בתשובה לגיל לדרמן, 08/02/01 11:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן כך. הרי אחת ממטרות הציונות היתה להגדיר יהודי חדש ואולי נפתח דיון נפרד בשאלה עד כמה זה קרה... מצד שני ,אולי זו לא הפעם הראשונה שהיהדות מנסה להתחדש ויוצרת במכוון נתק עם ההיסטוריה שלה עצמה. כמה דוגמאות : המעבר (האמיתי או המיתי) מנוודות ליישוב קבע בספר יהושע. המעבר לשלטון עצמי חלקי בתקופת החשמונאים, תוך אינטראקציה עם תרבות יוון ורומא. ואולי גם הרפורמות הרדיקליות שלאחר חורבן בית שני. הניחוש שלי הוא שאנשים שחיו בכל אחת מהתקופות הללו חשו מנותקים מעברם. ומה שמעניין כאן הוא לאו דווקא האלמנט הדתי-הלכתי, אלא השינוי בתחושת הזהות הסובייקטיבית של האנשים. פעם ביקור בבית המקדש היה חלק מרכזי בזהות היהודית, והיום לא. באותה מידה, אמונה באלוהים היתה פעם חלק מהזהות היהודית, והיום כבר איננה. מה שמבטיח איזושהי המשכיות הוא השפה, שמאפשרת לקרוא בכתבים עתיקים והחגים, שמשמרים לוח שנה ייחודי. כנראה שילכו לאיבוד הערכים שמונחלים על ידי קיום קפדני של מצוות הדת היהודית, כגון עזרה לחלשים וחשיבות הלמדנות, אבל בעניינים האלו כבר ממילא אין ליהדות מונופול. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |