בתשובה לברקת, 11/08/03 15:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה, ברקת, על הביקורת. כמובן אני כתבתי רק את השיר, לא את הביקורת עליו. לגופו של שיר, אני רוצה לכתוב שתי הערות: (א) הערבה, בעיניו של בעל המדרש שצוטט ע"י ליפשיץ, היא בעצם עמי הארצות, הידועים כשונאי תלמידי חכמים וכחשודים על המעשרות. המדרש קורא לחלקיו השונים של עם ישראל להתאגד, לפחות חג אחד בשנה. אבל מה לעשות, יש כאן משהו פטרנליסטי. מאוד. שימו לב: האתרוג מאוכסן בנפרד משאר המינים, והוא גם ניטל ביד נפרדת; הוא איננו נאגד עם שאר המינים. כזה הוא לדעתי, החינוך הדתי ברבים מן המקומות, כשבאים לעסוק בנושא כמו "אחדות ישראל"; קל לדבר על לבם של הדתיים הלאומיים שיאהבו את אחיהם החילוניים - שנייה לפני זה הציגו בפניהם נתונים מרשימים על אחוזים גבוהים של דתיים בסיירות והצלחה של דוסים בבגרויות, ופחות פשיעה וכו' - אז כשהאגו שלך מנופח, מה אכפת לך "להיות גבר" ולהריץ דאחקות עם ידידך גלוי הראש? הרי בסוף הוא יבוא אליך ביום כיפור ואתה תראה לו את המקום בסידור... בקיצור: אולי זה מפתיע, אבל השיר במקורו דיבר על התנשאות דתית על חילונים, והתפכחות ממנה. אני מדבר פה מתוך עולמי האישי; יש להניח שדובר חילוני יכול לכתוב שיר על התנשאות בכיוון הפוך, מתוך עולם דימויים אולי שונה. (ב) זה בעיקר לאסתי, אבל גם לאחרים: השימוש במלה "אבק" הוא בכוונה; אני "טוחן תיאוריות חיים שלמות לאבק" - המשפט יכול להיקטע כאן, כי בשתיית הקפה עם הערבה אני שוחט פרות קדושות, תפיסות עולם ריקות, טוחן אותם לאבק. בשלב הבא, האבק הזה מדשן, כי מאפשר לנו להצמיח בארץ עם אחד, עם מרכיבים מגוונים. השימוש במלה "עפר" יחמיץ את השלב הראשון. ואל דאגה: "אבק" אינו ההפך מ"דשן", במשנה קיימת פעולה של "איבוק" צמח לקידום גדילתו. אם ירצה ה', אכתוב משהו מפורט ואכניס לאוקפי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, העפר מוסר בזאת מסדר היום. ובענין עמישראל, פיספסתי לחלוטין את הרובד הזה, שאולי בשבילו צריך בכל זאת קצת ידע ביהדות. (אבל זו הבעיה שלי, לא של השיר). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |