בתשובה לירדן ניר, 19/08/03 18:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
העניין הוא קודם כל שהאקסיומות בתחום הזה הן לא אקסיומות שאתה בוחר, אלא קסיומות שבוחרות אותך. כלומר, מדובר בעמדות ריגשיות שעומדות בבסיס של הבסיס של הבסיס. ראוי להבדיל קודם כל בין עמדות ריגשיות ש*אנחנו* בוחרים לסווג כתגובות אישיות, אולי אפילו הטרונומיות, שאינן בהכרח מוצדקות על פי הבסיסים (למשל- סקס בין גברים זה מגעיל בעיני, אבל אין לי בעיה עם זה) לבין עמדות ריגישות שאנחנו בוחרים לראות כחלק מהעמדה הממשית, האוטונומית שלנו כלפי העולם (למשל- לחרוג מדרך הטבע זה רע, בהתאם סקס בין גברים זה רע). עכשיו, חשוב לדעתי להכיר בכך שההבדלה הזאת בין "תחשות" מוסריות הטרנומיות (זה מפריע לי, אבל אין לי הצדקה לזה) לבין תחושות מוסריות אוטונומיות (כאב בלי סיבה טובה הוא רע) היא לא הפרדה הכרחית אלא דרך שבה אנשים נוטים "למפות" את העולם שלהם, בצדק או שלא בצדק. עכשיו, ה"אקסיומות" הריגשיות בסיסיות יכולות לבוא כ"מעובדות" להנחה פורמלית במסגרת תורת מוסר, כמו "גרימת כאב בלא סיבה היא רעה", או פשוט כמרכיב סיבתי ראשוני בעמדות שלך על העולם- כלומר, אונס מפריע לי, אבל הוא לא היה מפריע לי אם האישה לא הייתה סובלת, ולפיכך זה נובע משנאתי לסבל חסר סיבה. כלומר, "אקסיומות" יש בעמדות מוסריות ובתורות מוסר, אך הן שונות במידה מסוימת- בתורת המוסר מדובר באיזשהו כלל רחב שבעזרתו אתה מנסה לעצב את כל ההתנהגויות שלך, ולרוב הוא נופל בגלל שהוא לא מצליח להקיף את כל עשר ה"אקסיומות" המוסריות הרגשיות המבולגנות שלך כמו שצריך. אקסיומה מוסרית-רגשית, שהיא מה שפועלים איתוכ ולם, היא פשוט המקום שבו אם יש אותך "למה זה מפריע לך" לא תוכל לענות. הרבה פעמים, מסיבות חברתיות או אישיות, דברים שאנשים רבים מתנגדים אליהם מסיבות של השלכה (אונס= סבל=רע, אם לעשות הפשטה איומה), עולים לדרגת אקסיומה - (אונס זה נורא ואיום, לא אכפת ליה למה). נדמה לי שאפשר לחזות בתופעה הזאת פעמים רבות אצל אנשים שחבריהם התאבדו, לגבי התאבדות. אם לסכם: אקסיומות מוסריות של תורות מוסר הם נסיון לפורמליזציה אלגנטי ומסודרת של בלגן של אקסיומות רגשיות, כמו שהדגמת, זה קשה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על תגובה מרשימה, שסידרה לי אי אלו דברים בראש. בכל אופן, לאחר ההבחנות שלך על אילו אקסיומות בדיוק מדובר, נראה לי שהמחלוקת בין תורות מוסריות נובעת לא בהכרח (ולרוב לא) מהבדלים באקסיומות הרגשיות של הפילוסופים, אלא מאי-הסכמה בשאלת הדרך הטובה ביותר לנסות לעשות סדר בבלגן. ולעתים קרובות זה מה שקורה, נדמה לי, גם כאשר לא-פילוסופים נכנסים לויכוח מוסרי, כאשר הם מנסים לנהל ויכוח רציונלי (=פילוסופי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, שאלה מצוינת. בנשוא הזה עם עם ריצ'ארד מ' הייר, שאומר שויכח מוסרי הוא שימושי ורצוי כדרך שבה מנסים למקסם את הקוהרנטיות של האתיקה לפיה אתה נוהג. נשאלת השאלה, אם המוסר הוא פונקציה של הרגש ולמעשה נובע משילוב לא מאורגן של עמדות שרירותיות ולא שרירותיות, של עמדות של ''רע'' היפותטי שלא מכיל בתוכו הנעה לפעולה מלבד הכרה במשהו (חבל שיש ילדים רעבים בהודו, לא אעשה כלום בקשר לכך, אני יודע שזה לא מוצדק, אבל בכל זאת) ועמדות שקיומן הוא בעצם הפעולה לפיהן (אם ביצעתי משהו באופן מודע, לוגית בהכרח זה הדבר שחשבתי שנכון לעשות, אחרת לא הייתי עושה אותו. למה בכלל לרצות לעשות את זה, כי נראה שארגון של הבלגן הרגשי הזה במערכות פורמליות הוא אונס של המציאות. התשובה, אולי, היא שאם אתה מאמין שמשהו הוא טוב ורוצה להגשימו, הדרך היחידה לבצע את זה היא לנסות להבין מה יהיו הדברים שיגשימו אותו. כלומר, אם אני מאמין בקדושת החיים ובקדושת החירות כערכים שצריך לקדם את אחיזתם בעולם, הרי שכדי להגשימם עלי ללמוד את נושא ההפלות בהקשר לערכים האלה כדי להחליט האם לפעול בעד או נגד הפלות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |