|
||||
|
||||
שום דבר לא יעזור. טיפול פסיכולוגי, אולי. אין לי מושג. אני לא יכול להסביר למה זה מסובך לי מאותה הסיבה שאני לא יכול להסביר איך אני (לא) רואה צבעים, ואת לא תוכלי להסביר לי מה ההבדל בין סגול לכחול. זה נראה לי מסובך כי זה נראה לי חצוף. מי אני שאגש לאדם שאני לא מכיר ואתחיל לדבר איתו? למה שהוא ירצה לדבר איתי? למה לי להציב אותו במצב לא נעים שהוא צריך להגיד לי לעזוב אותו בשקט? |
|
||||
|
||||
למה שהוא לא ירצה לדבר איתך? למה שהוא יגיד לך לעזוב אותו בשקט? מזותומרת "מי אתה"? מי הוא בכלל? |
|
||||
|
||||
"הוא" (או, אם נקרא לילד בשמו, היא) בחורה שיושבת בקפיטריה ולא מפריעה לאף אחד. אני, לעומת זאת, טיפוס לא מי יודע מה נאה, לא מי יודע מה מעניין, שמעוניין להפריע את מנוחתה כי אני חושב שהיא נראית טוב או כי היא קוראת ספר שאני נורא אוהב. מה לא ברור פה? |
|
||||
|
||||
לא יודעת אם אתה טיפוס נאה או לא. לא מכירה אותך - חזותית, בכל אופן. אבל! - שים לב: המשך המשפט - "... לא מי יודע מה מעניין" - איננו נכון כלל וכלל! ממה שנראה כאן באייל - אתה בהחלט בחור מעניין שיש לו מה לומר בלא מעט נושאים! קח את זה בחשבון כשאתה מהסס לגשת לבחורה בקפיטריה. אתה משתמש במונח "ביישנות" (כאן וגם בדיונים אחרים, בעבר). ייתכן שמונח יותר מדוייק לבעייתך הוא: חוסר בטחון עמוק, קיצוני. בעניין זה אולי טיפול פסיכולוגי כן היה יכול לעזור לך. זה תלוי מאוד במטפל. בינתיים אולי תנסה מדי פעם איזשהו טיפול עצמי ביהייביוריסטי1, מן הקל אל הכבד. בהתחלה זה יהיה עם בחורות (או אנשים בכלל, אם הבעיה היא כללית יותר ולא נוגעת רק לבחורות) שהן לא ממש זרות לך ושאתה מכיר אותן היכרות שטחית (באוניברסיטה [?], ברמת היכרות של שלום-שלום ולא יותר). אולי כדאי שתבחר לצורך זה את הבחורות שאתה לא חושב שהן נחמדות במיוחד, חיצונית, לא בחורות הנחשבות יפות (שיש בהן אולי משהו מאיים אפילו לגבי בעלי בטחון רב משלך). אולי תבחר את אלה שקסמן החיצוני צנוע, דוקא. תיגש ותשאל מה השעה. רק מה השעה. מפגש קצר ביותר. אחר כך אולי איך מגיעים לרחוב זה וזה. כלומר, בשלב השני (אחרי תקופה שאולי תרגיש יותר בנוח) שאלות ונושאים שיחייבו שיחה מעט יותר ארוכה. כן, זה טריק ידוע של טרזנים גיבורים ממך. אז מה? הרי הם לא יודעים שבשבילך זה רק תרגיל. אחרי כמה זמן תעבור לשיחות יותר ממושכות, ואחרי עוד כמה זמן גם לשיחות יותר "כבדות" ומשמעותיות. את הקצב אתה תקבע בעצמך לעצמך (מה שלא תמיד ניתן בטיפול, כי המטפל לפעמים דוחף קצת). תתפלא , אבל יש כאלה שזה עזר להם. בעיני ראיתי (שניים, אבל אני בטוחה שיש עוד, שאינני מכירה). וכל אותו זמן זכור: אתה דובי, העורך הראשי של האייל, ואתה בחור מאוד מעניין! אני מקווה שהדברים האלה לא מזכירים את נוסח איזה-דיבורים מוזרים-אתם-השתגעתם (אם כי ניצה התכוונה לטוב), ושאולי אלה עצות מועילות, איכשהו. עלה והצלח. 1 כתבתי את המילה הזאת מספיק ארוך? עם מספיק יו"דים? :) |
|
||||
|
||||
השורה הבאה אינה בקשה למחמאות: גם אם באייל אני מצטייר כאדם מעניין, בשיחות מסדרון, בעיקר עם אנשים זרים, אני מאוד לא. יש לי קשיים להתבטאות בע"פ (מנטליים, לא פיזיים) שאינם באים לידי ביטוי כשאני מתבטא בכתב. אבל כל זה לא ממש משנה. ביישנות וחוסר בטחון עצמי באים שלובים אלו באלו. אינני מכיר מי שהוא ביישן ובעל בטחון עצמי רב1. גם בכתיבה האקדמית בנושא (שתקופה מסויימת התעמקתי בה, למשל ספרו של פיליפ זימברדו בשם "Shyness") יש מתאם גבוה בין שני הנתונים הללו. חשוב לי להבהיר כמה דברים - אין לי בעיה לדבר עם אנשים. יש לי אמנם נטייה להניח שאנשים לא רוצים בחברתי אלא אם הם מפגינים זאת בבירור (מה שגורם לי לעיתים קרובות להתרחק מאנשים בלי שיבינו למה - הסיבה היא שאני לא בטוח שהם מחבבים אותי), אבל מרגע שיש הפגנה ברורה של חיבה מסוימת, מאוד נוח לי להפתח2. לכן, העצה שנתת לעיל, גם אם (נניח) היא מתאימה לסוגים מסוימים של אנשים, לא רלוונטית עבורי. לדבר עם מי שאין לי אספירציות לגביה אין לי בעיה3. הבעיה מתחילה ברגע ש"יש לי מה להפסיד" - כלומר, שיש בחורה שאני ארגיש פספוס גדול אם היא תדחה אותי. לרוב אני מעדיף פשוט לוותר על כל הניסיון על פני סכנת הדחייה. ובכל זאת, כדי לא לסגור את התגובה עם טעם רע, ראוי לציין שנכון לעכשיו אני נמצא במערכת יחסים מענגת עד מאוד, כך שאפילו לאנשים כמוני יש תקנה. 1 בטחון עצמי כאן בא בהקשר החברתי. יש אנשים בעלי בטחון עצמי אדיר בתחומים אקדמיים, אבל שלא יצליחו להביא עצמם לחייך לאדם זר. 2 עוד מאפיין, מפתיע אולי, של ביישנים שלא ידעתי לשים עליו את האצבע עד שקראתי עליו אצל זימברדו הוא הנטייה שלנו להיות מאוד סגורים רוב הזמן, אבל ברגע שאנחנו מרגישים שמישהו פותח לנו פתח - אנחנו שופכים עליו את כל העול הנפשי שלנו, בערך כמו שאני עושה בתגובה הזו. דמייני לעצמך שאת רואה מישהו נחמד יושב בפאב, ואת ניגשת להציג את עצמך. דמייני לעצמך שאחרי שתיים וחצי של סמולטוק, הבחור מתחיל לספר לך על כל מגרעותיו, על כל הבחורות שזרקו אותו וכמה שלא הולך לו עם בחורות. נכון שהיית בורחת כל עוד נפשך בך? הרי לך מנגנון היזון חוזר בעל תוצאות קטסטרופליות. 3 יש לי גם בעיה לדבר עם דמויות סמכות - מפקדים בצבא, מרצים באוניברסיטה, בוסים בעבודה וכיו"ב. |
|
||||
|
||||
בלי להפוך את האייל לפורום תמיכה אני יכול להעיד ש 3 שלך היה אני בדיוק עד זמן לא רב אבל למדתי (והוכחתי לעצמי) שדווקא כשאתה לא נותן לעצמך להרתע מסמכות - או אז אותה סמכות מעריכה אותך יותר. לשיקולך. אני יוצא לסופ"ש ארוך לרגל יום העצמאות של דוד של ישראל, סם. נמשיך ביום ב' |
|
||||
|
||||
שכרגע אתה במערכת יחסים מענגת. כן ירבו (או שאולי בעצם שלא ירבו, אולי זאת מערכת שתוביל לקשר ממוסד, מי יודע?...). עכשיו הכל נשמע קצת פחות עצוב. 2 זה שאנשים ביישנים וחסרי בטחון נפתחים במידה מפתיעה עם פתיחת פתח, זה נכון. לי זה קרה, למרבה תדהמתי, לא רק באופן אישי אלא גם במסגרת קבוצתית עם כשלושים איש. בררר. עכשיו זה קצת מבהיל להיזכר, אבל באותם רגעים זה היה טבעי. 2ב) כשבחור מספר לי את כל צרותיו אני לא בורחת. אנחנו קצת יותר נחמדות ממה שאתם נוטים לחשוב (לפחות חלק מאיתנו). 3 גם לי יש. ובהקשר זה משהו קטן שמתחבר לדיון שיש כאן עכשיו (שכחתי איפה) בעניין שימוש בשמות, שמות משפחה ותארים: הייתי אצל רופא באופן פרטי. הוא היה צבר לא מבוגר ומאוד חביב, ואחרי פעמיים-שלוש שפניתי אליו בתואר דוקטור הוא צחק ואמר שהרי אנחנו לא בקופ"ח, ושכל הפציינטים קוראים לו צחי. שתי דקות אחרי זה קראתי לו עוד פעם "דוקטור ...". הוא פרץ שוב בצחוק ואז הסברתי שמחמת חינוכי היקי הקפדני יש לי מין נמיכות רוח, מין *גמדות* רוח בפני רופאים ופרופסורים, ואינני יכולה שלא לציין את תאריהם. שבת שלום |
|
||||
|
||||
יש לך מזל שלא השארת כתובת :-) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תגובה 155381 (בייחוד הכותרת) |
|
||||
|
||||
(תשובה לשאלתך האחרונה) |
|
||||
|
||||
ואגב, ארוך וקשה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |