|
||||
|
||||
אני מבין פחות או יותר למה שאתה מתכוון ב"אינטואיציות מוסריות ראשוניות" אבל אני חושב שכדי שנשמור על עקביות "נטורליסטית" (הא?) צריך להסביר מה בדיוק "ראשוני" פה. |
|
||||
|
||||
אני מנסה להמנע מלהכנס למטא-אתיקה. אם נגיע לשם נצטרך לבדוק מה המשמעות של מילים מוסריות, ואם אפשר לתרגם בכלל משפטים מוסריים ללוגיקה רגילה בלי לאבד את משמעותם. עד כמה שאני מבין, זה בכלל לא מובן מאליו. כפיצוי, הא לך קישור: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... |
|
||||
|
||||
דבר נוסף עליו חשבתי. אם מישהו מתעקש להגדיר הרג בע"ח כרצח, אז אני מבין שבמלה בע"ח הוא מכיל בני-אדם, יונקים עיליים, יונקים מתורבתים, חיות מחמד, ומה עוד? ז"א, האם יש גבול ל"שטח השיפוט" הזה? עכברים? נחשים? נמלים? על פי איזה קריטריון אנחנו מכילים חוקים שנוצרו לנהל יחסים בני אנשים, על יצורים אחרים? אם ישנו גבול המגדיר את היחס בין בני אדם לבין עצמם, לבין היחס בין בני אדם ויצורים אחרים, אז הוא מוגדר יפה מאד על ידי ההבדל בין המושג "רצח" למושג "הרג" או "טבח" או "התעללות" או כל מילה אחרת. כי הרי אם הריגה של תרנגולת לשם מאכל או הכנת כסתות מוגדרת כ"רצח", ומכוון שאי אפשר להשתמש בקריטריון ה"תבונה" כדי להבדיל בין יצורים שונים, אז מהו הקריטריון? קיומם של "חושים"? אם כך, איזה חושים? גם לצמחים יש חושים ואפילו זכרון. אבל אני לא חושב שמי שמגדיר הריגת כריש לשם מאכל כ"רצח" מתכוון גם להגדיר הריגת צדפה כ"רצח"? אולם אני רואה את זה כתוצאה בלתי נמנעת. אם יש סירוב להכיר בעובדה שאנחנו קובעים לעצמנו מערכות התנהגות ("מוסר") שאיתם אנחנו יכולים איכשהו לישון בשקט בלילה, סירוב כזה *כופה* עלינו להגדיר כל לקיחת חיים של [כמעט] כל יצור כ"רצח". נובע מכך באופן מיידי ש*כל* מעשה הפוגע בחיות, על פי קריטריונים אנושיים, הוא מעשה אסור, ולכן אין לגדל חיות מחמד - כי הרי לא קיבלנו את הסכמתן, אסור לקחת חלב, ביצים או דבש מהחיות וכיוב'. כמו כן אסור להשתמש בשאריות של חיות מתות (ממוות "טבעי" כמובן) לשם עשיית נעליים, או מעילי חורף, בדיוק כפי שאסור לעשות שימוש בשאריות של גויות אדם (אולי למעט מחקר רפואי, אבל אז צריכים לקבל הסכמה מראש מהורי הצפרדע...). האם אני קאפיש? |
|
||||
|
||||
אני זוכר שכתבת על דמאסיו, ובגלל זה נתתי את הקישור. לעצם העניין, שוב, אני לא רוצה להכנס לדיון עצמו. הנושא נטחן לעייפה, ואני לא רואה מה אני יכול להוסיף. השאלות שהעלית נדונו בעבר בדיון שגם אתה השתתפת בו: תגובה 75133 |
|
||||
|
||||
שוב, Denis Leary. Red meat, white meat, blue meat, meat-o-fucking-rama. You will eat it. Because not eating meat is a decision. Eating meat is an instinct! Yeah! And I know what it's about. "I don't want to eat the meat because I love the animals. I love the animals." Hey, I love the animals too. I love my doggy. He's so cute. My fluffy little dog.. He's so cute- There's the problem. We only want to save the cute animals, don't we? Yeah. Why don't we just have animal auditions. Line 'em up one by one and interview them individually. "What are you?" "I'm an otter." "And what do you do?" "I swim around on my back and do cute little human things with my hands." "You're free to go." "And what are you?" "I'm a cow." "Get in the fucking truck, ok pal!" "But I'm an animal." "You're a baseball glove! Get on that truck!" "I'm an animal, I have rights!" "Yeah, here's yer fucking cousin, get on the fucking truck, pal!"
|
|
||||
|
||||
על דמאסיו כבר כתבתי הרבה פעמים, למשל בסדרות המאמרים על ה"אני והרצון" או על "גן-עדן". אפילו שלחתי לך פעם את ההקדמה לספרו Descartes Error. גם ניהלתי דיון בנושא עם שי לבנה, שבוא ניסתי לטעון שעפ"י דמסיו, הרעיון הקנטיאני של "תבונה טהורה" שאינה מושפעת מהרגש, הוא רעיון שגוי שלא עולה בקנה אחד עם מה שידוע כיום לניורולוגיים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |