 |
|
 |
||
|
||||
 |
שמעתי זה עתה ברדיו ידיעה על דברים שאמר שעת': הפתרון היחיד לפליטים הפלשתיניים הוא שיבתם לפלשתין כולל הערים שבתחומי הקו הירוק. הגיע הזמן שנבין שזה לב העניין. הפלשתינים מתמידים באופן עקבי בעמדתם זו ששוללת למעשה את מדינת ישראל באיזה שהם גבולות. לראשונה הבאתי את העניין במאמר "ערפאת מאיר את טפשות אוסלו" שהתפרסם לפני פסגת קמפ דויד והתפוצצות אוסלו. ובדיוק את אותם הדברים אמר גם "האיש שלנו" אבו מאזן עם תחילת ממוש "מפת הדרכים", ומנקודת הראות שממנה אני רואה את כל העניין הדברים האלה מבטאים בדיוק מי הוא ואת מה הוא מייצג, ולא עמדתו בשאלה טקטית כזאת או אחרת, ואם את הפיגועים צריך לעשות היום או לדחות אותם לזמנים שלאחר המנוחה. מה שאני טוען כל הזמן שאסור בכלל לעשות עם הפלשתינים הסכמי ביניים וצריך להתחיל עם הסכם סופי. כלומר, לא אכפת לי שבתנאים כאלה או אחרים יהיה הסכם הפסקת אש, אבל אסור ללוות אותו בנסיגות, כי הסיכוי היחיד לשנות את עמדתם של הפלשתינים בשאלת קיומה של ישראל הוא ללחוץ עליהם, ולהראות להם שמבלי שינוי עמדתם הבסיסית הזאת לא יהיו להם חיים כלל. זה לב העניין. *לכן הסכמי אוסלו היו שטות מוחלטת* *לכן מפת הדרכים של היום היא שטות מוחלטת* אין דרכי בינים. או שלום מוחלט או מלחמה מוחלטת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאחורי מוחלטות הדברים האלה אני לא עומד. אני _כן_ בעד צעדים הדרגתיים. אבל הם צריכים להיות מובנים, הדדיים, והפיכים. שלא כמו ב"תהליך אוסלו" או "תהליך מפת-הדרכים," בהם כל האיזונים והבלמים שבהסכמים נזרקים לעזאזל, לטובת "צרכים מידיים." יש מקום לצעדים בוני אמון. אין מקום לכניעה לסחטנות. קברניטים מדיניים יודעים לנווט בין קיצוניויות כאלה.. האם לנו יש קברניטים מדיניים, או סתם מלחים זוטרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא עומד משום שכמו כל עם ישראל אתה נגוע ב"אוסלואיזם" מאד חריף. "צעדים בוני אמון" הוא מושג אוסלואי. קשה לי להאמין שיש עוד דוגמאות לדברים כאלה שקדמו להסכמי שלום. "הפיך" זה גם מושג אוסלואי. "אם הפלשתנים לא יקיימו את הסכמי אוסלו נוכל לשוב ולכבוש את השטחים אחת שתיים" אמר רבין, וזה גם היה נכון במידה מסויימת. עובדה שעשינו זאת אחרי אלף הרוגים, וגם אז לא חזרנו ממש למצב העדיף ששרר קודם. טוב שזה לפחות היה הפיך, אבל לא מספיק טוב. במה זה מועיל לגרום נזק ולחזור להתחלה ? ואני לא מאמין ב "קברניטיות" ופטנטים אחרים. אני מאמין במדיניות ברורה, בעקביות ובעקשנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה כיף לנו. התהליך הפיך. אז מה עושים עכשיו ? חוזרים שוב לערים, או מחכים לאלף ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש המציגים את הבעיה בינינו ובין הפלשתינים כבעית אמון. הם לא מאמינים לנו. אנחנו לא מאמינים להם. נוצר "מעגל דמים", פורצת אלימות וכו' וכו'. לא נראה לי כלל שזו הבעייה, והצגת העניין כך היא טמינת הראש בחול. אם שעת' אומר שלדעתו הפתרון היחיד הוא זכות השיבה אז אני צריך לא להאמין לו ? למה לא להאמין לו ? בגלל שהשמאל החליט על "פתרון" "נכון", וכל מי שסוטה ממנו משקר ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זו עמדתו האמיתית, אז הפרגמטיקה תעיף אותו בסופו של דבר מההנהגה הפלסטינית. אלה התנאים אותם עלינו ליצור בשטח. הצעדים בוני האמון יבהירו כי אנו אכן עומדים מאחורי ההכרזות שלנו. זה לא מובן מאליו. איזו מן הבלגה היא ההבלגה? הכרזות ההבלגה הישראליות הן לרוב חסרות תוכן, כפי שלמשל ניתן לראות בספרו של דניאל דור, עליו דיברתי בזמנו, "עיתונות תחת השפעה." גם בנושא פינוי המאחזים המצב דומה. בדיחה, הלצה, הצגה. כאשר תהיה תאימות גבוהה יותר בין הכרזות "חיוביות" לבין מעשים, אז הם ייאלצו להראות שהם עומדים מאחורי הכרזות שלהם, או לסגת מהן. ואז יגיע תורה של "זכות השיבה" למצוא את מקומה לצד "זכויות" אחרות בהיסטוריה — בפח חוסר-הרלוונטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את עניין ההבלגה ולא ראיתי את תגובותיך הקודמות בעניין זה וספרו של של דניאל דור, ולכן לא ברורה לי כוונתך. אשר לפינוי מאחזים, אכן גם דעתי היא שמדובר במשחק, אבל אולי לא במובן שלו אתה מתכוון. זה משחק שלנו עם עצמנו ואולי ועם האמריקאים. לדעתי הפלשתינים לא מתעניינים בזוטות האלה בכלל, וגם לא יצא לי לשמוע התייחסות שלהם לעניין זה. הם מדברים על זכות השיבה על כך שאין הבדל בין שכם וערים בתוך הקו הירוק וכדומה. כשאנחנו מדברים על ''מאחזים בלתי חוקיים'' הם כלל לא מבינים מה אנו שחים כי בעיניהם כל ההתנחלויות משני עברי הקו הירוק בלתי חוקיות. אי החוקיות היא הגדרה פנימית שלנו שברוב טפשותנו הצלחנו להדביק בה את האמריקאים. ב''מפת הדרכים'' האלמנט ההתחלתי החשוב שעלינו לקיים הוא להחזיר לשליטתם את הערים, והאלמנט המרכזי שעליהם לקיים הוא להילחם בטרור. עניין המאחזים הוא זוטה שגם לא ברור אם הוא צריך לבוא לפני או אחרי המלחמה בטרור. וזו עובדה שאת הדבר המרכזי הזה אנחנו עושים ומחזירים לידיהם עיר אחר עיר. מה שהם עשו זה איזו ''הודנה'' שאינה חלק ממפת הדרכים. מלחמה בטרור הם לא עשו לא עושים ולא יעשו. איני מקבל את עמדתך לפיה אפשר לקבוע היום אילו נושאים יהפכו בעתיד לבלתי רלוונטיים ואילו לא. השמאל אמנם הגדיר מצב מסויים כ''פתרון הוגן'', ואז כל מה שמחוץ לו הוא בעיניו בלתי רלוונטי. אבל,לדעתי, אם נגיע לבסוף להסדר קבע מוסכם יהיה זה אחרי מאבק, ואת התוצאות, ומה יהיה כן רלוונטי ומה לא רלוונטי אפשר יהיה לדעת רק אז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד לעניין הרלוונטיות של זכות השיבה. כידוע בפסגת טבה (קמפ דויד ב') הוצע לפלשתינים קבלת מאה אלף פליטים לתוך תחומי הקו הירוק. זה, בעצם, קבלה חלקית של זכות השיבה למרות שהאנשים שניהלו בשמנו את המו''מ נתנו לחיה הזאת את השם ''איחוד משפחות''. כלומר ''זכות השיבה'' הייתה בפרוש רלוונטית בעבר, ואיני יודע למה מעטים סכוייה להיות רלוונטית פחות בעתיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הספקנות שלך ''אם זו עמדתו האמיתית'' שבה פתחת את דבריך מאד תמוהה. זו העמדה לא רק שלו אלא של כל ההנהגה הפלשתינית. זה נכון שחלק מהם (כמו הממונה על הדסק הישראלי ששכחתי את שמו) אומרים שעכשיו זה לא הזמן לדון בכך, אבל גם הוא לא אומר שעמדתו לגופו של עניין אחרת. אני חושב שמבחינת ישראל עדיפים המנהיגים שמנופפים בעמדה זו בגלוי (ערפאת שעת' ואבו מאזן), על אלה שרומזים שרק אחרי ששוב יקבלו מתנות יתבססו ויתחזקו, יעלו את העניין הזה על סדר היום. זה אולי יעיר את הפיל המסומם. אבל אנחנו כל כך דפוקים שכאשר אנחנו שומעים את האמת אנחנו אומרים שזה ''לא רלוונטי'', ולכן אני כבר לא יודע מה טוב בשבילנו יותר. שום דבר לא טוב בשבילנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם עלינו להסיק כי הציונים עלו על התוכנית שלנו, והיא תכשל? כנראה שלא. תראו את החמור הזה, שרון, נותן לנו עוד ועוד ערים. מז'נון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו ברצינות: נניח לצורך הדיון שכל פוליטיקאי פלסטיני היה שמח, ואפילו מוכן לפעול לא מעט למען נושא "זכות השיבה." האם זה אומר שאין טעם לדון עמם כלל? האם זה אומר שהם תמיד יפעלו לפי זה, גם אם יובהר להם שזה בלתי-אפשרי? האם אי אפשר להבהיר להם שזה בלתי-אפשרי ללא מרחץ דמים? וגם אם, לצורך הדיון, הם יתפשו את הקמת המדינה הפלסטינית כצעד בתוכנית שלבים לחיסולנו המוחלט, למה זה צריך להפריע לנו, כל עוד מדובר בתפישה ("בשנה הבאה בפלסטין המשוחררת") ולא במציאות? כזכור לך, סעדאת מכר לעמו את השלום הישראלי-מצרי כנצחון מצרי, לא משנה שבפועל המנצחים (לפחות בשטח) במלחמת יום הכיפורים היו הציונים הארורים. שנים לאחר מכן, קיבלו המצרים בשלום ובפירוז את שרצו לקבל בלוחמה ובנצחון. אז הם מרגישים שניצחו, אנחנו מרגישים שניצחנו, וחוץ מזה שהשלום הזה קר כמו שלגי אלסקה, מבחינה בטחונית (היא-היא החשובה לך, הלא כן?) זה הסכם טוב. אני לא יודע מה איתך, אבל מצדי שהפלסטינים ירגישו שניצחו. העיקר הוא שאנחנו לא נפסיד _בפועל_. כמובן, כל זה דיון בעלמא — בפועל קורים דברים מוזרים והזויים מאיזור הדמדומים. אבל נניח שנחזיר את השעון חודשיים-שלושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אומר שאין טעם לדון עמם כלל, ואני לא אומר שבכל סיטואציה הפלשתינים יתבעו את זכות השיבה ואת הכל. אבל כדי שתיווצר סיטואציה שבה לא יתבעו את הכל, אסור, לדעתי, לעשות הסכמי ביניים, לשפר את מצבם בעזרת כל מיני תהליכים בוני אמון ובולשיטים אחרים, תוך דחיית הדיון בשאלות העיקריות. אני בעד דיון עמם עכשיו על הכל, אבל בעד התחלת איזו שהיא פעולה בשטח רק כשהכל סגור, כפי שהיה, למשל, בהסכם עם המצרים שאותם הזכרת. (לא הבנתי למה אתה הזכרת את ההסכם עמם.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושמעתי עכשיו גם את תגובתה של הממשלה: "בירושלים" דוחים את דבריו של שעת', ומוחים על כך שהפלשתינים מעלים על סדר היום נושאים שאינם כלולים במפת הדרכים. איזה קשקוש. למה אסור לדבר על דברים שאינם קשורים במפת הדרכים ? מה אנחנו רוצים בעצם ? לתת להם מדינה זרועת מתאבדים מעבדות שנפץ וקסאמים ורק אחר כך להתחיל לדבר על זכות השיבה ? מה יצא לנו מזה ? נראה לי שדרוש תהליך גמילה ממש חריף כדי להתרפא מכל שטויות אוסלו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |