בתשובה לכתבת גלובס, 21/08/03 13:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''פירמה '' הוא המוסף החודשי של גלובס בעריכת רועי ארד. אבל כוונתי למוסף האחר של גלובס ששמו הוא ''כספים''. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מוסף ''כספים'' אין, זה בטוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהעורך התחלף שם לפני ארבעה חמישה שישה גליונות? פעם היו מראיינים שם במתכונת של שיחת עסקים, ודווקא זה היה הרבה יותר מעניין מאשר נוסח שבין 7 ימים למוסף הארץ שתפס שם לאחרונה. וברכות על סדרת הכתבות שלך שם, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה . רק השבוע פורסמה שם כתבה שלי על תסכיתי הרדיו בישראל שחלקים ממנה יופיעו בגירסה שונה מאוד ( גירסת ''היקום החלופי'' ) בספר עם אורי פינק שיופיע בקרוב בהוצאת מודן . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אל תיכנס לכאן יותר. דבר שקל ופשוט לעשותו.אם אתה מתכוון להמשיך להיכנס , אך יש דברים שתצטרך להמשיך לסבול מהם. שום דבר לא בא בחינם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים נכנסים לכאן כי הם רואים סימון של תגובה חדשה. וכשהם מגלים שזו רק עוד הודעה שלך על עצמך, אין איך להחזיר את גלגל הזמן אחורה ולמחוק מהזיכרון את הניג'וז החדש שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההודעות החדשות שלי על עצמי , הן לעולם לא הודעות חדשות על עצמי, אלא מוסרות מידע חדש על פרוייקט מעניין שאני קשור אליו. וזה המחיר שצריך לשלם , הכתבה הזאת נועדה גם כדי למסור הודעות על פרוייקטים אלה . זה לא טוב לך אייל אלמוני ? אל תיכנס בכלל וכך לא תצטרך להחזיר את גלגל הזמן אחורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אלי, אבל לא זכור לי אי פעם על הסכם בינך לבין האייל שאתה מפרסם את מאמריך כאן בתמורה לזכות לפרסום חופשי על דפי האייל. לפיכך, קריאת האייל אינה כרוכה ב''תשלום'' בדמות קריאת פרסומות שלך, ואין לך שום זכות להראות לאנשים את הדרך החוצה. זה שאנחנו לא מסירים את הפרסומות העצמיות האינסופיות שלך לא אומר שאנחנו נהנים מהן במיוחד. קח את זה בחשבון לפני שאתה שולח אנשים אחרים לחפש מי ינענע אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש זכות פרסום חופשי באייל,למישהו יש בעיה עם זה? שנית : בכל כתבה שלי על מישהו יהיה זה טלה באר או אלי שי או פול אנדרסון או נתן זך וכו יש לי מדיניות לתת קישורים והודעות על כל דבר ופירסום חדש שקשור לנ"ל שלדעתי יכול לעניין את הציבור הרחב . אותה מדיניות חלה גם עלי עצמי . בכל פעם שיש אירוע שקשור בי שיכול לעניין את הציבור הרחב ( פירסום של ספר חדש , תוכנית טלוויזיה וכו' ) זאת חלק מהמדיניות שלי לפרסם זאת .הכל למען הציבור הרחב . הטענות של דובי על הפירסום העצמי האינסופי היו תקפות אם לא הייתי מפרסם בצורה כזאת גם אנשים אחרים. בנוסף לכך ההודעות של הפירסום עצמי אינן כל כך מרובות ואינן מופיעות כל יום הן מופיעות רק אחת לכמה זמן.והן מופיעות רק כאן. אפשר לראות את ההודעות בכתבה הזאת כסוג של בלוג אישי שלי שבו אני דן באירועים שונים שבהם אני מופיע ומשתתף וקשורים לספר זה או אחר שלי . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו כשיש לך אתר ברשימות, כדאי אולי, למען השלום והעדר הויכוחים, שתעביר את ההודעות מהסוג הזה לשם ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אולי בסוף אפרסם אותם גם כאן וגם שם.אחרי הכל ההודעות בדרך כלל קשורות לנושא הכללי של כתבה זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכנס לדיון המתאים, ופטפט שם עם החבר'ה על הקפה באמריקה, מכונות האספרסו והחתולות שנשארו לבד בדירתה של איילת. מובטח לך כי כך לא תיתקל ביחס העויין שאתה נתקל בו כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שאתה צודק אבל לי יש הודעות למסור ואין לי כוח וזמן לעסוק בחתולות שנשארו לבד. מהתקשורת שכאן אני מבין שיש קשרים קרובים בין חברים רבים באייל , אני איני בינהם, ולהוציא את דובי וגלבץ מעולם לא פגשתי אף אחד מהם . אבל אין מה לעשות בעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואלה מהדיון של השינויים במדיניות צריכים לנהוג כמוך, קרי: להפסיק לפרסם הודעות על חתולות וארה"ב, as if we care. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אותי פגשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן לא נשארו לבד, הן נשארו עם הצ'יף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייל הוא לא בלוג אישי שלך, אלי. זה שפרסמת כמה כתבות לא הופך אותן לשטח הפקר. ואת חרחורי הגיחוך לגבי ''הכל למען הציבור הרחב'' (שכמובן צמא למוצא פיך) אני אותיר לקוראים עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאת לך עם מה להתעסק. סוף סוף מישהו כותב הודעות שקשורות (לפחות קצת ובד"כ יותר מזה) לנושא הדיון במקום לפתוח פתיל ארוך וחסר הקשר על היחסים שבין בלונדיניות מהממות ל60 אחוז לסביות. כציבור צר שלא ממש מתעניין בתחביביו של מר אשד, משמח אותי לדעת שקיים כותב קבוע שמטריח את עצמו לפרסם עדכונים ותוספות למאמריו. הפרסומת העצמית שלו פחות מפריעה (וללא ספק פחות מגוחכת) מחלק גדול מהפסאודו-דיונים שנטפלים כאן למאמרים אחרים. הבהרה: אין באמור לעיל קריאה למנוע, לעצור, לאסור, לסכל, להגלות, להעלים או להגביל דיונים שאינם קשורים לנושאי המאמרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל ה''ארוך'' ההוא (הוא לא היה באמת ארוך כ''כ) הוסר, כזכור, כמו פתיל טפשי אחר, ותיק יותר, שעסק בשאלה אם איזי הוא אח של טיזי או ההיפך. ההודעות של אלי, לעומת זאת, נשארות למרות התרעומת שהן מעוררות גם אצל חברי המערכת. כנראה שפרסום מאמרים באתר בכ''ז מעניק חסינות מסוימת, לדעתי בצדק. מה שלא ברור בכל הסיפור הזה הוא למה חברי המערכת ד.ק. וט.כ. מתעקשים להכריז שלא כך הוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למקרה שעוד מישהו לא הבין, וזאת התיחסותי האחרונה לנושא, אין לי התנגדות לפתילים ארוכים (או קצרים) בנושאים שאינם רלוונטים למאמר בו הם מופיעים וכוללים (אך לא מוגבלים ל) התכתבות בעלת אופי אישי, ירידות מעודנות או בוטות, פרסומת אישית, קביעת מפגשים איליים וחשיפת קרביים דרמטית. אני לא מבין למה העורכים הנכבדים מצאו לנכון להתייחס דוקא לתגובותיו (שאינן חסרות קשר למאמר המקורי) של אלי אשד. (בהנחה שלא נמחקו תגובות אחרות של אלי אשד ע''י המערכת, המדיניות דה-פקטו נכונה בעיני) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הבעיות העומדות היום לפני הסופרים כאשר הם שואפים לפרסם ספר בכלי התיקשורת היא הצורך להביא "סיפור עסיסי " מחייהם לכלי התקשורת כדי שמישהו בכלל יטריח את עצמו להסתכל בכיוון שלהם. הם צריכים למצוא איזו טרגדיה משפחתית בחייהם , או סטיה מינית כל שהיא או לכל הפחות למצוא או להמציא פרשיה מעברם האפל בבית סוהר תל מונד. העיתונאים כמובן מסרבים לראיין אותם ללא סיפור כזה, וזה לדעתי גם בגלל הרמה הלא גבוהה של כמה מהעיתונאים בתחום זה שאינם מסוגלים למצוא משהו מעניין בכותב ובספרו מבלי לפרסם סיפור עסיסי על המחבר ( ואם יש בו אספקטים מיניים אז אלה תמיד יודגשו בידי העיתון ). לדוגמה : רק השבוע פורסם במוסף הארץ ראיון כלשהוא עם יהודית קציר שרובו עסק בשאלה החשובה עם ספרה החדש שעסק בפרשיה לסבית מבוסס על חייה אמיתיים . העיתונאית הנרעשת מדווחת לקוראים שעורך ויחצן הספר מנחם פרי "הזהיר אותי שלא לשאול את יהודית קציר האם הפרשייה לסבית קשורה בחייה האמיתיים". ודאי ובכך הוא רמז לה מה בדיוק היא צריכה לשאול את הסופרת כדי להפוך את הראיון ל"תיקשורתי " יותר. הסופרת בכל מקרה ( ואולי לאכזבת העיתונאית ) הכחישה את הכל. אם השיחה עם הסופר מתדרדת לוידויים נוטפי דמעות על חייו וסטיותיו איש לא יוכל לקחת את הסופר ואת הספר ברצינות. הספר אולי יזכה לקידום מכירות אבל זה חוששני יהיה קצר ימים והסופר לעומת זאת מאבד את מעמדו כ"איש רוח " שיש מה לשמוע ממנו גם לגבי דברים שאינם קשורים בחייו . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |