בתשובה ליואב, 07/02/01 15:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לאחרונה נגלה לנו, כי חלק נכבד מאזרחי ישראל (חמישית אם אינני טועה, אך יכול להיות שאני מבלבל עם משהו אחר) חיים מתחת לקו העוני. האם לטענתך זוהי לא בעיה גדולה? ומה באשר לאפליה הפוגעת בחמישית מאזרחי ישראל, רק כיוון שאינם יהודים? ומה עם הטיפול בעבריינות מין? סחר בנשים, ואלימות נגדן? האימרה כי בתאונות דרכים נהרגים יותר אנשים מאשר במלחמות ידועה. האם זוהי לא בעיה גדולה? ומה עם מחסור המים בישראל? מנין לך שהבטחון הוא הבעיה הגדולה ביותר של מדינת ישראל? עם שתי מדינות כבר יש לנו שלום, עם זו שבדרך היינו בתהליכי שלום (אבל הגנרל הצליח למוטט אותם), ומלבנון, אליה נכנסו בזכות גנרל, יצאנו. אינני טוען שישראל מקבילה לשוויץ מבחינת הסכנות הנשקפות לה, אך התפיסה כי מצבה הבטחוני של ישראל קודם לכל, הוא תפיסה שניטעת כבר בספרי הלימוד הציונים. אני לא חושב שצריך גנרל בגלל שהמצב הבטחוני הוא החשוב מכל, אלא שהמצב הבטחוני הוא החשוב מכל בגלל שיש לך גנרל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעיית המים, העוני וגם עבירות המין אינן משפיעות על קיומה של מדינת ישראל. בעיית בטחון המדינה היא בעייה גלובלית לכל תושבי ישראל. באם היא לא תיפתר או תחריף, טעם (או יכולת) לפתור את הבעיות האחרות - לא יהיה. את הרעיון שבטחונה של מדינת ישראל לוקה, ועליו להיות בראש סדר העדיפיות המדיני לא קיבלתי משום ספר לימוד. אוטובוסים מתפוצצים במרכז תל-אביב, חיילים בני 19 שמופיעים בחדשות כמה פעמים בשבוע שראשי התיבות 'ז"ל' סמוכות לשמם והמון זועם ששורף דגלי ישראל וקורא להשמידנו מעל פני האדמה - הם אלו שמצביעים על הבעייה. בממשלה תקינה, ישנם שרים, סמכויות שלטון וחלוקת תפקידים. בתפקוד תקין של ממשלה תקינה, הגורמים הנ"ל מטפלים בבעיות המשניות אותן ציינת קודם. שר בריאות ושר אוצר, משטרה ומועצות ענייניות. לא אעמוד כאן על תקינותה של ממשלתנו שלנו, אבל את כוונתי הבנת. ובנוגע לגנרלים.. את טיעוניי כבר שטחתי, וגם את פריסת האלטרנטיבות. אוסיף רק, שטיפשי להאשים ראש ממשלה בהתמוטטות הסכם, בגלל שהצד *השני* אינו מוכן לפשרות, ואף ממוטט אותו באופן מכוון בעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמת לבנון לא היוותה איום על קיומה של מדינת ישראל. גם האינתיפדה בשטחים. למיטב ידיעתי, מדינת ישראל עמה בפני סכנות קיום במלחמת תש''ח, בתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. רצח מתנחלים נוגע לי ולכל מי שגר בתחומי הקו הירוק, בדיוק כמו שרצח נשים בידי בעליהן נוגע לנו. ומספר המתנחלים בשטחים קטן בהרבה ממספרם של אלו החיים מתחת לקו העוני. ומדינה, אגב, לא יכולה להתקיים ללא מים. לא ציינתי שראש הממשלה מוטט אותו לבדו, אבל הייתה לו תרומה נכבדת לנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה ההבדל בין הטרור (שהוא לפי הגדרתך בעיה לאומית=גלובלית שמחייבת החלפת ממשלה כל שנתיים) לבין תאונות דרכים (בתור דוגמא - האם הן בעיה שולית בה לא צריך להלחם בכל האמצעים). הטרור לא מסכן את קיומה של המדינה (כמה מדינות חדלו להתקיים בגלל טרור?). למעשה האפקט העיקרי של הטרור הוא לא ההרג של כמה עשרות אנשים (ואני לא מזלזל בחיי אדם - אבל מתו לא פחות אנשים בתאונות דרכים, ואף אחד לא חשב שצריך לנקוט בכל האמצעים או אפילו בחלקם) ולא, כמובן, הנזק הכלכלי של פגיעה ברכוש אלא הפחד שהוא גורם לאזרחים כך שאם נדע להגיב באומץ הטרור יאבד את כוחו ויעלם ואם נגיב בפאניקה (כמו למשל החלפת ממשלה כל שנתיים) הטרור רק יגבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם הרישא של דבריך, ואוסיף כי לא רק שנושא הבטחון אסור לו שיידחוק מעל סדר היום כל נושא אחר, אלא שגם העוסקים בנושא זה בממשלה אינם צריכים להיות בהכרח אנשי צבא (דרג מקצועי) בדימוס, ממש כשם שאין זה המצב במשרד לבטחון פנים או במשרד התקשורת או במשרד החינוך. את החשיבות היחסית של נושא הבטחון יש להביא לידי ביטוי בביסוס מעמדה של המועצה לבטחון לאומי - מה שלא יקרה כל עוד הדרג הפוליטי הוא דרג צבאי בדימוס. אך באשר לסיפא של דבריך, אני נאלץ לתהות בעצב: האמנם "אם נדע להגיב באומץ הטרור יאבד את כוחו ויעלם"? נכון, אמנם, שמדינות לא חדלו להתקיים בגלל טרור, אך מדינות נחלו גם נחלו תבוסות מול גרילה. מפתה לחשוב שהטרור שואב את כוחו מתגובת-היתר של קרבנותיו, אך האם קיימת לפחות דוגמא הסטורית לטרור שחדל לנוכח "תגובה אמיצה" מבלי שהטרוריסטים השיגו את מטרתם המוצהרת? יתר על כן, גם אם הטרור - כשמו כן הוא - נועד להטיל מורא, ישראל עומדת ותעמוד גם מול מלחמת גרילה, שמטרתה לשחזר את הישגי החיזבאללה. האמנם "תגובה אמיצה" תוכל לה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית בקשר לתחילת דברי, לא דיברתי על נושא הביטחון כולו (שלעיתים יכול לגרור מדינה למצב של סכנה קיומית, ולכן יכול להיות חשוב ביותר) אלה רק לביטחון בהקשר של הטרור. ועכשיו לעיקר, כמובן ש"תגובה אמיצה" בלבד לא תפתור את הטרור, אבל היא יכולה להחליש אותו בכמה סדרי גודל, ואם לא להחליש אותו לפחות להעמיד אותו בפרופורציה (מישהו - חוץ ממך - יודע כמה אנשים נהרגו בחצי השנה האחרונה בדרכים?). בנוסף לזה צריך להבדיל בין שני צדי הקו הירוק, בעוד שבמדינת ישראל רוב הטרור הוא בצורתו הקלאסית של טרור (מטעני נפץ לסוגיהן השונים) הרי שבשטחים הכבושים הטרור לובש צורה של לחימת גרילה א-לה לבנון (מארבים וכו'). נכון שמדינות נחלו תבוסות מול גרילה, אבל לא ידוע לי על מקרה של תבוסה קריטית (=איבוד אינטרס קריטי לקיום המדינה) או הפסד לטרור, וגם אם היה כזה הרי הוא בהכרח לא היה כתוצאה מהטרור אלא כתוצאה מהלחץ האזרחי אותו אני רוצה לעצור, לכן כאשר יואב הגדיר הגדיר את הטרור כסכנה קיומית נאלצתי לחלוק עליו. כידוע, מדינות רבות התקימו עם טרור במשך שנים (בישראל, אם נקח דוגמא רחוקה, יש טרור יותר שנים משנות קיומה). לדעתי, ישראלים רבים (בשני המחנות) מגדירים את הטרור כבעיה החשובה ביותר העומדת בפני ישראל, ולא רק שההגדרה הזו היא מעין נבואה שמגשימה את עצמה, אלא שהיא מפריעה לנו לראות ולפתור את הבעיות החשובות באמת (ולדעתי הראשונה שבהן היא הכיבוש, וחשוב לומר שגם כאשר בעיה זו תפתר, הטרור לא יפסק בהכרח). אם, באמת, נרצה לחסל את הטרור, נצטרך לחסל את הסיבות לטרור. לדעתי, יש ארבע דרכי פעולה (שאמורות להשלים זו את זו) בהתאם ללוח הזמנים מהקצר לארוך: הראשונה, והטריויאלית מכולן, היא לתפוס את האשמים בטרור ומתכנניו לשפוט אותם ולהעניש אותם (בהתאם לחוק). ברור שדרך זו תוריד את מספר הטרוריסטים בזמן נתון, אבל צריך לבצע את זה בצורה שלא תגדיל את מאגר הטרוריסטים הפוטנציאלי תוך כדי. (ז"א ללא ענישה קולקטיבית, ללא ענישה בלי משפט,...) השניה, קצת פחות טריויאלית, היא לנסות ל"התעלם" מהטרור. כמובן שאני לא טוען, שלא צריך להתאבל על המתים ולשקם את הפצועים, אלא לטענתי, צריך להכניס את הטרור לפרופורציות (ועל זה דיברתי בתגובתי הראשונה). טרוריסט (או לוחם גרילה) פוטנציאלי, שראה בחדשות הערב את נשיא ישראל וראש הממשלה מבקרים משפחה שנפגעה ממארב, וראה את המשפחה משפילה את ראש הממשלה, יכול להסיק את המסקנה שטרור יעיל יותר משיטות אחרות (הפגנות ושביתות למשל שאפילו לא מגיעים לידיעת האוכלוסיה היהודית). השלישית, שקל להתעלם ממנה, לגרום לטרוריסט פוטנציאלי סיבה להתלבט, האם כדי לו "להפסיד את הכל" בשביל מעשה טרור. כאשר אין לבן-אדם עבודה, הוא לא יודע בוודאות מאיפה הוא ישיג את הארוחה הבאה, המים שהוא שותה מזוהמים, והא יכול להעצר (או אפילו לחטוף כדור) ללא סיבה בכל רגע נתון, יהיה לו הרבה יותר קל ממני וממך לקום ו"לעשות מעשה". הרביעית, והקשה מכולן, לחסל את הסיבות לשקילת טרור. הסיכוי שילד שנולד במחסום, בגלל שהחילים לא נתנו לאימו לעבור במחסום, יהיה טרוריסט גדול מהסיכוי שילד שנולד בבית חולים יהיה טרוריסט. כנ"ל לגבי ילד שביתו נהרס, כחלק מפעולת ענישה קולקטיבית וכו'. לכן צריך לדאוג לבטל את הסיבות לשנאה. דרך אגב, העובדה שישראל לא מנסה לנקוט באף אחת הדרכים שתיארתי (ואפילו נוקטת בדרכים הפוכות שרק גורמות לטרור להתגבר) יכולה להעיד על נסיון של קבוצה (חונטה) מסוימת בישראל לשמור על עמדות כוח פוליטי תוך כדי הפחדת הציבור באיום הטרור (והגדלת הטרור במקביל), אבל זה כבר עניין לדיון אחר (אם מישהו אחר...). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאמר שהתפרסם היום ב Y-net מאת שי בזק (!) "בשבח האיפוק וההמתנה" http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-856,FF.html?Arti... מסביר מר בזק (כן, כן, נאמנו של נתניהו, ההוא שטען שברק / פרס / רבין לא עושים מספיק ל"חיסול הטרור") שמטרתם של הטרוריסטים היא לסחוט תגובה מישראל ולכן צריכה ישראל לא להגיב. מעבר לעובדת חוסר העיקביות (של מר בזק - אבל זה כנראה נובע מהעובדה שהפעם ה"אשם" בטרור הוא ערפאת, וכל פעם שיש שלטון עם נטיות לשלום ה"אשם" הוא ראש הממשלה) יש לי חיזוק חיצוני (חלקי), ממקור לא צפוי, לדרך שהצגתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיית "בטחון המדינה" היא מן הסתם, סיכון למדינה. כשהיא באה בצורה של פגיעה בבטחון אישי, כמו פיגועים, אין סיכון ישיר *לקיום* המדינה. למרות זאת, בניגוד לבעיית תאונות דרכים או בעיית נשים מוכות, טרור הוא סימפטום לבעיית "בטחון המדינה" זו. אני מסכים איתך במלוא הכנות (וגם עם כולכם, שם למעלה בעמוד), שאין לזנוח בעיות אחרות כליל לטובת בעיית הבטחון. יחד עם זאת, זכור איפה אתה חי. זכור מי מקיף אותך. וזכור לסקור ולסרוק טוב טוב את האוטובוס עליו תעלה מחר בבוקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיית ''בטחון המדינה'' יכולה לצור סיכון לקיומה של המדינה, אבל לא כל בעיה בטחונית היא סימפטום לבעייה קיומית. אם אתה חושב שהטרור מהווה סימפטום למשהו אחר, אז תפרט בבקשה. כמו שהסברתי למעלה, הטרור לא מהווה בעייה קיומית, ואני לא רואה אותו כסימפטום לבעייה קיומית כלשהיא (או למעשה כסימפטום בכלל). אם אני אסרוק את האוטובוס, אז הוא יכול לעבור יד מכונית ממולכדת, וההסתברות שזה או זה יקרה קטנה מהסתברות שלי להקלע לתאונת דרכים. לכן אפשר פשוט לשבת במקלטים (יש סיכוי לרעידת אדמה, לסקאדים מעיראק,...) כל היום, ואפשר לקחת את הסיכון ולצאת מהבית. אנחנו (לפחות אני) עושים את זה מדי יום בהקשר של תאונות דרכים, אבל משום מה (בניגוד גמור להסתברויות) לא בהקשר של טרור. או במילים אחרות, זכור לבדוק טוב טוב את גלגלי האוטובוס עליו תעלה מחר בבוקר. ואם נחזור לתיאוריית הקונספירציה (אותה אני מפתח בזמני הפנוי), הנה מצאה לעצמה ה''חונטה'' דרך לשכנע את האוכלוסיה האינטלגנטית בסכנה מהטרור, ''אמנם לא מדובר בסכנה קיומית אבל מדובר בסימפטום...''. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |