|
בתשובה לאמיר, רועי ולפלמוני אחד. אפשר לקרוא למה שקורה בשטחים עימות אלים, לחימה נמוכת היקף או בכל אחד מהשמות שדובר צה"ל נותן לעיתונות, ולא, זאת לא מלחמה. דרך אגב, גם מה שהיה בלבנון ב 15 השנים האחרונות לא היה מלחמה. זה היה עימות אלים עם כללי משחק שבדרך כלל נשמרו ע"י שני הצדדים ושאפשרו הקזת דם קלה ונסבלת. העובדה שלא היה שום הגיון בהקזת הדם הזאת ושהמשימה היחידה של חיילי צה"ל בלבנון היתה להגן על עצמם מבליטה רק את צדקתו של אהוד ברק בהחלטתו להפסיק את המצב המטופש (גם אם נסבל) הזה. לעומת זאת להקזת הדם בשטחים יש הגיון ברור. זהו המחיר של רצוננו בשליטה על שטח שהריבונות עליו נתונה במחלוקת. למעט מספר קטן מאוד של סהרורים, אף אחד לא חשב להחיל ריבונות ישראלית על דרום לבנון או לערער על ריבונות ממשלת לבנון. לעומת זאת גם הפלשתינאים וגם אנחנו (לפחות חלקנו) דורשים ריבונות על כל/חלק מהשטחים וכל עוד לא יושג הסכם יש לקבל בהבנה את המחיר הכרוך בכך. הטענה לפיה אלמלא הנסיגה מלבנון לא היו הפלשתינאים פותחים באלימות כנגדנו אינה ברורה מאליה ודורשת הוכחה. לעניות דעתי, גם אם היינו נשארים בלבנון ובמידה ופסגת קמפ-דיוויד היתה מתנהלת כפי שהתנהלה היינו זוכים לאותה מנת אלימות. לגבי מלחמת המפרץ, בהתחשב בעובדה שבמלחמה השתתפו לצד ארה"ב 35 מדינות נוספות, שילמה ארה"ב מחיר לא קטן. לארה"ב בלבד נהרגו 269 חיילים, מהם 11 נשים, ונפצעו 458. מתוך העלות הכוללת של 61 מיליארד דולר שילמה ארה"ב כ7 מיליארד. לפעמים שוכחים, שמלחמת המפרץ לא היתה בין ארה"ב לעירק אלא בין קואליציה של 36 מדינות (שזכו לתמיכה כספית של יפן, שוויצריה וקוריאה הדרומית שלא שלחו כוחות) ושמחיר המלחמה שולם ברובו (פיננסית ובקורבנות) ע"י ערב הסעודית וכווית. עדיין נראה לי שהבעיה האמיתית היא חוסר פרופורציות וחוסר יכולת עמידה. הקורבנות הם מחיר העימות עם הפלשתינאים והם מחיר שניתן לעמוד בו. אני מסכים שלא ברור אם נסיגה לגבולות 67 תפסיק את העימות ואת הקזת הדם. יתכן שלא ניתן להגיע לשלום עם שכנינו ושהקזת הדם תמשך וזה המחיר של ישיבתנו כאן. אני מוכן לקבל את המחיר הזה. בפרט נראה לי, שאלו שמשלמים את רוב המחיר - תושבי השטחים ואלו הנכנסים אליהם לצורך עבודתם, צריכים להיות מוכנים לשלם את המחיר הכרוך במאבק על שטחים אלו. אני לא מוכן לקבל את המחיר של מלחמה כוללת, שלפחות כרגע, הוא גבוה בהרבה מהמחיר אותו אנו משלמים עכשיו.
|
|