בתשובה לדב אנשלוביץ, 30/06/03 8:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ליבוביץ' כאדם דתי ראה את קיום עבודת האל (קרי, אקט קיום המצוות לפי פרשנותו) כערך העליון. הוא אכן חזר והביא כדוגמא את ערכיהם של אלינור רוזוולט ושל היטלר, והדגיש תוך כדי כך כי בשביל האדם המאמין אמונה לשמה, רק עבודת האל (ולא טובת האנושות או גדולת המדינה וכו') מהווה ערך עליון.בפרשנותו לקהלת אותה הציג בספר האמור (יחדיו עם עוד פרושים מעניינים של 'בראשית', 'איוב', 'מורה הנבוכים' ו'מסילת ישרים'), גרס כי ערך זה מנסה ללמד את הקורא גם קהלת. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
והוא לא טען שיש בידיו הוכחה שהערך הוא דבק בו - קיום המצוות עולה על ערכים אחרים (אבל לפעמים לעג לערכים אחרים, (לא אלה שבדוגמאות שהבאתי), ובכך מבלי משים סתר את עצמו). הוא אשר אמרתי - הדברים האלה באים מתוך מהותו של האדם עצמו - התרבות בה גדל, חינוכו ואולי במידה פחותה יותר גם הגנים שלו, ואינם קשורים בהגיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שהוא לא טען שבידיו ההוכחה. זהו חלק מהותי בהגותו. הוא הושיב את ההכרעה הערכית על הרצון (והוסיף גם שהרצון הוא אינדפרנטי למציאות - קריא: לאדם חופש בחירה, ניתן להגיד שמוחלט - אין הגבלות על הרצון). זו הסיבה שהוא, לדעתי, לא היה מסכים עם הקביעה הפטליסטית שלוקחת מהאדם עצמו את ההכרעה (הדברים נקבעו עפ"י התרבות בה גדל, עפ"י חינוכו ובמידה מסוימת עפ"י הגנים שלו). ועכשיו אני: אני לא מבין מדוע אתה חושב שאין זה קשור בהיגיון *בהכרח*. אנשים רבים משתמשים בהיגיון לשם הכרעה בנושאים ערכיים. לא מקובל עליי ההסבר הפסיכולוגיסטי שקובע שבהכרח הם רק נותנים תירוצים רציונליים, לאחר שההכרעה נקבעה ברמות הנמוכות יותר של התודעה. בקיצור: ההגיון יכול לשחק תפקיד, כמו כל מנגנון קוגנטיבי אחר. ראציו הוא לא הכלי היחיד, אבל הוא בהחלט אחד מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם אין ויכוח בינינו. לא אמרתי שלהגיון אין כל חלק בבחירת האדם את דרכו, אלא שהחלק הזה קטן, ואולי הויכוח בינינו הוא כמותי: איזה חלק ?. לדוגמא אנשים שמתחנכים בבתים דתיים או בבתים שבהם ההורים בעלי השקפה פוליטית מסויימת מקבלים את הדרך הזאת יותר ממה שהיה מתקבל בחלוקה סטטיסטית רגילה לפי האוכלוסיה כולה. לו שיקוליהם היו שיקולים של היגיון זה לא היה כך. דוגמה אחרת. קראתי במקרה עכשיו את דבריו של דובי בהם סיפר שהיו לו פעם מחשבות התאבדות. הופתעתי, ועורי הצטמרר. תגובתי לא הייתה הגיונית. מבחינת ההיגיון אפילו אם חייך די טובים, למה אתה בוחר להמשיכם ? למה אתה בוחר להוליד ולגדל ילדים ? אין לכך תשובה הגיונית. בעצם חלקו של ההיגיון הוא יותר גדול בפרטים הקטנים. אחרי שבחרת את הדרך בגדול, העיקולים הקטנים נובעים יותר משיקולי היגיון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |