 |
ראשית בקשר לתחילת דברי, לא דיברתי על נושא הביטחון כולו (שלעיתים יכול לגרור מדינה למצב של סכנה קיומית, ולכן יכול להיות חשוב ביותר) אלה רק לביטחון בהקשר של הטרור.
ועכשיו לעיקר, כמובן ש"תגובה אמיצה" בלבד לא תפתור את הטרור, אבל היא יכולה להחליש אותו בכמה סדרי גודל, ואם לא להחליש אותו לפחות להעמיד אותו בפרופורציה (מישהו - חוץ ממך - יודע כמה אנשים נהרגו בחצי השנה האחרונה בדרכים?). בנוסף לזה צריך להבדיל בין שני צדי הקו הירוק, בעוד שבמדינת ישראל רוב הטרור הוא בצורתו הקלאסית של טרור (מטעני נפץ לסוגיהן השונים) הרי שבשטחים הכבושים הטרור לובש צורה של לחימת גרילה א-לה לבנון (מארבים וכו'). נכון שמדינות נחלו תבוסות מול גרילה, אבל לא ידוע לי על מקרה של תבוסה קריטית (=איבוד אינטרס קריטי לקיום המדינה) או הפסד לטרור, וגם אם היה כזה הרי הוא בהכרח לא היה כתוצאה מהטרור אלא כתוצאה מהלחץ האזרחי אותו אני רוצה לעצור, לכן כאשר יואב הגדיר הגדיר את הטרור כסכנה קיומית נאלצתי לחלוק עליו. כידוע, מדינות רבות התקימו עם טרור במשך שנים (בישראל, אם נקח דוגמא רחוקה, יש טרור יותר שנים משנות קיומה).
לדעתי, ישראלים רבים (בשני המחנות) מגדירים את הטרור כבעיה החשובה ביותר העומדת בפני ישראל, ולא רק שההגדרה הזו היא מעין נבואה שמגשימה את עצמה, אלא שהיא מפריעה לנו לראות ולפתור את הבעיות החשובות באמת (ולדעתי הראשונה שבהן היא הכיבוש, וחשוב לומר שגם כאשר בעיה זו תפתר, הטרור לא יפסק בהכרח).
אם, באמת, נרצה לחסל את הטרור, נצטרך לחסל את הסיבות לטרור. לדעתי, יש ארבע דרכי פעולה (שאמורות להשלים זו את זו) בהתאם ללוח הזמנים מהקצר לארוך:
הראשונה, והטריויאלית מכולן, היא לתפוס את האשמים בטרור ומתכנניו לשפוט אותם ולהעניש אותם (בהתאם לחוק). ברור שדרך זו תוריד את מספר הטרוריסטים בזמן נתון, אבל צריך לבצע את זה בצורה שלא תגדיל את מאגר הטרוריסטים הפוטנציאלי תוך כדי. (ז"א ללא ענישה קולקטיבית, ללא ענישה בלי משפט,...)
השניה, קצת פחות טריויאלית, היא לנסות ל"התעלם" מהטרור. כמובן שאני לא טוען, שלא צריך להתאבל על המתים ולשקם את הפצועים, אלא לטענתי, צריך להכניס את הטרור לפרופורציות (ועל זה דיברתי בתגובתי הראשונה). טרוריסט (או לוחם גרילה) פוטנציאלי, שראה בחדשות הערב את נשיא ישראל וראש הממשלה מבקרים משפחה שנפגעה ממארב, וראה את המשפחה משפילה את ראש הממשלה, יכול להסיק את המסקנה שטרור יעיל יותר משיטות אחרות (הפגנות ושביתות למשל שאפילו לא מגיעים לידיעת האוכלוסיה היהודית).
השלישית, שקל להתעלם ממנה, לגרום לטרוריסט פוטנציאלי סיבה להתלבט, האם כדי לו "להפסיד את הכל" בשביל מעשה טרור. כאשר אין לבן-אדם עבודה, הוא לא יודע בוודאות מאיפה הוא ישיג את הארוחה הבאה, המים שהוא שותה מזוהמים, והא יכול להעצר (או אפילו לחטוף כדור) ללא סיבה בכל רגע נתון, יהיה לו הרבה יותר קל ממני וממך לקום ו"לעשות מעשה".
הרביעית, והקשה מכולן, לחסל את הסיבות לשקילת טרור. הסיכוי שילד שנולד במחסום, בגלל שהחילים לא נתנו לאימו לעבור במחסום, יהיה טרוריסט גדול מהסיכוי שילד שנולד בבית חולים יהיה טרוריסט. כנ"ל לגבי ילד שביתו נהרס, כחלק מפעולת ענישה קולקטיבית וכו'. לכן צריך לדאוג לבטל את הסיבות לשנאה.
דרך אגב, העובדה שישראל לא מנסה לנקוט באף אחת הדרכים שתיארתי (ואפילו נוקטת בדרכים הפוכות שרק גורמות לטרור להתגבר) יכולה להעיד על נסיון של קבוצה (חונטה) מסוימת בישראל לשמור על עמדות כוח פוליטי תוך כדי הפחדת הציבור באיום הטרור (והגדלת הטרור במקביל), אבל זה כבר עניין לדיון אחר (אם מישהו אחר...).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש