 |
תודה בשמי ובשם דובי.
ולענייננו: לכשעצמי, כל מחשבה על המוות מכניסה אותי למצב של חוסר אונים הנובע מחוסר המשמעות שאני מייחסת גם לחיים וגם למוות, ואני נותרת לא רק בלי תשובות, אלא גם בלי שאלות. הבעיה שלי היא לא החיפוש אחר תשובה, כי אני לא מניחה את קיום השאלה הראשונית. דהיינו, אין משמעות לחיים או למוות שפשוט עדיין לא גיליתי; אלא אין להם משמעות, נקודה. ובניגוד לכיוון שהדיון כאן תפס, זה לא מביא אותי למחשבות התאבדותיות, אלא להיפך, לחרדה עמוקה מסוף הקיום האישי שלי.
קראתי עכשיו שוב את מה שכתבתי, ומשתמע מהפסקה הנ"ל שאני מונעת על-ידי יצר מאוד בסיסי של שרידה - אחרת איך אפשר להסביר את הרצון להמשך החיים לאחר כפירה בהיותם בעלי משמעות? אולי אני סתם נהנית ולא רוצה שזה ייגמר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש