בתשובה להדר אבירם, 22/06/03 10:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מבין את התגובה שלך. כשאת שואלת "מה בעצם רוצים להשיג" האם את מתכוונת לומר שצריך לברור בין הערכים שציינת בשאלה (יעילות, אחידות, צדק), ולכן הם בהכרח סותרים זה את זה? בשאלה "איך בדיוק" ישיגו את המטרות האפשריות שציינת, האם את רומזת לכך ששפיטה מסתמכת אך ורק על מעין "חוש טבעי" ("חוש צדק טבעי"?) והיא אינה תלויה בידע (לסוגיו), או שאת מתכוונת שלאנשים שמתמנים לשופטים יש ממילא את כל הידע הזה? באילו דרכים מפעל כזה יכול להיות מנוצל לרעה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, ו ד א י שיעילות וצדק לא תמיד עולים בקנה אחד. בוודאי שכאשר יש עומס תיקים גדול, פונקציית המטרה של השופט אינה יכולה להניח שאם יום הדיונים ינוהל ביעילות, אוטומטית יושג צדק (ומה זה ה"צדק" הזה בכלל?). במאמר קלאסי משנות השישים של הרברט פקר (Packer) הוא מבחין בין שני מודלים של ניהול משפט פלילי: מודל "השליטה בפשיעה" (Crime Control) ומודל ה"הליך הנאות" (Due Process). המודל הראשון יוצא מנקודת הנחה שהמשפטים הם מעין "סרט נע", ושיש לצלוח את יום העבודה תוך סגירה של מספר מירבי של תיקים. שיטה כזו תסתמך על החקירה המשטרתית בתור כלי יעיל לניתוב התיקים למסלולי טיפול קבועים כבר בתחילת הדיון, כאשר ההסתברות הסטטיסטית שתיק ששרד את החקירה המשטרתית הוא תיק שהנאשם בו יימצא אשם בסופו של דבר. המודל השני מעלה על נס את "בקרת האיכות", פוסל את החקירה המשטרתית ככלי ניתוב, ומעמיס בלמים ואיזונים, כללי קבילות ראייתיים וסדרי דין, כדי לצמצם את הטעויות בהליך למינימום. ההנחה המקובלת היא שהמודל השני קרוב יותר ל"צדק" והראשון קרוב יותר ל"יעילות", אבל אפשר לחשוב על מקרים שבהם דווקא המודל הראשון יהיה מוצלח יותר לטיפול במסות גדולות של תיקים (אוי, שמישהו יפסיק אותי, אני מסוגלת לדבר על זה שעות). אשר לשאלת ה"חוש הטבעי": אני מאמינה שטכניקות אדמיניסטרטיביות של ניהול יום עבודה ניתנות להוראה, אבל לדעתי אחריות חברתית, רחמים ושכל ישר אינן ניתנים להוראה. תיקים בהם צריך להתחבט בשאלות דוקטרינה ועובדה מסובכות הם מיעוט שבמיעוט. יומו של שופט (פלילי) רצוף תיקים רבים הדומים מאוד זה לזה, שברובם יש הודאות ועסקאות טיעון, וההחלטות שהשופט עושה הן יותר מהסוג של "מה לעשות עם האיש הזה" ופחות מהסוג של "האם בתאריך זה וזה קרה כך וכך". לפיכך, הכישורים הדרושים לניהול היום יומי של העבודה השיפוטית אינם אלה הנדרשים משופטים בדרמות בית משפט בטלוויזיה, וחלקים ניכרים מהם הם כישורים מנהליים. לכן, רכישת מיומנות בטכניקות אדמיניסטרטיביות עשויה להיות דבר מועיל. אבל, אם השתלמות מהסוג הזה יזומה ומתוכננת על ידי האנשים הלא נכונים, הם יכולים "להזריק" פנימה ערכים, דעות קדומות, הנחות מוקדמות וכדומה, שלכאורה אין להן מקום בהליך השיפוטי. מצד שני, אנשים הסבורים (כמוני) שכמו כל המוסדות האחרים, גם בתי משפט הם מוסדות פוליטיים מאוד, ממילא משערים שבתהליך ההתוודעות למקצוע החדש שופטים סופגים הרבה מהתרבות הארגונית של מקום העבודה שלהם, ולא רק ערכים, כך שבעצם זה לא ממש משנה אם האינדוקטרינציה שלהם נעשית במסגרת של השתלמות מסודרת או בשבועות הראשונים לעבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אני חושב שאפשר להקביל את שני המודלים שהצגת לשתי תפיסות שונות של צדק. מודל ה"הליך הנאות" יקביל לצדק צורני ("לכל אחד את מה שמגיע לו"), ואז בית המשפט הוא זה שמנסה להגיע להתאמה אופטימלית בין "מה שמגיע" לאדם ובין "מה שהוא מקבל". לעומתו, הצדק שמושג באמצעות מודל ה"שליטה בפשיעה" הוא סוג של צדק חלוקתי שמתבסס על שוויון בפרוצדורות: נראה את זמנו של בית-המשפט כמשאב חברתי, ונאמר שחלוקה צודקת של המשאב לא מתבססת על התוצאה הסופית, אלא היא כזאת שנעשית באמצעות פרוצדורות צודקות, במובן זה שהן שוות. דרך אחרת לראות זאת היא לזהות את הצדק עם "הנכון מוסרית". במקרה זה, נצטרך להניח כאן סוג של דילמה מוסרית. תחת משאבים מוגבלים, קיימת התנגשות ערכים בין הכרעה צודקת במשפט ("הליך נאות") לבין האינטרס הכללי של החברה ("שליטה בפשיעה"). למרות שאנחנו אוהבים לחשוב שבסופו של דבר הערכים האלה מתלכדים, נראה שהמציאות מוצאת כל פעם דרכים חדשות להפריך את ההנחה הזאת, ואנחנו צריכים לבצע מין אומדן גס של הערך המועיל ביותר בזמן נתון. ביחס לפסקה האחרונה, אני מניח שאינדוקטרינציה במסגרת של השתלמות מסודרת נותנת יותר כח לשלטון המרכזי מהמקובל כיום. מצד שני, אני מצפה ממי שנמצא ראוי להתמנות כשופט להיות אדם שלא מושפע כל-כך בקלות. אם נוסיף את העובדה שהאנשים שמגיעים לכס השיפוט הם בד"כ בעלי רקע משפטי (מעשי או תיאורטי) רחב, לא נראה לי שיש מקום לדאגה. אם בא לך, את מוזמנת להסביר את הטענה ש"גם בתי משפט הם מוסדות פוליטיים מאוד". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין דיכוטומיה כפי שאת מציגה. אם משאירים מישהו במעצר ממושך, או תחת איום ארוך-טווח של "סיום המשפט," גם כאן אין צדק. לאדם יש זכות למשפט צדק, ו_גם_ למשפט מהיר, כדי שהאשמה לא-מוצדקת לא תרחף עליו זמן מיותר, לצורך העניין. כל זאת מבלי שנכנסנו בכלל לעניין החברתי, שם הבעיה דומה. לסיכום, ההתנגשות אינה בין הציבורי לפרטי, במקרה ספציפי זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו רק היתה דוגמא. (לא הבנתי מה הקשר לציבורי ולפרטי. יעילות וצדק שניהם עניינים ציבוריים). למרות שזה מעלה שאלה מעניינת נוספת - צדק למי? לבעלי הדין? לקורבנות במשפט פלילי? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |