בתשובה לדורון יערי, 17/08/03 10:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בלי משטרה אי אפשר לממש את החירויות הבסיסיות ביותר שלנו לכן *חייבת* להיות משטרה, לי ולך יש אינטרס שתהיה משטרה גם אם אנחנו לא הולכים כל שני וחמישי להתלונן שם. תיאטרון הוא בילוי של שעות הפנאי, מה שאמור להיות, במדינה חופשית, ענינו הפרטי של כל אזרח. אם המדינה לוקחת לי כסף כדי לממן תיאטרון אזי היא גוזלת ממני את החירות לבחור מה אני אעשה עם הכסף הזה תמורת מטרה שאין בה שום הכרח. המדינה איננה קופה שבאמצעותה מרכזים כספים מכל האזרחים למימון *כל* מטרה הנראית ראויה בעיני חלקם. תפקיד המדינה הוא לקיים תשתית לחיים *חופשיים* במדינה ולשרת את האינטרסים של *כל* האזרחים. לתיאטרון אין שום תרומה לקידום האינטרסים של כלל האזרחים ולכן אין סיבה לממן אותו על ידי כספי המיסים. בדיוק כפי שהמדינה לא ממנת סושי בר לחובבי הסושי, סטקיידות לאוהבי הסטייקים או הופעות של גרייניק ואלתרמן לחובבי הז'אנר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תאטרון הוא תרבות, לדעתי ולדעתם של מספיק אנשים אחרים, קיום חברה בריאה דורש קיום של חיי תרבות פעילים ונגישים לרוב האוכלוסיה ואם צריך סבסוד ממשלתי כדי לאפשר לתאטרון להתקיים ולמכור כרטיסים במחירים מתקבלים על הדעת, יש לתת אותו. מדינה דמוקרטית יכולה לתקצב דברים שאינם מקובלים על כלל הציבור כל עוד יש דרישה ציבורית מספיק גדולה לדברים הללו. אם (וננסה לחזור לנקודה שממנה התחלנו) רק אנשי תיאטרון היו נוהגים לצפות בהצגות או שכדי לצפות בהצגה היית צריך להצטרף לתאטרון בעצמך, הדרישה לסבסוד ממשלתי הייתה מפסיקה להיות לגיטימית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התבלבלת בין "דמוקרטית" ל"ריכוזית". דווקא מדינה ריכוזית תשאף לספק לאזרחיה "שעשועים להמונים" על חשבונם, ומדינה דמוקרטית תיזהר מלתקצב בעצמה פעילות לשעות הפנאי כשיש "דרישה ציבורית מספיק גדולה". מה זה "מספיק גדולה"? כזו שמסוגלת לתמוך בעצמה בתיאטרון? או כזו שמאפשרת לטוען להגיד "אתם מקפחים ציבור גדול המונה X מכורים לתיאטרון, רק בגלל שכדי שיהיה כדאי כלכלית לעשות תיאטרון בישראל צריך שציבור זה ימנה 10X". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, לא דיברתי על שאיפה אלא על הלגיטימיות. זה לגיטימי לשילטון דמוקרטי להחליט להעניק שירות במימון או סיבסוד ציבורי למרות שלא כולם מעוניינים בו. זה תקף לגבי מקואות וגם לגבי תיאטרון. יותר מזה, זה לגיטימי לתת שירות שחלק מהציבור אפילו מתנגד לו (לא רק מסיבות כלכליות) כמו כבישים בהתנחלויות. חוץ מזה לא מדובר ב''פעילות לשעות הפנאי'' אלא ביצירה אמנותית שמשפיעה על אופי החברה ומעלה נושאים לסדר היום הציבורי. ולא מדובר במכורים לתיאטרון אלא באנשים שרוצים לחיות בחברה שבה יש תיאטרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגיטימיות. המילה המנצחת. כשמגיעים לשלטון, כמעט הכל לגיטימי, על זה אין ויכוח. שלטון, ככזה, מקבל מנדט לעשות הרבה מאוד דברים. באופן דומה לגיטימי להשקיע בחברת תעופה לאומית, כי הלב ממריא אל על, וזו מעלה נושאים לדיון (טיסות בשבת, נפוטיזם וכו'), ויש הרבה אנשים שרוצים לחיות במדינה לה חברה לאומית. אז מה אם אין לאף אחד כסף לממן את המפלצת הזו. בשביל הגאווה הלאומית, והמשפט ''גם לנו יש, ושלנו יותר יפה'', כדאי גם להשקיע בלהקות מחול אירי מקומיות, בטוח יש ביקוש לריקודים היפים האלה, ורק לשמוע אירלנד מזכיר לנו טרור, והרי לך שוב סדר יום ציבורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כן, לגיטימי להשקיע בחברת תעופה לאומית, מטופש אבל לגיטימי. הבעיה היא שהלובי העיקרי נגד הפרטה של אל על הוא העובדים ובעלי אינטרסים אחרים ולא ציבור הטסים. ב. להרבה מהמדינות המתקדמות שישראל הייתה רוצה לדמות להן אין חברות תעופה לאומיות, ובכל זאת יש להן תקציב תרבות. לדעתך תרבות זה לא חשוב לדעתי כן. משכלול של האינטרס הציבורי בתרבות נגזר תקציב התרבות שלדעתי הוא קטן מידי ולדעתך הוא מיותר, פשרה. ג. אם היה תקציב תרבות בלתי מוגבל הייתי שמח אם היו פותחים מסעדות גורמה במחירים עממיים ומקימים להקת מחול אירי לאומית, למרבה הצער הוא מוגבל מאוד ולכן צריך להחליט כיצד הוא יחולק, לאילו תחומים ובאילו צורות. לדעתי תאטרון ישראלי יותר חשוב ממחול אירי ולכן יש מקום שיפעלו מספר תאטראות בישראל, ואם הן זקוקים לעזרה (בין אם לצורך הקמת התאטראות ובין אם לצורך תפעול שוטף) יש לעזור להם. לגבי מחול אירי, אני אסתפק אם ישדרו מופעים בטלויזיה הממלכתית ויביאו מפעם לפעם להקה מאירלנד להופעות בישראל במסגרת אירועי תרבות שונים. אתה מוזמן לשכנע אותי שמחול אירי יותר חשוב מתאטרון ישראלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בככל לא רוצה לשכנע אותך שמחול אירי זה יותר טוב. אתה כנראה תעדיף תיאטרון. שאלתי היא במה אתה (ואנשים כמוך) יותר טובים מאלה שמעדיפים תרבות אחרת שהמדינה החליטה לא לממן (כי איו מספיק תקציב). הרוב המכריע בארץ לא מכיר מה זה תיאטרון, לא רוצה להכיר, לא גר קרוב לאחד, והכל זאת משלם בשביל שתהנה. לא אמרתי שתרבות אינה חשובה (ובלי טריקים מלוכלכים, כן?). יש לממן תרבות, בהחלט, אבל מכיסי שוחרי התרבות ולא מהכיס הציבורי. לאילו מדינות ישראל רוצה להידמות? (ומי בישראל)? בארה"ב אין תקציב כזה. אם אין ביקוש מסיבי של חלק גדול מאוד ברשות המוניציפלית עצמה (זה בכל אופן לא תקציב פדרלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שכל הזמן רבים על הגודל שלו, וגם לפי איזה קריטריונים הוא אמור לחלק את הכסף. בנוסף, תרומות של אזרחים וחברות הן פטורות ממס, שגם את זה אפשר לראות כחלק מהתקציב. אחת הרשויות הפדרליות היא נשיונל אנדאומנט פור ד'ה ארטס http://www.nea.gov/ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא טוב יותר מאף אחד אלא שגם אני משלם עבור שומרי כשרות ורבני שכונה שמי שמשתמשים בשירותיהם אינם טובים יותר ממני, ואני משלם עבור נבחרת ישראל בכדורסל שאוהדיה וצופיה אינם טובים יותר ממני, ואני משלם עבור כביש הגישה לישוב הקהילתי גללי אבות כ' שתושביו אינם טובים יותר ממני, עבור חוגי שחמט במתנס של שיכון ד באשדוד שמשתתפיו אינם טובים יותר ממני (אולי רק בשחמט), שמירת הנקיון בשמורת הטבע במועצה האיזורית חוף הכרמל שמבקריה אינם טובים יותר ממני, על חקר אורחות החיים של הצבים בנחל אלכסנדר שאינם מעניינים אותי ועוד המון דברים אחרים. זה חלק מהעניין של לחיות במדינה, אתה משלם על כל השירותים שהיא מספקת ומשתמש רק בחלק, אני בטוח שבמקרה שלי אני משלם עבור הרבה יותר ממה שאני משתמש. ב. אני לא יודע איך זה הולך היום אבל כשאני הייתי בתיכון אחת מפעילויות ההעשרה היתה ללכת להצגות והלכתי ל 2 הצגות בתור חלק מתוכנית הלימודים, אני מקוה שזה עדיין קיים ושהטענה שלך שרוב האנשים לא ראו תאטרון מבפנים היא לא נכונה. למה המדינה צריכה לסבסד תרבות? כי אם לא תהיה סובסידיה התרבות תהפוך לתרבות בידור, שמושכת קהל רחב ואין בהן שום תוכן משמעותי, כמו ערוץ 2 וזה רע (לתפיסתי). מעט התרבות האיכותית שתוותר תהיה יקרה מידי בשביל רוב האנשים, שגם זו בעיה (לתפיסתי). לא הבנתי אם אתה טוען שיש להרחיב את הכיסוי ולסבסד תחומים נוספים, או לבטל את התקציב הזה בכלל. אני לא מכיר את מצב בארה"ב אבל אני בטוח שכמעט בכל מדינה בארצות הברית יש איזשהו תקציב למוזאונים, תאטראות, ספריות, סרטים תיעודיים וכו. בכל מקרה אני כיוונתי יותר למדינות אירופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הלחם שאנחנו רוצים זה. אנחנו מסתגלים לכן אל תדבר איתנו בכלל על לחם אחר בכלל זה לא מוסרי בכלל לחשוב על לחם אחר כי הלחם שלנו הוא פה (ואנחנו רוב מוסרי). זו הפיתה שאנחנו רוצים זאת. היא יבשה עבשה ואין מקום אפילו להכניס עגבניה לא אנחנו בחרנו את הפיתה ולא לנו לבחור אל תדבר איתנו על פיתה אחרת. That's the shit we eat, and that's it שני מיליון זבובים אינם טועים.ואם זה לא מוצא חן בעיניך לא תאכל דבר אחר. נדאג לזה. רק לא תגיד שאנחנו לא דואגים. (א.ב.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מונעים כלום מאף אחד. מי שרוצה כל כך, שישלם, אבל לא מכיסי. זה לא מוסרי. אם אתה חושב שאני טועה, ורק דרכך היא הצודקת, אסור לך למתוח ביקורת על הכספים לחרדים, למתנחלים, להסתדרות, לענפי הספורט הכושלים בישראל, לאל על, לחברת חשמל והרשימה ארוכה (כי הרעיון שעומד מאחורי התמיכה ההיא, כפי שהובע בדיון זה, הוא אם ''מספיק אזרחים'' רוצים בכך, ויש לובי חזק, לגיטימי לשלם מכספי הציבור) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יודע מה? אתה צודק. אם רוב העם לא רוצה תרבות קצת שונה מהתרבות של ערוץ 2, אסור בשום אופן לכפות עליו לשלם בשבילה. זה לא הוגן, ואם אין שום מדרג איכותי שמבדיל בין ישיבות ועמותות חרדיות, מתנחלים, ענפי ספורט כושלים בישראל וחיים יבין, הכל הולך ומה שמכריע זה מה שרוב "העם/הציבור/מצביעי האיל שבעי הרצון" רוצה - אזי מי אני שאקום על הפוסט מודרניזם בהגשמתו החברתית הטהורה, ואם באמת, כמו שכתבת, הרוב לא רוצה לשלם בעד משהו או בכלל להכיר אותו - רק הוגים וכותבים לוזרים שלא הצליחו בחיים יעזו לחשוב שצריך להכריח אותו לשלם בעד זה. כל מה שהתכוונתי להגיד הוא שחבל שזה כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה תגובות העליתי מדד ללגיטימיות של שירות. 1. מספר הנהנים ישירות מהתקציב (מקבלים כסף מתקציב המדינה, כשכר, מענקים או מלגות) לעומת מספר המשתמשים בשירות (התלמידים). 2. מידת החשיפה והעניין של הציבור הרחב בשירות. דוגמאות, החזקת ישיבות, תשלום שכר למלמדים רכישת ספרים לספריות תורניות שיעמדו לשירות התלמידים (או הציבור) וכו', זה לגיטימי כל עוד יש ציבור מספיק גדול שמעוניין בשירות הזה ומשתמש בו ללא קבלת טובות הנאה כמו קיצבאות. מלגות לקבוצת תלמידים מבריקים שיוצרים מודל של מצוינות בציבור החרדי ומקדמים את ההגות התורנית, לגיטימי, כל עוד קיים ציבור שמעוניין שיהיה מחקר תורני ורואה בו מטרה ראויה לתיקצוב ממשלתי. קיצבאות לרוב תלמידי הישיבות כאשר רוב הציבור החרדי לומד (או למד או ילמד) בהן והוא מהווה את הרוב המוחלט של הציבור שמעוניין שיהיו בסביבתו תלמידי ישיבות, זה לא לגיטימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא שלגבי 2. היה כאן איזה פרטץ' שטען שהחשיפה וגם העניין, בהדגשה, של הציבור בתיאטרון הוא קטן מדי. טענה זו כשלעצמה טעונה בדיקה, ואני מקווה שזה לא כך, שאם כן, צריך לחשוב שנית לגבי הקריטריון של "הציבור הרחב". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענתו של פרטץ' הייתה שכיוון שתאטרון אינו צורך קיומי ואינו חלק מהתשתית החיוניות לקיום חברה חופשית, אין למדינה זכות מוסרית להתערב בו. מידת האינטרס הציבורי בתאטרון והיחס בינו לבין גודל התקציב לא קשור לדיון ההוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נכנסתי לדיון בתגובה על דבריו שצוטטו על ידי בכותרת של תגובה 164757 לכל היותר הוא יוכל לטעון ש"הוצאתי דברים מהקשרם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סעיף אחד לא ברור לי. מה ההבדל בין שתי הקבוצות? ואיזה יחס הוא היחס ה"נכון"? הסעיפים שחסרים למדדים שלך הם: 1. האם השירות הזה יכול להיות מסופק על ידי השוק החופשי 2. מה הנזקים שהשרות גורם (כמה עולה וחופש העיסוק של מי נפגע) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כך חבל בזה? התרבות הישראלית היא סך כל הפעילות התרבותית של אזרחי מדינת ישראל. מי שחפצה נפשו להשפיע עליה רשאי להשתתף בפעילות על ידי יצירה בכל תחום העולה על דעתו. אף אחד לא אמר שרק מה שרוב האנשים רוצים חייב להתקיים, בכל מקום בו מתקיים שוק תרבות חופשי יש מקום לכל צורות ההבעה. בכל מקום כזה יש גם תופעה של צורות הבעה כאלו ואחרות שתופסות את מקומן (או מקום לידם) של צורות אחרות וזו תופעה טבעית שהיא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי. עוד תופעה טבעית היא שלצורות ביטוי מסוימות יש אוהדים שסבורים שצורת הביטוי החביבה עליהם היא עדיפה ויפה יותר והם ינסו להיאבק בירידת קרנה של אותה צורת ביטוי, זה יפה וישנן צורות לגיטימיות רבות לקידום האינטרס הזה, אבל כפיה איננה אחת מהן. זה הכל. תמיכה ממשלתית היא כפיה משום ש: 1. הכסף למימון נלקח בכפיה מהאזרחים 2. הנהנים מהמימון זוכים ליתרון גדול על פני אלו שאינם נהנים, זוהי, הלכה למעשה, פגיעה בחופש הביטוי. 3. ישנה סכנה ברורה (והסתברות הקרובה לאחת) שהמימון הזה ישמש ככלי בידי פוליטקאים לחסימת דעות שאינם מקובלות עליהם - עוד פגיעה חמורה בחופש הביטוי. (למי שחושב שזה טיעון פרנואידי, לא נותר אלא להזכר בראשות השידור כדוגמה. זאת איננה מקדמת, לא את חופש הביטוי, ובוודאי שלא את העשיה האיכותית של טלוויזיה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סעודות גורמה הן תרבות, לדעתו של דניאל רוגוף ורבים אחרים. קיום של חברה בריאה דורש קיום של מסעדות גורמה משובחות במחירים עממיים. ואם צריך סבסוד ממשלתי כדי לאפשר את המחירים העממיים האלו אז שיסבסדו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא יצליח לגבש לובי מספיק חזק לנושא (שזה ביטוי לאינטרס הציבורי) אז בהצלחה, לדעתי האישית חברה בריאה יכולה להסתדר יופי עם לחם שחור, מרגרינה ואשל ואני אתנגד לסבסוד מסעדות גורמה לציבור הרחב (אם כי אני לא מבטיח שבמידה שההצעה הזו תעבור אני לא אנצל את הסובסידיה הזו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגישה הזאת עקומה לגמרי, האם לא ייתכן שישנן הוצאות ממשלתיות שפשוט אינן לגיטימיות? לשיטתך, הכל לגיטימי, צריך רק לגייס לובי או להגיע באיזושהיא צורה אל צינור הכסף ואז פשוט להזרים אותו אל מה שנראה ראוי *בעיניך*, אין צורך בשום קריטריון כדי להחליט היכן מתחיל תפקיד המדינה והיכן הוא נגמר, הכל לגיטימי, צריך רק רוב בכנסת. ואם זו צורה נאותה לניהול כספי הציבור אזי אין לך מה להלין על מפלגה כמו ש"ס שתפסה את הצינור והחלה להזרים את הכסף אל מה שנראה ראוי בעיניה. תיאטרון זו תרבות *בעיניך*, לדידי, אם יהיה תיאטרון או לא זה הינו הך. לשיטתך, העובדה שאתה מעוניין בתיאטרון וחושב שזה *חשוב* מצדיקה את לקיחת כספי *בכפיה* והעברתו למימון פעילות התיאטראות השונים. ואם תיאטרון, באיזו זכות תוכל להתנגד למסעדות הגורמה העממיות של דניאל רוגוף? אותך זה לא מעניין? זבש"ך! נא לשלם או שתלך לכלא. לי זו נראית שיטה עקומה לחלוטין, ישנן תחומים שבהם אין הצדקה לפעילות ממשלתית. תיאטרון, ישיבות וכו. הם בוודאי תחומים כאלו. בנוסף על הפגיעה הברורה בכיסם של האזרחים ישנם נזקים אחרים למימון הזה: א. פגיעה בחופש העיסוק. אם ברצוני לפתוח תיאטרון אזי אני עומד בתחרות מול גופים שמקבלים מימון ותמיכה מהמדינה, הם נהנים מיתרון עלי, ביכולתם להרים הפקות יותר מפוארות ולגבות פחות כסף עבור הכרטיסים. לי יהיה הרבה יותר קשה למשוך קהל. מימון ממשלתי של תיאטרון זה מונופול ממשלתי על התיאטרון. ב. פגיעה בחופש הדיבור. מאחר והמימון שמקבלים המתחרים מקנה להם יתרון עלי, יהיה להם קל יותר להעביר את המסר שלהם. ואם ארצה גם אני לקבל מימון כזה אהיה חייב להכפיף את עצמי לפוליטיקאים ואהיה נתון פוטנציאלית ללחץ פוליטי, ישיר או עקיף, שינסה להשפיע על המסרים שלי. ואם זה נראה לא סביר, נסה לחשוב איזה סיכוי היה למוחמד בכרי לקבל מימון לסרט כמו "ג'נין ג'נין" מהמדינה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב חזרנו לנקודה הראשונה. ש"ס (לפחות חלק מהפעילות שלה) העבירה כסף מהאוצר ישירות לאנשים. זה לא לגיטימי. לעומת זאת פעילות כמו סבסוד גני ילדים או יום לימודים ארוך שפתוחים לכל הן כן לגיטימיות (מהבחינה הכלכלית בלבד), לא נכונות לדעתי אבל לגיטימיות. תאטרון זה תרבות לא רק בעיני אלא בעיני מספיק אנשים כדי להצדיק את זה שכעשירית האחוז מתקציב המדינה יוקדש לו. אני לא מתנגד למסעדות הגורמה העממיות מבחינה עקרונית, אני חושב שהרעיון הזה אינו מעשי מבחינה כלכלית כיוון שלא ניתן להביא מחיר של ארוחת גורמה למחיר של מנת פלאפל ברמת סיבסוד שמתאפשרת בתקציב הקיים. כפי שכבר הראתי לך, אתה משלם על המון המון המון דברים שאתה לא מעוניין בהם, בכפיה בלי ששואלים אותך. האם אתה יכול לחשוב על מודל כלשהו שבו כל אדם ישלם בדיוק על מה שהוא משתמש בו? אני לא. אפשר אולי לאמץ מודל שבו המדינה מספקת את השירותי המינימאליים ביותר וגובה מיסים מינימאליים אבל נכון לעכשיו, למרות שאיפותיו של שר האוצר שלנו, זה לא האופי של המדינה שלנו (ואני לא הייתי רוצה שהוא יהפוך לכזה). לגבי הפגיעה בחופש העיסוק, אני מעדיף מצב שבו כל אדם שיצליח להראות שהוא מסוגל להקים ולקיים תאטרון רפרטוארי שעומד בקריטריונים של איכות ושיש דרישה ציבורית מספיקה לסוג התאטרון שהוא מציע, יוכל לעשות זאת (עם סיוע ממשלתי), מאשר מצב שבו רק מי שיש לו המון המון המון כסף יוכל לעשות זאת. מוחמד בכרי לא היה מקבל תקציב ממשלתי כדי לעשות את ג'נין ג'נין כיוון שאין אינטרס ציבורי ישראלי בסרט כזה. מוחמד בכרי קיבל סיוע כלכלי מגורם כלשהו אחר בעולם שיש לו אינטרס פוליטי בסרט הזה (או שהוא מספיק עשיר כדי לעשת את הסרט הזה על חשבונו). האם לדעתך דובר קוזשווילי היה יכול להרים את חתונה מאוחרת בלי סיוע של הקרן לעידוד סרטי קולנוע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא פרקטית אלא מוסרית. לשיטתך, אין שום מגבלה מוסרית להוצאה, הכל שאלה של פופלאריות/מעשיות/גודל התקציב וכו. חשיבה כזאת אפשרית רק אם מתעלמים לחלוטין (ואתה מתעלם) מן הצד השני של ההוצאה והוא העובדה שכל כספי המדינה הם כספיהם של האזרחים ולקיחת הכסף הזה היא פגיעה ברורה בחירותם. אתה בעצם אומר ש"ככה זה", המדינה מוציאה כסף על כל מיני דברים ואני רק נהנה מחלקם וזה כביכול טיבה של הדמוקרטיה. צורת המחשבה הזאת נכונה רק אם אתה גורס שדמוקרטיה זה "הרוב קובע" ואין טעות גדולה מזאת. הרוב קובע בהצבעה לכנסת אבל לכנסת לא צריך להיות מנדט אינסופי לחקיקה, הרוב יכול לחשוב ש"תיאטרון זה חשוב" אבל אין זה אומר שהתיאטרון מהווה צורך חיוני שמצדיק את הכפיה הכרוכה במימונו. המדינה לא קיימת כדי לרכז תשלומים מהאזרחים ל"כל מיני פעילויות". המדינה קיימת כדי לקיים תשתית של חיים חופשיים ולהגן על חייהם וחירותם של האזרחים. אזרחי המדינה הם קבוצה של אנשים בעלי דעות שונות תרבויות שונות, דתות שונות, העדפות תזונה שונות וכו. אין סיכוי רב להגיע לקונצנזוס בנושאים האלו, התרבות שלי תמיד תהיה שונה משלך ולכן אין לך זכות לכפות עלי לשלם עבור מימונה בדיוק כמו שלי אין זכות לכפות עליך לממן לי את הסושי. דמותה התרבותית של המדינה איננה צריכה להיות נתונה בידי הממשלה כדי שהיא "תעצב אותה", זו גישה פטרנליסטית וסופה תמיד - קיפוח (אמיתי או מדומה) דמותה התרבותית של המדינה היא סך הכל של הפעילות התרבותית של אזרחיה ואם חשקה נפשך להשפיע עליה, עשה זאת בכספך, לא בכספי. אמרת "לגבי הפגיעה בחופש העיסוק, אני מעדיף מצב שבו כל אדם שיצליח להראות שהוא מסוגל להקים ולקיים תאטרון רפרטוארי שעומד בקריטריונים של איכות ושיש דרישה ציבורית מספיקה לסוג התאטרון שהוא מציע, יוכל לעשות זאת (עם סיוע ממשלתי), מאשר מצב שבו רק מי שיש לו המון המון המון כסף יוכל לעשות זאת." קודם כל, התעלמת בעצם מהפגיעה בחופש העיסוק. המימון הממשלתי פוגע כלכלית וכללית בכל המתחרים של התיאטראות הממומנים. הברירה היחידה שנותרת להם היא לפנות גם הם למימון כזה. ומי שלא קיבל? אז גם דפקת את האזרחים שלא מעוניינים בתיאטרון בכלל וגם דפקת אזרחים שמאוד מעוניינים בתיאטרון אבל לא נמצאו ראויים. אין שום דרך להגדיר קריטריונים באמת הוגנים ל"מהי איכות" זה עניין נזיל ביותר שאפילו שוחרי התיאטרון בתור תת קבוצה של החברה הישראלית לא יהיו מסוגלים להסכים עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלוקת התקציב היא בעיקר פונקציה של הדרישה הציבורית, בהחלט כן. בוא ניקח לדוגמא נושא אחר, אם להרבה אנשים יש מכוניות והפקקים מפריעים להם הממשלה תחפש פתרונות לבעיה (למרות שלאנשים שאין להם מכוניות ומגיעים לכל מקום על אפניים בהחלט לא מדובר בבעיה משמעותית). אפשר לסלול יותר כבישים שישולמו גם מהכסף של אנשים שאין להם מכונית ונוסעים לכל מקום ברכבת או באופניים. האם זה מוסרי לקחת מחסרי המכוניות לטובת בעלי המכוניות? פתרון אחר יכול להיות הגדלת תשתיות הרכבת על חשבון אנשים שלא צריכים אותה, אנשים שלא יכולים להשתמש בה כי הם גרים באילת ותחנת הרכבת הקרובה ביותר נמצאת בבאר שבע ואפילו נהגי מוניות שהקמת רכבת תפגע בפרנסתם (פגיעה בחופש העיסוק, לא?). האם זה מוסרי? כל פתרון שתמצא להקלה כלשהי על בעיות תחבורה תמומן מכספי כל האזרחים, תעזור רק לחלקם ובהרבה מקרים גם תפגע באחרים. ולכן לשיטתך כל נסיון של הממשלה להקל על בעיית הפקקים הוא לא מוסרי ואסור להקדיש תקציב ממשלתי לפתרון הבעיה. בפועל המדינה תטפל בבעיות תחבורה ואם לא תעשה זאת תמעל בתפקידה. בצורה דומה אם להרבה אנשים יש צורך בשירותי דת יוקמו גופים כמו רבנות שיתנו שירותי דת למרות שיש אנשים שלא משתמשים בהם. אם הרבה אנשים חושבים שילדים זה שמחה אז המדינה תממן טיפולי הפריה למרות שיש אנשים שלא אוהבים ילדים. אם יש הרבה אנשים שחושבים שטבע זה חשוב אז המדינה תחזיק שמורות טבע למרות שישנם אנשים שלא יודעים איך ניראית שמורת טבע (למה ששוחרי הטבע לא ירכשו בכספם את הקרקעות ויממנו את תחזוקת השמורות ממכירת כרטיסים, יותר מזה, אם אני ארצה מחר לגבות מאשנים כסף תמורת ביקור בחצר הבית הפרטי שלי אני אאלץ להתחרות בשמורות מסובסדות, פגיעה בחופש העיסוק שלי פעמיים, גם לוקחים ממני כסף בשביל לממן שמורות וגם חושפים אותי לתחרות לא הוגנת). אם יש הרבה אנשים שרוצים תאטרון ותאטרון רפרטוארי לא יכול לקיים עצמו כלכלית בישראל אז המדינה תסבסד תאטראות. אתה טוען שזה לא מוסרי, אני טוען שכל עוד נשמרת פרופורציה סבירה ואין שחיתות בנושא, זהו בעצם תיפקוד תקין של מדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרת: "חלוקת התקציב היא בעיקר פונקציה של הדרישה הציבורית" ראשית, המציאות מראה שאין שום קשר בין הדרישה הציבורית לבין הפעילויות שהממשלה לוקחת על עצמה. המימון הנרחב למוסדות דת, למשל, נעשה בניגוד לדעתם של רוב האזרחים וזאת משום שעל עניינים מסוג זה לעולם אין מפילים ממשלה, והציבור הרחב כמעט לעולם איננו בוחר על פי אג'נדות כאלו. מי שלא מצליח להאגד בצורה פוליטית לא יכול להביא לשינוי, היחידים שיכולים להתאגד הם הקבצות הברורות והקטנות כמו הדתיים. קבוצות אמורפיות כמו "ציבור הנהגים" או "חובבי המוסיקה" לעולם לא יצליחו לצבור כוח פוליטי למרות שכוחם האלקטורלי גדול. אז גם אם אסכים איתך (ואני לא) שהקריטריון היחידי הוא "הרוב קובע", הלכה למעשה אין שום דרך שבה פעילות הממשלה באמת תיצג את האינטרסים האמתיים של כל הציבור. הגישה שלך היא מתכון בטוח להביא למצב העגום שבו אנו נמצאים. תקציב המדינה צריך להיות שמור למטרות מאוד מוגבלות, אחרת, ישתלטו עליו מייד קבוצות האינטרסים הקטנות ויפנו את הכספים למטרות שלהן. על חשבונינו. שאלת "האם זה מוסרי לקחת מחסרי המכוניות לטובת בעלי המכוניות?" לא, זה לא מוסרי. גם אם תפקיד המדינה הוא אכן לבנות כבישים (ואני לא בטוח בכך בכלל) יהיה הרבה יותר צודק ומוסרי לגבות את הכספים מהנהנים הישירים. למשל: 1. מיסוי מיוחד על מכוניות. 2. מיסוי מיוחד על דלק. 3. מיסוי מיוחד על בתי עסק שמתפרנסים מהכביש (תחנות דלק, מסעדות וכו) 4. כבישי אגרה. לגבי סעיף אחד ושתיים, מדינת ישראל גובה מיסים גבוהים מאוד על מכוניות ודלק, למרבה הצער הכסף הזה לא שמור למטרות של פיתוח תשתיות תחבורה אלא לתקציב השוטף. התוצאה, 600 הרוגים בשנה בתאונות דרכים. ועוד אמרת "פתרון אחר יכול להיות הגדלת תשתיות הרכבת על חשבון אנשים שלא צריכים אותה, אנשים שלא יכולים להשתמש בה כי הם גרים באילת ותחנת הרכבת הקרובה ביותר נמצאת בבאר שבע ואפילו נהגי מוניות שהקמת רכבת תפגע בפרנסתם (פגיעה בחופש העיסוק, לא?). האם זה מוסרי?" לא ממש, אין הצדקה לבניית רכבת על חשבון הממשלה, כל מה שעל הממשלה לעשות זה להפסיק להפריע ליוזמה החופשית לטפל בעניין. ישראל היא מדינה קטנה ושטוחה, אידיאלית לרכבת אבל יזמים שניסו לבנות רכבות בארץ נתקלו בהתנגדות של הממשלה. רכבת יכולה להיות עסק רווחי למדי (ואם דאגה לשכבות החלשות היא בראש מעינינו ניתן להתנות את מתן הזכיון בהנחות מיוחדות למעוטי האמצעים). ועוד אמרת: "בפועל המדינה תטפל בבעיות תחבורה ואם לא תעשה זאת תמעל בתפקידה." המדינה כבר מועלת בתפקידה יותר מחמישים שנה. את מיליארדי השקלים שנלקחים מאיתנו כל שנה כמיסים על מכוניות ודלק אנחנו לא רואים בחזרה. לא על הכבישים ולא בצורה של רכבת. אדלג על שאר הדוגמאות שלא נהנות אפילו מתירוץ קלוש של "תשתית לאומית" וכו. לסיום אמרת "אתה טוען שזה לא מוסרי, אני טוען שכל עוד נשמרת פרופורציה סבירה ואין שחיתות בנושא, זהו בעצם תיפקוד תקין של מדינה" א. מהי "פורפורציה סבירה"? מי קובע אותה? מהם הקריטריונים? ב. המצב הנוכחי הוא שיש שחיתות, מה גורם לך לחשוב שהיא תפסיק או שבכלל ניתן לקיים מנגנונים ממשלתיים בלי שחיתות? הרי גם בנושאים החיוניים שהם בגדר קונצנזוס להוצאה ממשלתית, הבזבוז עצום והאינטרסים של כלל האזרחים נרמסים. מה גורם לך לחשוב שזה לא יהיה עוד יותר גרוע בנושאים הפחות חיונים כמו תיאטרון ודת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לא ניראה לי שנצליח להגיע להסכמה. דעתי היא שלממשלה יש תפקיד חשוב בהשפעה על אופי המדינה על פי החלטת הרוב תוך התחשבות בדעת המיעוט וללא פגיעה הזכויות הבסיסיות שלו, ולכן הקצאת תקציב תרבות היא בהחלט לגיטימית. בעניין הקמת תשתיות לאומיות ע"י משקיעים פרטיים, א. גם כשנותנים למפעיל פרטי לסלול כביש או להפעיל קו רכבת זה עולה כסף למדינה (למשל כביש 6). ב. אני מעדיף שאת ההחלטות בנושאים הללו יעשו אנשים שהאינטרס הציבורי עומד לנגד עיניהם (לפחות במידה מסויימת) ולא רק האינטרס הכלכלי הפרטי שלהם. ולשאלתך, פרופורציה סבירה פירושה שיש התאמה בין גודל התקציב לצורך בו ומספר הנהנים ממנו. לגבי שחיתויות התאטרון הגדולות, אני עדיין מחכה לחשיפתן (בניגוד לשחיתויות בנושאי דת כמו ישיבות שמקבלות תקציבים עבור אנשים שלא חיים בארץ, מינויים פיקטיביים לרבני שכונות וכו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי? איפה? איך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי על כך בספרו של עזרה זהר ''בצבת המשטר'' אני צריך לבדוק שוב את הפרטים המדויקים. מדובר בחברה צרפתית שהציעה לממשלת ישראל לבנות רכבת תחתית בתל-אביב, תמורת הזיכיון. הממשלה דחתה את ההצעה כדי ''לא להסתבך עם אגד''... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"התרבות שלי תמיד תהיה שונה משלך ולכן אין לך זכות לכפות עלי לשלם עבור מימונה בדיוק כמו שלי אין זכות לכפות עליך לממן לי את הסושי." האם לא ניתן לומר אותו דבר על חינוך? האם אני יכול לומר שהמדינה לוקחת ממני כסף כדי לכפות על ילדי חינוך שאינני מאמין בו ואינני מקבל אותו? נניח שאני בודהיסט /אנתרופוסוף/ פוסט-ציוני/ צמחוני או כל דבר אחר, מדוע יש למדינה זכות לקחת את כספי היקר כדי לכפות על ילדי חינוך שאינו מקובל עלי ושלטעמי יגרום להם רק נזק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי אמר שיש למדינה זכות לכפות עליך צורת חינוך זו או אחרת? בעיני, חינוך הוא כן דבר שראוי למימון ממשלתי גם משום שלא ניתן לקיים חברה דמוקרטית של אנאלפבתים וגם משום שחינוך הוא באופן ברור דבר המצוי בקונצנזוס, כל הורה מעוניין להעניק חינוך לילדיו. לכן רצוי וראוי לממן את החינוך אבל אין שום צורך שהמדינה תהיה זו שתפעיל את בתי הספר. ניתן לקיים את המערכת באמצעות שוברים הניתנים להורים. ההורים יוכלו לבחור את בית הספר הנראה להם מתאים ולהעביר לו את השובר. בית הספר בתורו, יוכל להעביר את השוברים ולקבל תמורתם כסף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |