 |
חליל צד ופסנתר (לחוד וגם ביחד).
התחלתי ללמוד חליל צד בגיל 10, לאחר שהאזנתי לתקליט Showpieces של ג'יימס גולווי (אותו משמיץ גידי - תגובה מס' 156201). אמנם למר גולווי דנן יש צליל עגול ו"מושלם מדי" לטעמם של "יודעי דבר" (כן, גם המרכאות האלה מכוונות), אך הוא עשה חסד עם הכלי הנפלא הזה בכך שהעלה את רמת הפופולריות שלו ועיבד למענו אינספור קטעים, ואני לא רואה בכך פסול.
אחרי שגיליתי את הג'אז, ובתוך כך את הנגנים הנפלאים אריק דולפי ו-רסאן (רולנד קירק), שניהם מולטי-אינסטרומנטליסטים עם שליטה מדהימה בחליל, נפתחתי לעולם של צפצופים וחריקות שניתן להשמיע בעזרת הכלי. החלטתי שאני אוהב גם את החספוס וה-rawness (נאות?) האלה.
ביצירות מודרניות גם משתמשים בהמון טריקים, ולא רק כגימיקים: צלילי-לחישה, הקשה על הכפתורים, רבעי טונים (בעיקר בחליל עם "חורים פתוחים"), מולטיפוניה (!) ושירה-נגינה סימולטנית (רשימה חלקית). הנציג אולי הכי מובהק של החליל המודרני הוא אישטוון מטוז ההונגרי, שאף פיתח שיטת נשימה מעגלית (ללא עצירה ללקיחת אויר) ולימד אותה להרבה חלילנים מפורסמים.
מתנצל על ההיסחפות. על פסנתר - בפעם הבאה, בפעם הבאה (כדברי גב' תשובה)
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש