בתשובה לדב אנשלוביץ, 19/08/03 16:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם עלינו להסיק כי הציונים עלו על התוכנית שלנו, והיא תכשל? כנראה שלא. תראו את החמור הזה, שרון, נותן לנו עוד ועוד ערים. מז'נון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו ברצינות: נניח לצורך הדיון שכל פוליטיקאי פלסטיני היה שמח, ואפילו מוכן לפעול לא מעט למען נושא "זכות השיבה." האם זה אומר שאין טעם לדון עמם כלל? האם זה אומר שהם תמיד יפעלו לפי זה, גם אם יובהר להם שזה בלתי-אפשרי? האם אי אפשר להבהיר להם שזה בלתי-אפשרי ללא מרחץ דמים? וגם אם, לצורך הדיון, הם יתפשו את הקמת המדינה הפלסטינית כצעד בתוכנית שלבים לחיסולנו המוחלט, למה זה צריך להפריע לנו, כל עוד מדובר בתפישה ("בשנה הבאה בפלסטין המשוחררת") ולא במציאות? כזכור לך, סעדאת מכר לעמו את השלום הישראלי-מצרי כנצחון מצרי, לא משנה שבפועל המנצחים (לפחות בשטח) במלחמת יום הכיפורים היו הציונים הארורים. שנים לאחר מכן, קיבלו המצרים בשלום ובפירוז את שרצו לקבל בלוחמה ובנצחון. אז הם מרגישים שניצחו, אנחנו מרגישים שניצחנו, וחוץ מזה שהשלום הזה קר כמו שלגי אלסקה, מבחינה בטחונית (היא-היא החשובה לך, הלא כן?) זה הסכם טוב. אני לא יודע מה איתך, אבל מצדי שהפלסטינים ירגישו שניצחו. העיקר הוא שאנחנו לא נפסיד _בפועל_. כמובן, כל זה דיון בעלמא — בפועל קורים דברים מוזרים והזויים מאיזור הדמדומים. אבל נניח שנחזיר את השעון חודשיים-שלושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אומר שאין טעם לדון עמם כלל, ואני לא אומר שבכל סיטואציה הפלשתינים יתבעו את זכות השיבה ואת הכל. אבל כדי שתיווצר סיטואציה שבה לא יתבעו את הכל, אסור, לדעתי, לעשות הסכמי ביניים, לשפר את מצבם בעזרת כל מיני תהליכים בוני אמון ובולשיטים אחרים, תוך דחיית הדיון בשאלות העיקריות. אני בעד דיון עמם עכשיו על הכל, אבל בעד התחלת איזו שהיא פעולה בשטח רק כשהכל סגור, כפי שהיה, למשל, בהסכם עם המצרים שאותם הזכרת. (לא הבנתי למה אתה הזכרת את ההסכם עמם.) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |