בתשובה לewilde, 09/07/03 9:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בתחילת תגובתך אתה נותן דוגמאות ל"איך הון שפלסטינים צברו ללא תלות בישראל לא מנע טרור" (כי הקזינו וההון של ערפאת אינם חלק מפעילות משותפת עם המשק הישראלי), ואח"כ טוען שזהו הפיתרון - להמשיך בליצור אצלם כלכלה נפרדת. לדעתי (ואתוקן אם אני תועה), ערן מדבר על כלכלות שלובות, באופן שפגיעה בתשתית החיים בישראל תסב נזק לצד הפלסטיני. הדבר אינו מחייב המשך מעמדם כפועלים פשוטים בלבד, אלא גם כיזמים (כמו הניסיון שנעשה בעטרות ונקטע בשל האינתיפדה). לגבי גבול סגור - איך זו השיטה באירופה, ואיפה היא הצליחה? בנושא האחרון שהעלית - סגר לא מנע פיגועים, ויצירת גבול סגור אחרי נסיגה מהשטחים מהווה נטל כלכלי עצום על ישאל (שלא לדבר על כך שזה כלל אינו בר מימוש). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמא הידוע ביותר (שכמוהה יש רבות באירופה) היא הגבול הסגור בין גרמניה לצרפת לאחר מלה"ע II. הבדלנות אז הייתה בשיאה. בהמשך, עברה גרמניה, בסיוע צמוד רצוף ומסיבי מצד בעלות הברית, מהפך בשיטת המשטר, ובכלכלה. לאחר שנים, כאשר משני צידי הגבול כבר היו דמוקרטיות חזקות, וכלכלות קפיטליסטיות עצמאיות, נפתחו הגבולות. בשלב זה שתי האוכלוסיות, יכלו להפיק מכך תועלת כלכלית ופוליטית כגורמים שווי הזדמנויות. גם אני הבנתי שערן מדבר על כלכלות שלובות, שפגיעה באחת תסב נזק לצד השני. גם היום, פגיעה בכלכלת גרמניה גורמת נזק בכלכלת צרפת. המקור לבעיה טמון בפירוש המושג "הצד הפלסטיני". אין וויכוח על כך, שהפלסטיני מ"הרחוב" יכל רק להרוויח מכלכלה ישראלית-פלסטינית משולבת. הבעיה היא שהפלסטיני מ"הרחוב" אינו נמצא בעמדת קבלת החלטות, וזו תוצאה ישירה של צורת המשטר שם, שהיא דיקטטורית, ואף אנרכיסטית במידה מסויימת. מי שנמצא בעמדת קבלת החלטות הם ראשי אירגוני הטרור, שהאנטרסים שלהם רחוקים כמו מזרח ממערב, מהאנטרסים של הפלסטיני "מהרחוב". ולסיכום, כל עוד לא יהיה הפלסטיני מ"הרחוב" בעמדת קבלת החלטות (קרי, משטר דמוקרטי) אין מי שיפעל למען האיטרסים שלו, אלא להיפך, יש רק מי שיפעל *בניגוד גמור* לאנטרסים שלו. ולכן כלכלה משולבת לא תעזור למנוע פיגוע, כי מי שיש לו אינטרס לבצע פיגועים, לא רק שלא מעניין אותו כלכלה משולבת, אלא שכלכלה משולבת פועלת נגד האנטרס שלו. כי הוא יודע שהעוני והמסכנות היא הקרקע הפוריה לביצוע הסתה ותעמולה למען קיומם של אירגוני טרור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הצלחתי כל כך להבין מההסבר שלך למה הגליק הזה של בדלנות סייע כל כך לצרפת ולגרמניה? האם כתוצאה מכך הם צמחו והתאוששו מהר יותר מהמלחמה? אולי אם הגבולות היו נשארים פתוחים והמסחר פורח, אז מה שלקח עשור או שניים היה לוקח שנה-שנתיים? לגבי אפשרות השלום והדמוקרטיה הפלסטינית: קודם כל, אם מה שאתה אומר היה נכון, אז לא היינו יכולים להעביר מפעלים לירדן וגם לחתום על חוזים עם מצריים. בשניהם אין משטרים דמוקרטיים (למרות מראית העין ב"רפובליקה" הדרומית). שנית, אני לא חושב שנכון לחכות עד לדמוקרטיה. בד"כ התהליך הוא הפוך - קודם יש מעמד בינוני חזק, ואח"כ מגיעה הדמוקרטיה. אם אין שלום ואין פריחה כלכלית - איך יצמח המעמד הבינוני הזה? אני סבור שכל מה שצריך הוא במקום הטרוריסטים, למצוא ולטפח את המנהיג שמבין בצד הפלסטיני שזה גם האינטרס שלו. אבל בעצם כבר מצאנו אותו - קוראים לו עבאס, מחמוד. עכשיו רק נותר לקוות שמההתחלה החלשה והמגמגמת שלו, הוא יצליח בכל זאת לנצח מול ערפאת, ומשם ההמשך יהיה קל יותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |