בתשובה לרון בן-יעקב, 31/08/03 16:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כללית אני מסכים עם רוח הדברים שכתבת, אך מעוניין בכל זאת למסור זווית ראייה נוספת לנקודות השונות העלת כתשובה לטענותיי, גם אם אלו נשמעות פולמיות לצרכי חידוד הדיון: א. טיוואן אכן לא מאיימת על סין (הרי זה מגוחך), ועיראק לא איימה על מדינה בעלת אלפי פצצות אטום כארה"ב (זה אפילו לא מגוחך. זה גרוטסק). סין אמנם הרגישה מספר פעמים 'מאויימת' על ידי טייוואן, אולם ריסנה עצמה מסיבות השמורות עימה ועם הקהיליה הבינלאומית. על הרגשת האיום של ארה"ב מעיראק אינני יכול להתייחס ברצינות, היות ואינני מקבל את רעיון המלכתו החד צדדית של השוטר את עצמו. בוש-סניור הבין דבר זה יפה מאוד, אגב. ב. 1. אני עדיין מתנגד לכך, ובמיוחד למה שבדיון אצלי קראתי "לבעוט בפרצוף של יריב השוכב על הקרשים". כדור הארץ אינו משחק מונופול או שחמט, או סכום משחק אפס. הייתי בוודאי שמח להפוך את מדינות ערב לדמוקרטיות, אבל לא על ידי הפלת כולן על הקרשים, ללא קזוס בלי ברור ומוצק ביחס של אחד-לאחד. ב. 2. עיראק הינה מדינה סוברנית המוכרת ככזו על ידי אירגון האומות המאוחדות, ממש כמו מדינה אחרת שנולדה מתוך חלום משיחי של 'עם ללא ארץ לארץ ללא עם', אם תרצה. עניין של זווית ראייה. ג. זו אכן רוח מערבית במתכון בריטי ישן, ממוחזרת לצרכי השעה. 'הצו המוסרי' שמדינה לוקחת על עצמה מטעם עצמה הוא דבר שיכול להיות בעייתי, אם לא למעלה מכך (וכבר הזכרתי את מגוחכותה של בלגיה ובתי המשפט שלה, שמינו עצמם מטעם עצמם למצפון העולם). אגב, אני מאמין שמטרות המלחמה בעיראק נמצאות אי שם בהסכמים מהסכמים שונים שארה"ב רקחה עם סעודיה, שזו האחרונה הינה הגורם הנעלם האמיתי במשוואה המורכבת שלפנינו. ד. [לצערי סעיף זה נשאר ריק בתגובתך] ה. ארה"ב אכן חירבנה הן על האו"ם והן על מועצת הביטחון, ואין שום קשר בין מימון אירגון זה לקבלת פריבילגיות שונות מטעמו, ותמהני לאן אתה חותר על ידי חיבור זה. די והותר שלארה"ב הפריבילגיה לשבת במועצת הביטחון. ארה"ב מכל מקום - היתה צריכה לצאת להרפתקה זו באישור מועצת הביטחון, גם אם דבר זה דורש הכנת שיעורי בית טובה יותר, על כל המשתמע מכך. ובכל האמור לאינטרס הישראלי בסיפור זה, הרי אינני בטוח כלל שאינטרס זה זהה לאינטרס האמריקאי החדש באיזור, היות וישראל תיאלץ בעתיד לשלם את מלוא המחיר בגין גחמות אמריקאיות אלו, הן בנסיונות פיוס מצד ארה"ב כלפי סוריה ושות', והן בנסיון לרצות את בית המלוכה הסעודי. אני חושב ומאמין שהישראלים עצמם מודעים יפה לאיזו הרפתקה ארה"ב נכנסה באיזור זה, ללא שום קשר לדברי ביקורת אנטי אמריקאיים, חלילה. ואגב, אינני מנסה לזרוע חלילה מלח על פצעים, ו/או אוחז באידיאולוגייה חומסקאית להסברת פני הדברים. אני מתבונן בעיניים אפורות בלבד, ומסיק מתוך החומר המוצג לפניי מסקנות כלליות ובלתי מחייבות. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |