פרוייקציה) ותקווה בצורת אמונה נאיבית שמה שהתרחש ביפן ובגרמניה המובסת יכול להתרחש גם בעיראק. טענתי היא שדבר זה אינו נכון, היות ובגרמניה וביפן 'שכבה' תרבות ומדינה שלמה על הקרשים, ללא כל אלטרנטיבה רעיונית וללא כל המשך תמיכה מכל גורם שהוא. במקרה עיראק הובסה זו כמדינה בלבד, אולם התרבות שהצמיחה שליטים מסוג זה ממשיכה לשגשג בכל האיזור כולו, ומבחינה זו לא הובסה עיראק תרבותית, נהפוך הוא: תרבותה המוסלמית מקבלת תחייה חדשה בדמות מהלכים דתיים ולאומניים המתנגדים לכיבוש האמריקאי, כשהם מקבלים מתיכה מלאה מכמה מדינות מוסלמיות באיזור. ההשוואה, איפוא, בין גרמניה הנאצית ויפן הקיסרית דיקטטורית לבין דיקטטורת סדאם חוסיין הינה על כן מופרכת, ולא יכול להתקיים בעיראק מה שהתקיים במדינות אמורות אלו, אלא אם כן תחליט ארה"ב לחסל דינמיקות דומות בשילטון המצוי במדינות שכנות בסביבה. אינני צריך לומר מדוע דבר זה נשמע דמיוני ובלתי אפשרי, אלא אם כן ארה"ב מתכוננת לקחת תפקיד שאיש אינו יודע מה יהיה סופו. * דוקטרינת שטראוס. זהו הוגה הדיעות היהודי-גרמני שהיגר כבר בתחילת שנות ה-30 לגרמניה, ושפיתח דוקטרינה שלמה בדבר הצורך לשמור על אושיות הדמוקרטיה בכל מחיר, גם אם המחיר גבוה מאוד, בשמירה על אינטרסים מבית ומחוץ (האמת היא שתפיסת עולמו של ברנש זה שווה מאמר בפני עצמו, אך לאלו מכם המעוניינים על קצה המזלג http://mann.journal.lab.co.il/thread.php3?rep=381 ). זהו גם אולי אחד מהדברים החשובים ביותר שצריך להבין בהקשר זה, שפירושו הוא הנסיון להבין מהלכים אלו בדמות הנכונות למהלכים חד צדדיים כפועל יוצא ליכולת ביצועם הטכני, על מנת לשנות מצבים שונים בעולם לטובת האינטרס האמריקאי. הבעייה המרכזית בתפישה זו היא העובדה שהדברים כיום רחוקים מלהיות פשוטים, וכי מהלכים חד צדדיים מסוג זה יכולים לעורר תגובות שרשרת ומוטיבציות חבויות למלחמה כוללת, אשר תתחיל ותתפתח ככדור שלג מסוג חדש. השאלה המרכזית שצריכה להישאל בהקשר זה, היא האם קיימת נכונות להיכנסות להרפתקה ארוכה שתמשך שנים רבות ותעלה בחייהם של רבים, או שמא יש טעם לנסות ולפתור משברים אזוריים באופן חלקי ובפתרונות ביניים בלבד, ללא כל נסיון השגת פיתרון יציב ובר קיימא. * ישראל. ישראל מבחינה זו מהווה מוקד ברור לאינטרסים אמריקאים, אך גם מעין שק חבטה בלתי מוצדק לפריקת תסכולו של מימשל בוש, כמו גם הנסיון 'להתחבב' בכל זאת על מדינות כסוריה, מצרים וירדן, באופן שאינו עולה בקנה מידה אחת למעשיה עצמה של ארה"ב בהשוואה למעשיה של ישראל, שמתגמדים בפירוש לנוכח כמות האש וההרג שהאמריקאים מוכנים להפעיל בסיואציה מסויימת. * אירופה. ללא אירופה לא יהיה הסדר מכל סוג שהוא באיזור זה, כולל עיראק. מסתבר שלפני כשבוע וחצי פנתה ארה"ב לאו"ם וגם למדינות אירופה בבקשת עזרה ליצוב המצב בעיראק. אני גורס בהקשר זה שאינך יכול לחרבן על ארגון האומות המאוחדות ומועצת הביטחון באופן כה חד צדדי, ומספר חודשים אחר כך לבקש ממנו עזרה על פעולה שאיש לא היה מעוניין בה. * סכנה לשלום העולם. סמיכות (קומפוזיטום)מעניינת, שיש להגדיר בדיוק מהי ומי היא. סדאם חוסיין הווה בעייה אדירה באיזור, אולם כמובן שקיימות בעיות אחרות בעולם המוסלמי (גם ברמת המדינות השונות), שבצורה מסויימת גרמו נזק גדול הרבה יותר לארה"ב כמדינה. אין כל טעם להגן על הרוצח סדאם, אולם אין כל טעם לבוא ולנמק רטרואקטיבית כי חיסולו היה מוצדק 'בגין מה שעולל בתוך ארצו', היות וימוק זה מהווה רשיון לפעולה עבור ונגד כל אומה שמהלכיה הפנימיים אינם עומדים ביחס ישר לערכיות הדמוקרטיה, וכמובן שאפשר למתוח ויכוח זה עד לנקודת-גודווין ולשאול את השאלה ההיפותטית אם היה צורך להלחם נגד גרמניה הנאצית אם 'רק' היתה עסוקה ברצח ובדיכוי פנימיים. שאלה טובה שאין לי עליה תשובה ברורה, היות וקבלת עיקרון ההתערבות-הפנימית לא יוגבל לארה"ב בלבד בסופו של דבר, ויהיו מדינות נוספות ואחרות שיבקשו בעתיד להחיל את ערכיותן על מדינות אחרות - ערכיות שאינה דמוקרטית בעליל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אנליוגיה מוזרה. טייוואן לא מאיימת על סין או על משהו אחר. לראייה, הסינים "נשענים בכבדות" על צפון קוריאה, אומנם תוך שמירה על הגדף האמריקאי שלהם (צ"ק ככלי משחק בתחרות-שיתוף סינו-אמריקאי). ב.1. כדי להפיל את עירק לקרשים היה צריך לבצע משהו דומה להרס שזרעו בנות הברית באירופה ויפן, דבר שלו התנגדת מנקודת המבט של מי שיושב ברומם המאה ה21. ראה פתיל http://mann.journal.lab.co.il/thread.php3?rep=276. ב.2. אין ה"תרבות העירקית" זהה ל"תרבות היפנית" או "הגרמנית". עירק היא חלק מהאוריינט הערבי-מוסלמי בעוד שיפן וגרמניה היו ישויות אוטונומיות. אנלוגיות הן דבר חיובי כל עוד זוכרים שמעצם הגדרתם, אנלוגיה כוללת הבדלים בין המשל לנמשל. ג. כפי שקגן העלה זו, האינטרס האמריקאי משתלב בהבנה שיש צורך לפעול כי להגן על אותה רוח-מערבית. במאה ה19 בריטניה עשתה את אותו הדבר כששלחה את הצי, הצבא, הדיפלומטים ואנשי העסקים כדי להכריח את שאימפריה העותומנית והפרסית להפסיק את סחר העבדים. כל זה, משום ציווי-מוסרי שהיא לקחה על עצמה אחרי ביטול העבדות בבריטניה. ד. ה. אם מציגים את ארה"ב "כמחרבנת" על האו"ם, צריך לזכור שהיא מממנת את רוב תקציבו (יחסית לסך הסכומים של שאר המדינות), ושאר החברות מקבלות את זה בהבנה ומתרעמים כשארה"ב עוצרת תשלומים. צריך לזכור גם כשאירופה - נאט"ו - היתה לריכה לפעול בחצרה האחרוית, היא לא פעלה עד שארה"ב נעתרה להפעיל את האוויריה שלה. ו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כללית אני מסכים עם רוח הדברים שכתבת, אך מעוניין בכל זאת למסור זווית ראייה נוספת לנקודות השונות העלת כתשובה לטענותיי, גם אם אלו נשמעות פולמיות לצרכי חידוד הדיון: א. טיוואן אכן לא מאיימת על סין (הרי זה מגוחך), ועיראק לא איימה על מדינה בעלת אלפי פצצות אטום כארה"ב (זה אפילו לא מגוחך. זה גרוטסק). סין אמנם הרגישה מספר פעמים 'מאויימת' על ידי טייוואן, אולם ריסנה עצמה מסיבות השמורות עימה ועם הקהיליה הבינלאומית. על הרגשת האיום של ארה"ב מעיראק אינני יכול להתייחס ברצינות, היות ואינני מקבל את רעיון המלכתו החד צדדית של השוטר את עצמו. בוש-סניור הבין דבר זה יפה מאוד, אגב. ב. 1. אני עדיין מתנגד לכך, ובמיוחד למה שבדיון אצלי קראתי "לבעוט בפרצוף של יריב השוכב על הקרשים". כדור הארץ אינו משחק מונופול או שחמט, או סכום משחק אפס. הייתי בוודאי שמח להפוך את מדינות ערב לדמוקרטיות, אבל לא על ידי הפלת כולן על הקרשים, ללא קזוס בלי ברור ומוצק ביחס של אחד-לאחד. ב. 2. עיראק הינה מדינה סוברנית המוכרת ככזו על ידי אירגון האומות המאוחדות, ממש כמו מדינה אחרת שנולדה מתוך חלום משיחי של 'עם ללא ארץ לארץ ללא עם', אם תרצה. עניין של זווית ראייה. ג. זו אכן רוח מערבית במתכון בריטי ישן, ממוחזרת לצרכי השעה. 'הצו המוסרי' שמדינה לוקחת על עצמה מטעם עצמה הוא דבר שיכול להיות בעייתי, אם לא למעלה מכך (וכבר הזכרתי את מגוחכותה של בלגיה ובתי המשפט שלה, שמינו עצמם מטעם עצמם למצפון העולם). אגב, אני מאמין שמטרות המלחמה בעיראק נמצאות אי שם בהסכמים מהסכמים שונים שארה"ב רקחה עם סעודיה, שזו האחרונה הינה הגורם הנעלם האמיתי במשוואה המורכבת שלפנינו. ד. [לצערי סעיף זה נשאר ריק בתגובתך] ה. ארה"ב אכן חירבנה הן על האו"ם והן על מועצת הביטחון, ואין שום קשר בין מימון אירגון זה לקבלת פריבילגיות שונות מטעמו, ותמהני לאן אתה חותר על ידי חיבור זה. די והותר שלארה"ב הפריבילגיה לשבת במועצת הביטחון. ארה"ב מכל מקום - היתה צריכה לצאת להרפתקה זו באישור מועצת הביטחון, גם אם דבר זה דורש הכנת שיעורי בית טובה יותר, על כל המשתמע מכך. ובכל האמור לאינטרס הישראלי בסיפור זה, הרי אינני בטוח כלל שאינטרס זה זהה לאינטרס האמריקאי החדש באיזור, היות וישראל תיאלץ בעתיד לשלם את מלוא המחיר בגין גחמות אמריקאיות אלו, הן בנסיונות פיוס מצד ארה"ב כלפי סוריה ושות', והן בנסיון לרצות את בית המלוכה הסעודי. אני חושב ומאמין שהישראלים עצמם מודעים יפה לאיזו הרפתקה ארה"ב נכנסה באיזור זה, ללא שום קשר לדברי ביקורת אנטי אמריקאיים, חלילה. ואגב, אינני מנסה לזרוע חלילה מלח על פצעים, ו/או אוחז באידיאולוגייה חומסקאית להסברת פני הדברים. אני מתבונן בעיניים אפורות בלבד, ומסיק מתוך החומר המוצג לפניי מסקנות כלליות ובלתי מחייבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרת כאן נקודה חשובה, בעלת משמעות רחבה יותר לנושא פיגורו המתמשך והמקיף של העולם הערבי. כוונתי לתחזוקת פיגור זה, מעצם העובדה שמרכזי ההשפעה של התרבות הערבית מוקפים...במדינות ערביות. כמעט כל המדינות הערביות גובלות בעיקר במדינות ערביות גם כן, דבר שמקשה על הכנסות זרמים ורעיונות חדשים לתרבות זו1. זאת, בשונה למשל מגרמניה, יפן ואיטליה, שקלטו בקלות את רעיונות ומוסדות הדמוקרטיה וההומניזם, למרות מעמקי התהום בה הם נמצאו לפני 60 שנה2. 1 התייחסתי לכך במידה מסויימת בתגובה 117559 בhttp://www.malevole.com/mv/misc/killerquiz/ לעומת זאת, אין כל התייחסות לכך, אבל זה נחמד. 2 מן הראוי להזכיר כאן כי למדינות אלו היה גם רקע דמוקרטי קודם, אם כי נדמה לי שרעוע וקצר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |