|
||||
|
||||
בקשר לבנית מאגר ידע אישי על סמך פרסומים. יש אימרה ( של איינשטין?) האומרת "עלינו ללמוד מטעויות של אחרים מכיוון שלא נספיק לעשות את כולן בעצמנו". אבל אם ההשערות שהוכחו כמוטעות לא מתפרסמות ( הוכחתי שחפיפה בסודה לא מחסלת קשקשים) הרי שכל אחד נידון לנסות ולשלול בעצמו מחדש את רעיונותיו היותר מקוריים. מצד שני, אם כל הספרות מלאה בתוצאות משעממות ( להלן רשימת החומרים שלא מחסלים קשקשים בחפיפה ...) , במילא אף אחד לא יקרא עליהם. נדמה לי שיחס מסוים של רעש לאות הוא בריא במחקר, ולו רק כדי לעודד קריאה ביקורתית של תוצאות. |
|
||||
|
||||
כרגיל, לנו, אנשי המדעים ה"מדוייקים," יש פתרון: il.arxiv.org ארכיון מאמרים לפני-פרסום. כאן תמצאו פחות-או-יותר את מרחב המאמרים, לפני הניפוי והחלטות העריכה.אגב, מישהו יודע כיצד אומרים peer-review בעברית? |
|
||||
|
||||
אני מכיר ומוקיר1 את ARXIVE אבל הוא מכיל מעט מאוד תוצאות נסיוניות. כמו כן, יש לזכור שהפרה-פרינט הוא אמצעי ולא מטרה- מדען שמעוניין לשחק את המשחק כמו שצריך, לא ישלח פרה פרינט שאינו בר פירסום, לדעתו. כלומר שמבחינתו יש במאמר חידוש. 1 אם כי מסיבה כלשהי האנטי וירוס שלי החליט שההודעות משם הם וירוסים ולכן בחודשים האחרונים אני פחות עוקב. |
|
||||
|
||||
אולי יש טעם ביצירת כתבי-עת המתמחים בתיעוד חזרות מוצלחות על תוצאות קודמות? |
|
||||
|
||||
כבר קיים כתב-עת עבור תוצאות שאי אפשר לשחזר. |
|
||||
|
||||
ביקורת עמיתים? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |