 |
|
 |
||
|
||||
 |
"חברי הכנסת ציינו, כי ישנו שיפור רב בתנאי אחזקתם של הנשים." רק לי המושג "תנאי אחזקה" נשמע קצת מוזר, כאשר מדברים על בני אדם ולא על קוקר-ספניילים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ולא לשכוח כי אלה נשים, שלפי פסיקת הרב אבינר, הצלת חייהן עומדת ממילא בעדיפות נמוכה לעומת הצלת חיי גברים. מה יקרה אם יפרוץ אסון חו"ח של שריפה או כדומה? צוותי ההצלה ימצאו את עצמם מבזבזים את זמנם הן בטיפול בנשים והן בגויות ר"ל, במקום להציל את מי שצריך להציל אולי באותו רגע במקום אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו פסיקה? אפשר אסמכתא (עדיף קישור)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לציין שהרב לא פסק, אלא רק ציטט מהמשנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר, תמיד חשבתי שהרחם מעלה את ערכה של אישה, אבל מה אני מבין ביהדות. אם כבר הרב אבינר מצטט, אפשר גם מן התלמוד (מיוחס לרבי יוחנן): "כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו, דינו מיתה". לך תוכיח אחרי זה שציפור עשתה את זה לפני דקה ולא הספקת להחליף, ושאתה בכלל לא חכם... כך שגם עמנו הגברים לא עשו חסד גדולי ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, אוכפים את זה בישיבות? מי מחליט ממה להתעלם (כי נדמה לי שלא ממש הוציאו תלמידי חכמים להורג בשנים האחרונות, או שהם ממש נקיים, או שלא מספרים לנו משהו...) וממה לא? הסנהדרין-שלא-קיימת-בימינו-על-כן-לא-מחליטים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי מחליט שלא אוכפים היום את החוק לפיו עבדות היא חוקית ורצויה? הרי המחוקק שהיה אחראי על זה כבר מת, לא? עד מתי תימשך הדמגוגיה של ציטוט תורני עתיק, הוצאתו מהקונטקסט ורוח התקופה (העולמית ולא רק יהודית) ו...הופ! איזה חשוכים היהודים האלה, מש"ל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמחליט היום הן שלושת רשויות השלטון, והן רואה לנכון לשנות חוקים מדי פעם. אני תהיתי, ולא קיבלתי תשובה עדיין, מי מחליט בציבור הדתי מה תקף ומה לא. לפני כאלף שנה קם הרב גרשום והחליט שנישואין ליותר מאישה אחת אסורים, למרות שהותרו בעבר. שאלתי היא מי קם היום וקובע שהלכות שנקבעו קודם אינם תקפות יותר? ולענייננו המקורי. להבנתי, הרב אבינר, שהביא את הציטוט המקורי באותה תוכנית רדיו (שהצלת גבר קודמת להצלת אישה) בעצמו, לא התנער ממנו והתייחס אליו כדרך פעולה נורמטיבית גם בימינו. תקני אותי אם אני חוטא לאמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק הדתי מתנהג כמו כל מערכת חוקים, ויש לו רשות מחוקקת חיה ופועלת. אין היום סנהדרין, ולכן הפסיקה נתונה בידי הרבנים. הם נדרשים בעיקר לשאלות חדשות שנוצרות (השתלת איברים, טכנולוגיה בשבת וכולי). להלכות קדומות יש ערך היסטורי תרבותי ולימודי רב, אך כיוון שהמשתמשים בהלכה הם אנשים מהעולם גם ראייתם משתנה ברבות השנים, וממילא אין דורש לאכוף את עניין הכתם בבגד (שגם בזמן שנהגה, חשוב להבין, לא נאכף. זו אמירה חינוכית שמטרתה להבהיר חשיבותו של עניין). וגם אם יקום רב שיחליט מחר שצריך להוציא להורג כל תלמיד שנשפך עליו הדיו של הפיילוט, הרי החוקים הללו מעוגנים בחוקי יסוד (תורה) יחד עם ''אחרי רבים להטות'', ורוב הרבנים יסכימו שהחוק בטל. לא שמעתי את הרב אבינר. אני מניחה שהוא אמר ''לפי ההלכה, הצלת גבר קודמת'' ולא התייחס למקרה קונקרטי (קרי-אילן ואילנה במעלית, את מי נציל קודם). העניין הוא, שגם אם הרב אבינר סבור שיש להציל רק את אילו ואת אילנה לדחוף לפיר, זה לא אומר שזו דרך היהדות ולא אמר שהרב פסק הלכה למעשה. הרי כל הרבנים יודעים מהי ההלכה לגבי מקושש עצים בשבת ולא דורשים לממש אותה. אם הפנו לרב שאלה קונקרטית (לא ''מה ההלכה אומרת'' אלא ''מה יש לעשות כיום במקרה ו..'') ותשובתו הייתה- להציל את הגבר קודם, או-אז אפשר ללכת הלאה ולדון על טיב פסק ההלכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק יכול לקשר שוב לדבריו, כפי שהובאו באתר NFC, כדי שתחווי דעתך: http://nfc.msn.co.il/archive/001-D-28481-00.html?tag... . אוסיף שדווקא המילים "הלכה למעשה" מופיעות בדיווח המקושר ולפי התיאור הוא אף נתן דוגמאות קונקרטיות (חובש דתי הנתקל בשני פצועים קשה וגו'). אוסיף עוד שלמיטב הבנתי (ותקני אותי אם אני טועה) הרב אבינר נחשב לאחד הפוסקים העיקריים והמקובלים, אם לא המקובל שביניהם, אצל הציבור הדתי-ציוני, ואם כך נראה לי בהחלט סביר לפרש זאת כ"דרך היהדות", או לפחות "דרך הפלג הדתי-ציוני", למרות שזו בכלל לא הייתה טענתי המקורית בתגובה שהתחילה את הפתיל הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שם בתגובות בערך את כל הדיון הזה. ראה תגובתה של חנה קהת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז איפה זה מעמיד את הרב אבינר, ביחס למה שכתבתי לגביו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרב אבינר הוא אכן דמות מקובלת, והוא אכן סבור שיש להציל את הגבר קודם. כמו שציינת בעצמך אין לנו היום סנהדרין, מי שיש לו שאלה הולך לרב "שלו", ואחרי רבים להטות. בדיחה: הרב הגיע לניו יורק, ונשאל ע"י העיתונאים מה דעתו על זונות העיר. " מה, יש כאן זונות?" תהה הרב. הכותרת בעיתון למחרת הייתה "שאלתו הראשונה של הרב הייתה, האם יש זונות בעיר". וחידה: אישה בהריון, רופא, ילד וגאון נמצאים בחדר אטום, החמצן אוזל ויש רק מסיכה אחת. את מי תציל? והאם זה ילמד אותנו על חוסר הכבוד שאתה רוכש לנשים\ילדים\חוכמה\רפואה? במילים אחרות: הרב הוא רב מקובל, אם פסק כך זו זכותו. ממש כמו פסיקות של בית המשפט, אם זה יגיע לידי מעשה ויעורר מחלוקת העניין יידון והרוב יקבע, ומכל מקום השאלה (והתשובה) אינה מעידה באיזשהו אופן על מעמד האישה ביהדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לעניין החידה: אם אבחר מישהו ואנמק ב"כי צריך לבחור מישהו ואין ברירה" זה לא ילמד אותנו כלום על דעותי. אם אבחר ואנמק בסיבה אחרת, למשל "את הרופא, כי הוא גבר ועל כן חייו שווים יותר בעיני" אז כן, אני חושב שזה אומר משהו לגבי. אגב, איך מסתדר "אחרי רבים להטות" עם "עשה לך רב"? (אלא אם כן "רבים" היה רבים של רב :) ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הלכות כאלה אמרו אבינר ורבנונים אחרים מסוגו, בלא שדלפו ל"אנשים שאינם מבינים"? כמה סודות כאלה לחשו "אלה שמבינים" בינם לבין עצמם, על חשבונינו, כל האחרים? ידיעה זו היא שירות אינפורמטיבי חשוב ביותר לאלה שלא יודעים עם מי יש לנו עסק. במקום להתעצבן על הרב שאמר את האמת שלו שהוא כנראה רגיל בה בסתרי סתרים ובחדרי חדרים, עלינו להודות לnfc שחשף אמירה זו ולקוות שיחשוף אמירות נוספות, שלאף אחד לא יהיו אשליות מי הוא הרב אבינר ולקראת מה הוא מנהיג את הציבור שלו. כך לא נתעורר יום אחד הלומים בכיכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שלרב אבינר יש ספר הנקרא "אשת חיל." למישהו יש מושג מה נאמר בו? (אם לא, אוכל לגלות בעצמי תוך שבועות מספר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר על נשים בתנ"ך, וכמובן, מה אפשר ללמוד מהן. אתה מחפש משהו יותר ספציפי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא, זה כבר לא רלוונטי. תודה, על כל פנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה 102944 סעיף ג'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפני את השאלה הזאת לרב אבינר, לא אלינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אין זה נאכף כי אין הדבר מתאים לרוח הזמן. אך זהו אחד מאותם דברים המצויים בכתובים ואף נחשבים לדבר השם1, ומשום כך עשויים לבוא לידי ביטוי בשעת כושר. אבל סתם הבאתי את זה, כדי לשעשע את ההמונים בימים קשים אלה. 1 בהנחה שהתלמוד הוא חלק מן התושב"ע. אם אני טועה כאן, אשמח לתיקון... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מושג נוראי גם בעיני. מצד שני, אין להתעלם מכך שהוא מקובל ומשתמשים בו לגבי אסירים ועצירים, גם לא זרים. וגם לא נשים. הוא לא הומצא בהקשר לנושא הזרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שזה סביר להתיחס כך אל אסירים ועצירים ולהשתמש במונח צער בעלי חיים זה. האם זה נשמע למישהו הגיוני שנשתמש במושג זה גם לגבי עובדים זרים? מדובר בסה"כ באנשים שבאו לעבוד בארץ שאין להם בה אזרחות. לא מדובר בפושעים ששוללים מהם זכויות יסוד כמו הזכות לחופש (ומכאן אולי עלולה לבוא המילה "אחזקה"). עובדים זרים צריכים להתגורר ולא להיות "מוחזקים". צריך לדבר על התנאים הסוציאליים שלהם ולא על תנאי האחזקה שלהם. מדובר בעובדים זרים ולא בפרדות עבודה המיובאות מארצות נכר (רל"מ). ___________ רל"מ - אמוטיקון "רצוי ולא מצוי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר במהגרים לא חוקיים, במסתננים השוהים כאן בלי רשות ובניגוד לחוק. הם צריכים לקבל את אותו יחס שמקבלים כל האסירים שעברו על החוק. יותר מזה: טכנית הם אינם אזרחים, ולכן יש לדבר קודם על התנאים הסוציאלים של האסירים שהם אזרחים והמדינה מחויבת להם, ורק אחר כך על תנאים סוציאלים של אלו שאינם אזרחים. כמובן שיש עוד פרמטרים מלבד החוק היבש, ולכן נעשה מאמץ לשפר את תנאיהם, ובצדק. אבל מכאן ועד לדרוש שיקבלו יחס מועדף ותנאים טובים משל אסירי הבית רחוקה הדרך. אתה יכול לומר שאנשים, באופן כללי, אינם פרדות ולכן הביטוי רע בעיניך. גם בעיני. אבל אתה מפריד ואומר- לעובדים זרים צריך להמציא טרמינולוגיה נקיה יותר ויחס טוב יותר. באתי לומר- לא. עם כל הכבוד, מדובר באנשים שעברו ביודעין על החוק. כל טרמינולוגיה המקובלת ביחס לפושעים נכונה גם לגביהם. אלו מהם שהגיעו כחוק מתגוררים בבתים שהם שוכרים, אלו שהסתננו מוחזקים במעצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם אלה שלא הסתננו אלא סוננו? מהו הפשע של אלה: "384 מתוכן *קורבנות* סחר בנשים" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לנשים-אתה נכנס כאן לדיון שונה. הרי גם אזרחיות ישראליות שחפצות לעסוק בזנות ונופלות לידים של סרסור שכולא\\מענה\\גוזל\\מרמה אותן נחשבות קורבנות סחר בנשים. אתה לא באמת מאמין שמישהו תפס בחורות בפיליפינים, העמיס על ספינה ופתח לו פה בית בושת, נכון? סביר יותר שהוא הציע להן עבודה ורימה אותן, או שהן באו לפה לבד והתגלגלו לידים הלא נכונות. וזה לא סותר את העובדה שהן הגיעו לא בדרך המקובלת או החוקית, ולכן המדינה עושה את הדבר הנכון ביותר לעשות- שולחת אותן חזרה למקום ממנו באו. הבעיה היא, שהעובדים הזרים, ממש כמו העובדות הזרות, לא רוצים לעזוב. הם מתחבאים ומסתתרים מחשש שיחזירו אותם לשם. והרי זכור לך הפיגוע אחריו הם סרבו לקבל טיפול רפואי מחשש שיגורשו. עם כל הסימפטיה לכך שהם רוצים להישאר- זה לא חוקי והם יודעים את זה. עובד זר *שרוצה* לחזור לארץ מולדתו יכול לעשות זאת בקלות. אלו שבורחים נתפסים, נכלאים, ומחכים להחלטה בענינם. האם יש לדאוג שישררו תנאים הולמים בתאי המעצר? ודאי. אבל זה לא כי אנחנו סבורים שלפועלים זרים מגיע טיפול אנין יותר בכפפות של פשע לגיטימי, אלא כי אנו סבורים שלכל אדם זכויות בסיסיות גם אם עבר על החוק. לגבי אלו ש"סוננו"- אי ידיעת החוק הרי אינה פוטרת, ומי שסינן חייב אף הוא בעונש. ממש כפי שישראלים שמוכרים תמונות לא חוקיות בקניונים ברחבי העולם מגורשים, וזה לגיטימי. הדבר היחידי שלא לגיטימי הוא אם הם זוכים לתנאי מעצר לא ראויים. עלה על דעתך לדרוש עבורם תנאים סוציאלים, תנאי מעצר מועדפים ושאר ירקות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא חלוקים על היחס ההוגן לו זכאים העובדים הלא-חוקיים באשר הם בני-אדם, אבל הערה הכרחית לגבי נסיבות "אי-חוקיותם": רוב (אם לא כל) העובדים באו (הובאו) לארץ כעובדים חוקיים. קצת קשה להתגנב לארץ מתאילנד, סין או רומניה. הם הפכו ללא-חוקיים בעקבות התנערות המעבידים החוקיים שהשאירו אותם מול שוקת שבורה. להתייחס אליהם כמי שעברו על החוק זה בלתי אנושי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח לחלוקה היחסית, אבל נדמה לי שחלקם מגיעים גם כתיירים ואחרים מגיעין בקבוצות ("נבחרות ספורט", "להקות") ונבלעים בשוק העבדים^H^H^H^H^H^H העבודה הישראלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לקבל את הרושם שמתוך אלפי תיירים המגיעים כל יום למדינה ישנם גם מאות "מסתננים". בנוסף אתה מתייחס לפסטיבלים ואירועי ספורט בין לאומיים המתקיימים בארץ בתדירות גבוהה ואשר מהווים פלטפורמה להסתננות נוספת. כמה מהאומללים האלו באמת נכנסים לארץ בצורה זו? 100 בשנה? אולי כפול? לא נראה לך מוזר שהממשלה ממשיכה לדון ולאשר גם בימים אלו מכסות נוספות ל"ייבוא" פועלים זרים? נח לנו להתחמק מהעובדות הלא מחמיאות אבל האמת העגומה היא שאנחנו אחראים לסבל של עשרות אלפי אנשים שמגיעים לארץ בצורה חוקית. התהליך: א. הממשלה מאשרת מכסה תחת לחץ החקלאים/קבלנים/תעשיינים. ב. חברות כח האדם מכינות את המשלוח בארצות המוצא. מעבר לשכר אותו מקבלת חברת כח האדם מהמדינה ומהמעסיק בארץ הן גם גובות תשלום ניכר מכל פועל המבקש להצטרף למשלוח. ג. הפועלים מגיעים לארץ וחלק גדול מהם מגלה מהר מאוד שהתנאים אינם כפי שהובטחו לו, חברת כח האדם מתנערת ממנו ופתאום אין מי שדובר את שפתו במשרד כאשר הוא מבקש את הכסף שהפקיד. חלק ניכר אחר מהפועלים מתוודע לתופעה ישראלית טיפוסית - הקומבינה. המעסיק מוצא את כל הסיבות הידועות איך לא לשלם עבור עבודתם. ד. הפועל מוצא עצמו בודד במדינה זרה. כל הגורמים שהביאו אותו לכאן מתנערים/מתעלמים ממנו וזרועות החוק (של אותה ממשלה שאישרה את הגעתו) מתיחסות אליו כאל נגע. הוא גם שמע מחבר שיש איזה גוף התנדבותי שמספק עזרה משפטית במקרים כאלו אך הוא גם שמע סיפורים במקביל שהעומס שם הוא נורא וכן שיש מתחזים המציגים את עצמם כעורכי דין מטעם אותו גוף, דורשים תשלום כלשהו ונעלמים. ה. הפועל שחושב עכשיו על צמצום הנזקים והחזרת הכסף אשר לווה על מנת לשלם לחברת כח האדם מצטרף למעגל הרחב של עבודות שחורות. בקיצור, זה לא חוקי וזה לא עובד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בעיית העובדים הזרים" נובעת מהחוק הישראלי המעוות. על פי החוק, אין אפשרות לאדם לבוא לישראל כדי לעבוד אלא הוא חייב להיות מיובא על ידי מעסיק. המעסיק הוא זה שמקבל את האישור ולא העובד. דבר זה הופך את המעסיק ל"בעלים" של העובד ונותן בידיו כוח אבסולוטי על העובד. מכאן העניינים מתפתחים באופן טבעי. 1. העובד תלוי במעסיק ואסור לו לעבוד אצל אף אחד אחר. 2. המעסיק מנצל את העובדה הזאת, משלם לו פחות ממה שהוסכם או מלין את שכרו של, משכן אותו בתת-תנאים וכו. 3. באיזשהו שלב, לעובדים נמאס והם בורחים, מרגע שברחו הם הופכים ל"בלתי חוקיים". כדי להוסיף על הסיבוך הם גם בדרך כלל מחוסרי דרכון משום שהמעסיקים נוהגים להחרים להם את הדרכון. 4. המשטרה, ברוב המקרים, משתפת פעולה עם המעסיקים. בכל מקרה, העברה של העובד (בריחתו) חמורה יותר בעיני המשטרה מאשר כל תלונה שיכולה להיות לעובד על המעסיק וגורלו של העובד הוא גירוש מיידי. המעסיק כמובן יכול עתה לבקש עוד פעם אישור להביא עוד עובדים וחוזר חלילה. למיטב ידיעתי, רוב רובם של העובדים הזרים הבלתי חוקיים הגיעו למצב הזה כתוצאה מהתהליך שתיארתי ולא כתוצאה מהסתננות (שנראית בלתי אפשרית לאור אמצעי הביטחון החמורים בנמלי הים והתעופה) מספרם של המסתננים זעום, בעיקר מדובר בזונות שמסנינים אותן דרך גבול מצריים. הפתרון הפשוט לבעיה הוא שינוי החוק המטופש שמזמין את הניצול הזה. האישור צריך להנתן *לעובדים* ולא למעסיקים. ברגע שזה יקרה יוכל העובד לבחור את מקום העבודה שלו וחופש הבחירה הזה יהווה חסימה יעילה מפני ניצול של המעביד. רישוי העבודה יהיה הסכם בין העובד למדינה ומכאן שיחסי הכוחות בין המעסיק לעובד יהיו דומים יותר ליחסי הכוחות בין מעסיק לעובד ישראלי. רצוי מאוד גם שבמסגרת נתינת האישור ינתן לעובד הסבר, בשפתו, באשר לזכויותיו וחובתיו. בעקיפין, ניתן לראות שהדבר יגרום לעליה מסויימת בשכרם של העובדים הזרים מה שיקטין את המוטיווציה להעסקתם על פני ישראלים. (למרות שלדעתי אין תחרות אמיתית בין עובדים זרים לישראלים משום שהאחרונים פשוט אינם מעוניינים לעבוד בכל אותם העבודות של הזרים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי, לא מצאתי אפילו נקודה אחת בה אני יכול לחלוק עליך. לפיכך אאלץ להסכים עמך ולחזור לקאזה בחיפושים אחר green velvet בגרסת ההופעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינת ישראל אינה שונה משאר מדינות העולם (ארה''ב, קנדה ומדינות האיחוד האירופי, לכל הפחות) - ההיתר ניתן לעובד עבור עבודת מסוימת אצל מעביד מסוים (נקוב בשם). עם סיום קשרי העבודה עם המעביד המסוים, פג אישור העבודה. זו הסיבה למרדף אחר הגרין קרד (בארה''ב) - משחרר אותך מהתלות במעביד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארה"ב, כפי שציינת, יש גרין קארד שהוא חלק מתהליך ההתאזרחות, שעריה של קנדה, למיטב ידיעתי, פתוחים להגירה על פי קריטריונים וכל אדם העומד בקריטריונים רשאי להגר לקנדה ולעבוד בה (בישראל אין שום דרך להתאזרח אלא אם כן אתה יהודי). ייתכן כמובן שבארה"ב וקנדה קיימות אפשריות לרשיונות "אד הוק" כאשר מעסיק מעוניין להזמין אדם מסויים לעשות עבודה מסויימת. בדומה (או זהה) לרישיון המוענק לאמן מבצע לעשות סיבוב הופעות במדינה. בצרפת, שבה עבדתי כשנתיים, ישנו תהליך סבוך שבו ניתן לקבל כרטיס שהיה (קארט דה סז'ור) רישיון השהיה והעבודה איננו מוגבל למעסיק מסויים. למרות שמאוד עוזר אם יש לך מעסיק שמעוניין בך ויכול להמליץ עליך. בכל מקרה, נוהגן של מדינות אחרות איננו ממש רלוונטי. המצב בישראל הוא המעניין וההגיון+העובדות בשטח מצביעות על עיוות גדול ופגיעה קשה בזכויות האדם של העובדים הזרים. הפושעים האמיתיים יושבים בכנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בישראל יש דרך להתאזרח אם אתה לא יהודי - להתחתן עם אזרח (לא בישראל כמובן), אלא אם כן אתה פלסטיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם לפי סעיפים 5, 6, 8 ו-9 לחוק: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
5.(א)(3) מי זכאי לשבת בישראל ישיבת קבע? 5.(א)(6) האם נהוגה גם במדינות אחרות הדרישה לותר על אזרחות במדינה אחרת לשם קבלת אזרחות? 5.(ב) "אם ראה זאת לנכון". לשר הפנים יש את הזכות המלאה לא להעניק למישהו אזרחות מ*כל טעם ונימוק*. האם סעיף זה לא הופך את החוק להמלצה בלבד? הרי לשר הפנים יש את הזכות לא להעניק למישהו אזרחות מבלי שקרטריונים ברורים ומגבילים לכך יהיו מנוסחים בחוק עצמו. לא? 6.(א)(1) מי "זכאי" לשרת שירות סדיר בצה"ל? 9. כמו שהחוק מעניק ב-5(ב) לשר הפנים את הזכות המלאה למנוע את ההתאזרחות מפלוני (בלי לציין שום קריטריונים) בסעיף זה מקבל שר הפנים את הזכות להעניק לאלמוני אזרחות (הפעם יש כמה קריטריונים, אך מאוד אמורפיים ולא ברורים - הגנה, תרומה לביטחון,תרומה לכלכלה או תרומה לכל "ענין חשוב אחר של המדינה"). זה מזכיר לי את החוק שעוסק בגיוס לצה"ל. הוא אומנם לא מפלה בעצמו בין אוכלוסיות (על בסיס אתני, דתי וכו'), אבל האפשרות לאפליה היא אינהרנטית בו ומתאפשרת בזכות ניסוח החוק (ואז אפשר להגיד "החוק לא מפלה" למרות שכוונת המחוקק להפלות די ברורה [לי] מניסוח החוק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגרמניה יש שתי דרכים עיקריות לקבל אזרחות: אזרחות מכוח הדם - בדומה לחוק השבות הישראלי, בן לגרמני או נכד לגרמני הוא גרמני. אזרחות מתוך הגירה - מי שגרה בגרמניה כחוק 5 שנים, (למשל בת זוג של גרמני, עובדת ברשיון, פליטה וכד') עומדת בתנאים מסויימים (ללא עבר פלילי, יודעת גרמנית וכד') ומוותרת על כל אזרחות אחרת. יש לציין, שגרמני המבקש אזרחות אחרת, חייב לוותר על אזרחותו הגרמנית, אולם גרמני שמקבל אזרחות אחרת ללא בקשה מצידו (למשל, ע"י חוק השבות בישראל או מהיותו בן להורה גרמני ולהורה לא גרמני) לא מאבד את אזרחותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אזרחות ישראלית היא מכח האמא ולא מכח הדם, אם אני לא טועה. ההגדרה פה היא לא גנטית אלא דתית/הלכתית. אני לא חושב שיש בעולם משהו מקביל לחוק השבות הישראלי (אשמח לקבל תיקון). בכל מקרה, עיקר התיחסותי בתגובה 164611 היה לגבי סמכויות עוקפות החוק (ללא שום קריטריונים ברורים בחוק) שניתנות לשר הפנים. אפילו אין בחוק איזו תוספת, שבית המשפט יוכל לפרש ולאשר/לפסול החלטה של שר פנים. אפילו אין איזו תוספת אמורפית שאומרת משהו בסיגנון "שר הפנים יכול... תוך כדי הפעלה של שיקולים ראויים". ההדגשות שלי: סמכות השר לא להעניק אזרחות, אם יחפוץ בכך (בלי קריטריונים בחוק): 5.(ב) מי שביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף-קטן (א), יעניק לו שר הפנים, **אם ראה זאת לנכון**, את האזרחות הישראלית על ידי מתן תעודת האזרחות. סמכות השר להעניק אזרחות, אם יחפוץ בכך (עם קריטריונים אמורפיים עד כדי כך, שהוא פשוט יכול להחליט לבד מה טוב למדינה ולהעניק אזרחות מבלי שהחוק יסתור את החלטתו): 9.(4) לתושב ישראל הנמצא בישראל שהשר שוכנע כי הוא מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה והוא או בן משפחתו שירתו שירות פעיל בצבא-הגנה לישראל או פעלו פעולה של ממש לקידום הבטחון, הכלכלה או **ענין חשוב אחר של המדינה** או שהענקת האזרחות כאמור היא מעניניה המיוחד של המדינה; בפסקה זו "בן משפחתו" - בן זוג, הורה, בן ואח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכות לעלות היא שילוב הלכתי-גנטי: כל יהודי, מבחינה הלכתית, רשאי לעלות; גם נכדים מבחינה גנטית של יהודים רשאים לעלות, יחד עם בני הזוג, וזאת אפילו אם היהודי שבגינו הם זכאים לעלות כבר אינו בין החיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר לי את היתרון הגנטי שיש לבן לאב יהודי ואם מוסלמית על פני בן לאב מוסלמי ואם יהודיה. זהו לא שילוב הלכתי-גנטי, אלא הגדרה הלכתית טהורה. אם נניח מקרה שבו מדובר על ילד להורים מגוירים (שהיו נוצרים עשר דורות אחורה), אז על איזה הרכב גנטי יהודי אנחנו בדיוק מדברים? יהודי זה בממים, לא בגנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרתי, שילוב: הגדרת "יהודי" היא הלכתית. הגדרת "זכאי לאזרחות מתוקף קשרי הדם שלו עם יהודי" היא גנטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם *כל* מי שקשרי הדם שלו עם יהודי "זכאי לאזרחות מתוקף קשרי הדם שלו עם יהודי" (כולל זה שאביו יהודי ואמו לא)? אם התשובה לשאלה זאת היא לא, אתה נשאר רק עם השורה השנייה בתגובה שלך - ההגדרה ההלכתית. בכלל, מה למדינה ולהגדרה הלכתית (משולבת או לא משולבת)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, קרא את נוסח החוק עצמו, שהבאתי קודם. גם נכד גוי של יהודי זכאי לאזרחות ישראלית מתוקף חוק השבות. אני מעדיף שלא לעסוק בשאלה שהצגת. לא אני ניסחתי את חוק השבות או את התיקון לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו כה''ב רק עם ''שונתה'' באמצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על סמכות השר להעניק אזרחות מכח סעיפים 5-8 לחוק האזרחות על שקול הדעת ועל ביקורת בג"צ על שקול הדעת ראה בג"צ פטל נ' שר הפנים1, פסקה 68 ואילך. בעקבות בג"צ זה 2 פרסם משרד הפנים הנחיות והוראות למתאזרח3. __ 2 ראה שם, פסקה 87(ג). 3 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שדוקא כאן מדינת ישראל מעניקה פתרונות הולמים. עובד שחוקיותו פגה עקב רמאות ומעוניין לחזור למולדתו יכול להסגיר עצמו למשטרת ההגירה, לקבל עורך דין שייצג אותו או לפנות לעמותה לזכויות הפועלים הזרים, שפועלת בקרבם ומיידעת אותם. העובדה היא, שהשכר הזעום שהם מרוויחים כאן עדיין שווה להם את האי-חוקיות והם רוצים להישאר. וזו בעיה, כי אין לנו מה להציע להם והם לא עומדים בתנאים שהמדינה הציבה להפיכה לאזרחים חוקיים. ברגע שהם הפכו ללא-חוקיים (במקרים שאתה מתאר,או מלכתחילה) עליהם לעזוב. אין להם כסף? שיפנו לשלטונות. ברחו? הם עוברים על החוק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |