בתשובה ליוסף בן-אריה, 15/06/03 9:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יוסף, היות שאתה מפנה את הקוראים לתגובתי במעלה הפתיל, אפנה גם אני אותך לשם. כתבתי כך: "בלי להיכנס כעת לשאלה האם זה חכם מדינית לפגוע בהם ברגע כזה או אחר, או האם לפגוע בהם בכלל, צריך שיהיה ברור... חיסול של פעיל עם דם על הידיים וכו' אינם פגיעה בתשתית הטרור. תשתית הטרור היא ההסתה ומנהיגים דוגמת רנטיסי וכל המר X-ים האחרים." כלומר, בתגובה ההיא הדגשתי במפורש שאיני רוצה להכנס לשאלה איך יש לפעול נגד רנטיסי ודומיו, וכל אשר טענתי הוא שהם האשמים העיקריים בטרור, ושאם רוצים לחסל (שים לב! "אם") את תשתית הטרור יש לפגוע בראש וראשונה בהם. אודה לך אם כאשר אתה מצטט את תגובותיי תיקרא אותם ביתר קפדנות, ואל תשים בפי דברים שלא אמרתי. כשארצה לומר אותם במפורש אומר אותם, אל דאגה אינני ביישן. (ראה נ.ב.) נ.ב. באשר לטענה כי הדברים השתמעו מהאנלוגיה למעשהו של פוארו בסיפורה של כריסטי, שכן ניתן ללמוד ממנו, שיש להרוג פושע שאי אפשר להעמידו לדין, אציין שלאנלוגיות תמיד יש גבול, וזאת גם הסיבה שהוספתי דברים מפורשים בפסקה האחרונה בתגובתי. מי שהולך עם האנלוגיה עד הסוף עוד עלול להגיע למסקנה שאחרי חיסול כל תשתית הטרור מדינת ישראל צריכה להתאבד כמו פוארו. מחשבות על התאבדות נוסח תמות נפשי עם פלישתים רחוקות ממני כרחוק מזרח ממערב. כמו כן, איני רואה בארגוני הטרור ארגוני-פשע במובן הפלילי הרגיל, ולכן לדעתי אין קשר בין "שלטון החוק" במובנו המקובל לבין המקרה שלפנינו. כלומר, לשיטתי אין אלו ארגוני פשע בדומה למאפיות סמים וכו' שפועלות במדינות כאלה ואחרות. את המלחמה בטרור אני רואה כמלחמה לכל דבר גם אם היא "מלחמה פוסטמודרנית" דיון 767, ואת מה שמכונה ארגוני הטרור אני רואה כאויב. למיטב הבנתי "הקם להורגך השכם להורגו", ועל כן צריך להרוג את האויב הזה אם לא ניתן לקחתו בשבי. להניח לאויב הזה לפעול באין מפריע, זו אכן התאבדות קולקטיבית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה התיחסת בתגובתך בעיקר לב*מי* יש לפגוע, אני הגבתי וניסיתי להעביר את הדגש ל*כיצד* יש לפגוע, משום שלדעתי מדובר בשאלה הרבה יותר חשובה. לצורך תגובתך השתמשת בסיפורה של כריסטי, ואני ניסיתי להסביר למה הסיפור הזה אמנם תומך בתשובת ה"מי" שלך, אבל כלל לא בתשובת ה"כיצד" (אגב, יש סיבה, מלבד הרצון להרוג את הגיבור ולהפסיק את הסדרה, שקריסטי בחרה שפאורו יתאבד. אדם מוסרי, וכריסטי אומרת לנו שפוארו מוסרי, לא הורג אדם אחר ללא יסורי מצפון). קראתי את תגובתך עד הסוף, והערתי רק בנוגע להשוואה. בקשר לנ.ב. אם מדובר ב"מלחמה לכל דבר" אז הבה נדבר במושגים של מלחמה, והבא ננהג באופן של מלחמה, ואז אין בדיון על אשמתו או על אי אשמתו של רנטיסי שום עניין (או ברנטיסי בכלל). האם את הכלל "הקם להורגך השקם להורגו" תכיל ב*אותו אופן* גם על ארגון פשע רצחני? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |