בתשובה לרועי, 29/01/01 15:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יותר מידי אנשים בזמן האחרון רומזים/מצהירים שיש מקום לשקול מלחמה כוללת, מעין זבנג וגמרנו שאחריה יהיה ניתן לעשות שלום או לחילופין לא ישארו אויבים ולא יהיה צורך לעשות שלום. הנימוק יכול להיות אידאולוגי, (אין מקום לפשרה עם הערבים ויש לחסל/לגרש את כולם) פרקטי (הערבים מבינים רק כח, נכה בהם מספיק חזק והם יסכימו לעשות שלום) או מתוך חוסר ברירה. (זה עדיף על הקזת הדם הקיימת ואולי בטווח הארוך ישפר את מצבנו) לאידאולוגים אין לי מה לומר ונראה לי שבכל מקרה הרעיון אינו ניתן לביצוע בשל יחסי הכוחות של ישראל ושכנותיה ומעמדה הבין-לאומי של ישראל, וכן דעת הקהל הישראלית, שאין בה תמיכה מספקת לישום אידאולוגיה מעין זו. לפרקטים אני יכול רק לומר, שהנסיון מראה, שלא משנה כמה חזק תכה את הערבים, הם עדיין מסרבים לקבל את עמדותינו. (הצודקות/ההוגנות/המוגזמות/המופרזות - מחק את המיותר ע"פ השקפתך) נשארו אלו הטוענים שלא ניתן להמשיך ככה וחייבים לעשות משהו על מנת להפסיק את המצב הבלתי נסבל הזה, ואולי מלחמה טובה זה הפתרון. לאלו יש לי הרבה מה לומר ובראש ובראשונה, פרופורציות. מה שקורה עכשיו בארצנו הקטנטונת, עם כל הכבוד, זאת לא מלחמה!! יתכן שהציבור סובל משכחה, יתכן שהפוליטיקאים סובלים מהשכחה, אבל בכל מקרה כדאי שנזכר מה המשמעות של מלחמה אמיתית. א. גיוס מילואים - משק משותק, ניתוק כלכלי והפעלת משק לשעת חרום. למעט השביתה שנחתה עלינו שבוע וחצי לפני הבחירות כמו שעון וירידה בהשקעות חוץ (שקשה לקבוע אם נבעה מהמצב או שגם למשבר העולמי בענף ההי-טק יש בה חלק) אי אפשר לומר שזה המצב. ב. היקף הנפגעים - במלחמה המוצלחת ביותר שלנו - מבצע קדש (בלי להכנס לשאלה הנדושה מוצדקת או לא) שילמנו בחייהם של כ170 חיילי צה"ל וזאת בפרק לחימה שנמשך 5 ימים. מלחמת ששת הימים עלתה בכ700 חללים נוספים וזאת בלי להזכיר את מלחמת ההתשה. בואו לא נדבר על מלחמת יום כיפור ועל מלחמת לבנון, נראה לי שהנקודה ברורה. במשבר הנוכחי, בפרק זמן של 4 חודשים נהרגו כ50 אזרחים וחיילים. לשם השואה, מאז תחילת השנה, נהרגו מעל 30 בני אדם בתאונות דרכים ורק בשנה שעברה נפטרו בין ספטמבר לפברואר מעל 500 איש משפעת. ברור שהמצב הנוכחי לא נוח, לא רצוי ואם יש למישהו פתרון, יופיע מיד ויגלה את אוזנינו. מלחמה לא נראית כפתרון המומלץ למצבנו, ולמען ספק את סקרנותו של רועי, המצב הנוכחי עדיף על מלחמה כוללת, אפילו אם לאחריה יהיה כאן שקט. (מה שכלל לא מובטח) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך איך אתה קורה למה שקורה היום בשטחים? מלחמונת? מבצע? הגנת החלש? או כל מושג אחר שאני לא מכיר? האם דיברת אם חיילים שמשרתים שם? או מילואימניקים? אני דיברתי אם שנייהם. אחד בטרמפ שלקח איתי חייל צנחניים שכמעט מידי יום יורים לו על הבסיס, כנ"ל הוא יוצא כמעט מידי יום למערבים, כמו כן הרגו בשיירה שבה הוא היה נהג בירי ופצעו חייל נוסף. דיברתי אם מילואמניק שרק חזר לא מזמן כמו שכבר הארתי פה באייל. אותו אחד גם היה בלבנון וטוען שמעולם לא ירו עליו כל כך הרבה ירי צלפים, לא אבנים צלפים האם אתה יודע את ההבדל? האם ידוע לך איך נכנסים חיילים לשתחים. איזה מיגון ולמה? אם זו לא מלחמה אנא אמור לי מה הוא הכינוי למצב בו אנו שוהים כיום? אגב לארצות הברית הייתה מלחמה לפני כ10 שנים אם עירק. המלחמה לא שינתה לה כל כך הרבה בכלכלה, מספר ההרוגים לא היה כזה גדול. היא לא גייסה מילואים. נכון זו הייתה מלחמה שונה אבל האם אתה רוצה לומר כי זו לא מילחמה? בברכה רועי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא לדבר על לבנון? דווקא כן. בלבנון נהרגו בשנים האחרונות כ-20 חיילים בשנה, בממוצע (פרט לשנה החריגה בה אירע אסון המסוקים). זה היה מחיר כבד מדי עבור הציבור הישראלי. וכאן, להזכירך, נהרגים אזרחים. וזה חמור בהרבה. ויש לבריחה מלבנון קשר חזק מאוד למלחמה המתחוללת ביהודה, שומרון ועזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאני רואה זאת, אנו אכן נמצאים במלחמה. מלחמה קטנת היקף (עבור ישראל), שמתמקדת בשטחים שכבושים על ידה, אבל מלחמה. הדבר מתבטא במעבר שעשו הפלסטינים מזריקות אבנים ספונטניות שמטרתן הינה לפרוק זעם, לירי מכוון על שכונות ועל מוצבים. אתה יכול להיות בטוח שאם היו לפלסטינים טנקים, הם היו משתמשים בהם, ואז אתה גם יכול להיות בטוח שהיה גיוס מילואים והיקף הרוגים נרחב (מה שממילא קיים אצל הפלסטינים). לא זכור לי שכלי הנשק שנמצאים בשימוש אצל אחד הצדדים הם הקובעים אם מדובר במלחמה או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתשובה לאמיר, רועי ולפלמוני אחד. אפשר לקרוא למה שקורה בשטחים עימות אלים, לחימה נמוכת היקף או בכל אחד מהשמות שדובר צה"ל נותן לעיתונות, ולא, זאת לא מלחמה. דרך אגב, גם מה שהיה בלבנון ב 15 השנים האחרונות לא היה מלחמה. זה היה עימות אלים עם כללי משחק שבדרך כלל נשמרו ע"י שני הצדדים ושאפשרו הקזת דם קלה ונסבלת. העובדה שלא היה שום הגיון בהקזת הדם הזאת ושהמשימה היחידה של חיילי צה"ל בלבנון היתה להגן על עצמם מבליטה רק את צדקתו של אהוד ברק בהחלטתו להפסיק את המצב המטופש (גם אם נסבל) הזה. לעומת זאת להקזת הדם בשטחים יש הגיון ברור. זהו המחיר של רצוננו בשליטה על שטח שהריבונות עליו נתונה במחלוקת. למעט מספר קטן מאוד של סהרורים, אף אחד לא חשב להחיל ריבונות ישראלית על דרום לבנון או לערער על ריבונות ממשלת לבנון. לעומת זאת גם הפלשתינאים וגם אנחנו (לפחות חלקנו) דורשים ריבונות על כל/חלק מהשטחים וכל עוד לא יושג הסכם יש לקבל בהבנה את המחיר הכרוך בכך. הטענה לפיה אלמלא הנסיגה מלבנון לא היו הפלשתינאים פותחים באלימות כנגדנו אינה ברורה מאליה ודורשת הוכחה. לעניות דעתי, גם אם היינו נשארים בלבנון ובמידה ופסגת קמפ-דיוויד היתה מתנהלת כפי שהתנהלה היינו זוכים לאותה מנת אלימות. לגבי מלחמת המפרץ, בהתחשב בעובדה שבמלחמה השתתפו לצד ארה"ב 35 מדינות נוספות, שילמה ארה"ב מחיר לא קטן. לארה"ב בלבד נהרגו 269 חיילים, מהם 11 נשים, ונפצעו 458. מתוך העלות הכוללת של 61 מיליארד דולר שילמה ארה"ב כ7 מיליארד. לפעמים שוכחים, שמלחמת המפרץ לא היתה בין ארה"ב לעירק אלא בין קואליציה של 36 מדינות (שזכו לתמיכה כספית של יפן, שוויצריה וקוריאה הדרומית שלא שלחו כוחות) ושמחיר המלחמה שולם ברובו (פיננסית ובקורבנות) ע"י ערב הסעודית וכווית. עדיין נראה לי שהבעיה האמיתית היא חוסר פרופורציות וחוסר יכולת עמידה. הקורבנות הם מחיר העימות עם הפלשתינאים והם מחיר שניתן לעמוד בו. אני מסכים שלא ברור אם נסיגה לגבולות 67 תפסיק את העימות ואת הקזת הדם. יתכן שלא ניתן להגיע לשלום עם שכנינו ושהקזת הדם תמשך וזה המחיר של ישיבתנו כאן. אני מוכן לקבל את המחיר הזה. בפרט נראה לי, שאלו שמשלמים את רוב המחיר - תושבי השטחים ואלו הנכנסים אליהם לצורך עבודתם, צריכים להיות מוכנים לשלם את המחיר הכרוך במאבק על שטחים אלו. אני לא מוכן לקבל את המחיר של מלחמה כוללת, שלפחות כרגע, הוא גבוה בהרבה מהמחיר אותו אנו משלמים עכשיו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |