 |
מעניין. אני חושב שאפשר להקביל את שני המודלים שהצגת לשתי תפיסות שונות של צדק. מודל ה"הליך הנאות" יקביל לצדק צורני ("לכל אחד את מה שמגיע לו"), ואז בית המשפט הוא זה שמנסה להגיע להתאמה אופטימלית בין "מה שמגיע" לאדם ובין "מה שהוא מקבל". לעומתו, הצדק שמושג באמצעות מודל ה"שליטה בפשיעה" הוא סוג של צדק חלוקתי שמתבסס על שוויון בפרוצדורות: נראה את זמנו של בית-המשפט כמשאב חברתי, ונאמר שחלוקה צודקת של המשאב לא מתבססת על התוצאה הסופית, אלא היא כזאת שנעשית באמצעות פרוצדורות צודקות, במובן זה שהן שוות.
דרך אחרת לראות זאת היא לזהות את הצדק עם "הנכון מוסרית". במקרה זה, נצטרך להניח כאן סוג של דילמה מוסרית. תחת משאבים מוגבלים, קיימת התנגשות ערכים בין הכרעה צודקת במשפט ("הליך נאות") לבין האינטרס הכללי של החברה ("שליטה בפשיעה"). למרות שאנחנו אוהבים לחשוב שבסופו של דבר הערכים האלה מתלכדים, נראה שהמציאות מוצאת כל פעם דרכים חדשות להפריך את ההנחה הזאת, ואנחנו צריכים לבצע מין אומדן גס של הערך המועיל ביותר בזמן נתון.
ביחס לפסקה האחרונה, אני מניח שאינדוקטרינציה במסגרת של השתלמות מסודרת נותנת יותר כח לשלטון המרכזי מהמקובל כיום. מצד שני, אני מצפה ממי שנמצא ראוי להתמנות כשופט להיות אדם שלא מושפע כל-כך בקלות. אם נוסיף את העובדה שהאנשים שמגיעים לכס השיפוט הם בד"כ בעלי רקע משפטי (מעשי או תיאורטי) רחב, לא נראה לי שיש מקום לדאגה.
אם בא לך, את מוזמנת להסביר את הטענה ש"גם בתי משפט הם מוסדות פוליטיים מאוד".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש