 |
אני אהבתי מאוד את הסדרה, שהיתה יצירה משובחת בפני עצמה (ובהחלט לא תחליף לספר המצויין). מעבר לליהוק המצויין (במיוחד של מקס דיגבי ומארק איווניר), נעשו בסדרה שתי החלטות הסוטות מהספר והתורמות לאיכותה:
1) חמשת הסיפורים מובאים לא בעברית, כי אם כל סיפור בשפתו (עברית, גרמנית, אנגלית, יידיש, לאדינו). בטלוויזיה אפשר להעביר את הניחוח של הדיבור בשפת המקור, המהווה תחליף מעניין ורב-מימדי לטקסט של יהושע (בעברית כמובן).
2) במקום להקדיש פרק לכל סיפור, בחר התסריטאי לפרק אותם ולהביא מעט מכל אחד מהחמישה בכל פרק. גם זו החלטה מבריקה. כך המסתורין נחשף בהדרגה, בלי לשעמם את הצופים, שהרי מונולוג (ואפילו חלקי) על פני שעה תמימה הוא נפלא בספר אך בעייתי במדיום הטלוויזיוני.
בשני המובנים הללו, הסדרה הזו מדגישה את החשיבות שבהבנת ההבדל בין ספר לסדרת טלוויזיה. הדגשים שונים, ההחלטות שונות ברמה עקרונית ומשמעותית, וזה מה שהופך את הסדרה ליצירה איכותית ומרשימה בזכות עצמה.
בשוליים, כדאי גם לשבח את המוסיקה המופלאה שליוותה את הסדרה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש