בתשובה לאלי, 25/08/03 19:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האייל הוא לא בלוג אישי שלך, אלי. זה שפרסמת כמה כתבות לא הופך אותן לשטח הפקר. ואת חרחורי הגיחוך לגבי ''הכל למען הציבור הרחב'' (שכמובן צמא למוצא פיך) אני אותיר לקוראים עצמם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מצאת לך עם מה להתעסק. סוף סוף מישהו כותב הודעות שקשורות (לפחות קצת ובד"כ יותר מזה) לנושא הדיון במקום לפתוח פתיל ארוך וחסר הקשר על היחסים שבין בלונדיניות מהממות ל60 אחוז לסביות. כציבור צר שלא ממש מתעניין בתחביביו של מר אשד, משמח אותי לדעת שקיים כותב קבוע שמטריח את עצמו לפרסם עדכונים ותוספות למאמריו. הפרסומת העצמית שלו פחות מפריעה (וללא ספק פחות מגוחכת) מחלק גדול מהפסאודו-דיונים שנטפלים כאן למאמרים אחרים. הבהרה: אין באמור לעיל קריאה למנוע, לעצור, לאסור, לסכל, להגלות, להעלים או להגביל דיונים שאינם קשורים לנושאי המאמרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל ה''ארוך'' ההוא (הוא לא היה באמת ארוך כ''כ) הוסר, כזכור, כמו פתיל טפשי אחר, ותיק יותר, שעסק בשאלה אם איזי הוא אח של טיזי או ההיפך. ההודעות של אלי, לעומת זאת, נשארות למרות התרעומת שהן מעוררות גם אצל חברי המערכת. כנראה שפרסום מאמרים באתר בכ''ז מעניק חסינות מסוימת, לדעתי בצדק. מה שלא ברור בכל הסיפור הזה הוא למה חברי המערכת ד.ק. וט.כ. מתעקשים להכריז שלא כך הוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למקרה שעוד מישהו לא הבין, וזאת התיחסותי האחרונה לנושא, אין לי התנגדות לפתילים ארוכים (או קצרים) בנושאים שאינם רלוונטים למאמר בו הם מופיעים וכוללים (אך לא מוגבלים ל) התכתבות בעלת אופי אישי, ירידות מעודנות או בוטות, פרסומת אישית, קביעת מפגשים איליים וחשיפת קרביים דרמטית. אני לא מבין למה העורכים הנכבדים מצאו לנכון להתייחס דוקא לתגובותיו (שאינן חסרות קשר למאמר המקורי) של אלי אשד. (בהנחה שלא נמחקו תגובות אחרות של אלי אשד ע''י המערכת, המדיניות דה-פקטו נכונה בעיני) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הבעיות העומדות היום לפני הסופרים כאשר הם שואפים לפרסם ספר בכלי התיקשורת היא הצורך להביא "סיפור עסיסי " מחייהם לכלי התקשורת כדי שמישהו בכלל יטריח את עצמו להסתכל בכיוון שלהם. הם צריכים למצוא איזו טרגדיה משפחתית בחייהם , או סטיה מינית כל שהיא או לכל הפחות למצוא או להמציא פרשיה מעברם האפל בבית סוהר תל מונד. העיתונאים כמובן מסרבים לראיין אותם ללא סיפור כזה, וזה לדעתי גם בגלל הרמה הלא גבוהה של כמה מהעיתונאים בתחום זה שאינם מסוגלים למצוא משהו מעניין בכותב ובספרו מבלי לפרסם סיפור עסיסי על המחבר ( ואם יש בו אספקטים מיניים אז אלה תמיד יודגשו בידי העיתון ). לדוגמה : רק השבוע פורסם במוסף הארץ ראיון כלשהוא עם יהודית קציר שרובו עסק בשאלה החשובה עם ספרה החדש שעסק בפרשיה לסבית מבוסס על חייה אמיתיים . העיתונאית הנרעשת מדווחת לקוראים שעורך ויחצן הספר מנחם פרי "הזהיר אותי שלא לשאול את יהודית קציר האם הפרשייה לסבית קשורה בחייה האמיתיים". ודאי ובכך הוא רמז לה מה בדיוק היא צריכה לשאול את הסופרת כדי להפוך את הראיון ל"תיקשורתי " יותר. הסופרת בכל מקרה ( ואולי לאכזבת העיתונאית ) הכחישה את הכל. אם השיחה עם הסופר מתדרדת לוידויים נוטפי דמעות על חייו וסטיותיו איש לא יוכל לקחת את הסופר ואת הספר ברצינות. הספר אולי יזכה לקידום מכירות אבל זה חוששני יהיה קצר ימים והסופר לעומת זאת מאבד את מעמדו כ"איש רוח " שיש מה לשמוע ממנו גם לגבי דברים שאינם קשורים בחייו . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |