בתשובה לאורי, 06/08/03 4:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ועדיין, גם לפי דבריך, לא רק שיש קסנופוביה בישראל, היא שמורה למסדרונות השלטון. כלומר, לא רחשי לב של "קומץ" (אותם 95% המוציאים שם רע לשאר), אלא מדיניות שילטונית למעשה, ובמקרים רבים גם להלכה. מכאן שהאשמותיו של האלמוני מתגובה 161702 אינן לגמרי מופרכות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היא שמורה למסדרונות השלטון ונמצאת רק שם. השונה בישראל הוא שאין בה ''קומץ'' כזה -- המבטא את רחשי לב ההמון -- משום שרחשי לב ההמון שונים. הפער הבלתי נסבל הזה בין השלטון שלנו למה שחשים ה''נתינים'' הוא תוצר של השיטה הפוליטית הדמי-דמוקרטית שלנו, אבל אינו עדות לקסנופוביה אלא לשיטה פוליטית דפוקה. אני לא חושב שהכפיה להתחתן בנישואים דתיים, למרות שהיא נכפית על ידי גורמים קלריקליים, מייצגת בהכרח את רחשי לב ההמון השואף לכפייה כזו, וכן הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאזרח הישראלי יש כלים דמוקרטיים לקבוע מי ישב במסדרונות השלטון. בהנחה שהשילטון שלנו לא באמת מיצג אותנו נאמנה (הנחה שאני לא מסכים איתה, אבל שיהיה) מה מונע לדעתך מהישראלי את יכולת ההשפעה שלו בעיצוב השילטון והמדינה? משיחותי עם ישראלים שונים ומשונים, כולל חילוניים גמורים במלוא מובן המילה, לא קיבלתי את הרושם שאותו אתה קיבלת. לדעתי, הם לא ששים במיוחד לבטל את הכפיה להתחתן בנישואים דתיים. אם היה לי שילינג על כל פעם שנגמרו הטיעונים לצד זה או אחר והגיע חוק גודווין המורחב סעיף קטן ד' (הטיעון הדמוגרפי, הו דמוגרפיה יקרה). מי לדעתך מסתובבים בכנסת ישראל אם לא נציגי העם? במה הם נכשלים ביצוג ציבור הבוחרים שלהם? _________________ חוק גודווין המורחב, סעיף קטן ד': ככל שדיון *במדינת ישראל* נמשך, בין אם מדובר בדיון בנושאים מדיניים, חברתיים, דתיים, תרבותיים, הקשורים להעדפות מיניות ומה לא בעצם, ההסתברות שהמונח המפורש "דמוגרפיה" יעלה לדיון או שהזהרות מבהילות מפני שינויים (צפויים?) בהרכב האוכלוסיה יקפצו מאיזו פינה, שואפת ל-1. בניגוד לחוק גודווין גדול, במקרה זה צד אחד לא יכול להכריז על ניצחון והפסקת הדיון. שני הצדדים מפסידים והדיון ממשיך. זאת משום שנפסק הדיון המעניין על העניין עצמו ונפתח דיון העוסק בענייני כדורי בדולח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_ חוק גודווין המורחב ס"ק ה': ככל שדיון בענייני שירה נמשך ההסתברות שהמונח "אשר שכטר" יעלה לדיון בהקשר שלילי או חיובי שואפת ל- 1. במקרה שכזה שני הצדדים ממשיכים להתכתש והמפסיד הוא אשר אמר "הויכוח עקר"; "אין טעם להמשיך" וכיוצא בבביטויים מסוג אלה ואחר כך *באמת* הפסיק להתווכח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק גודווין בגירסתו האיילית: ככל שדיון נמשך ההסתברות שהמונח "קלטי" יעלה לדיון בהקשר שלילי או חיובי שואפת ל-1. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |