בתשובה לדב אנשלוביץ, 05/06/03 10:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אם מלחמות קצרות אפשר לחיות אנו חיים כך גם מתחילת המאה. גם בטרור אנו נלחמים מלחמה גלויה,בעלת נחישות וללא ''פטנטים'' כבר מאה שנה.וגם עם זה אנו חיים. הצד השני חש על בשרו את תוצאות המלחמה.וזה כנראה לא מזיז לא,תוסיף גם כאן מאה שנה.משום שהוא מוסיף להלחם. בשורה התחתונה לא ברור לי ההבדל בין סרוב למונטום של מפת הדרכים.לבין קבלת המונמנטום.אם הטענה שמפתח לכל הסכם מדיני כאן הוא כולו בידי הפלסטינאים.ולא משנה מה יעשו היהודים,העיקר הם המעשים הפלסטינאים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במצבים של מלחמה מתמשכת יש סיכוי להסדר כאשר שני הצדדים מעריכים שהמשך המצב לא ישרת שום מטרה שלהם, ועדיף הסדר. לא אמרתי שלנו אין מה לעשות. אבל ''לעשות'' בזמן מלחמה זה ללחוץ יותר על האויב. ככל שהלחץ יהיה יותר גדול יש סיכוי להסדר סופי טוב יותר לנו. סיום המלחמה צריך להיות בהסכם סופי. לפעמים ישנן הפסקות אש, כשזה משרת את שני הצדדים (ישנה הדדיות. שני הצדדים לא יורים), וזה בסדר מבחינתי. אין זה הסכסוך המתמשך הארוך היחיד בהיסטוריה. כבר היו אחרים שנגמרו אחרי הרבה זמן. אבל מפת דרכים זה איזה מודל אוסלו - משהו חדשני שמעולם לא היה, שבו צד אחד מעניק מתנות לצד השני ללא תמורה, כשהצד השני מנצל את המתנות האלה כדי להכין את המלחמה הבאה. למרות שהיום כולם מקבלים זאת באופן טבעי (אחרי שטיפת מוח מסיבית), ולא מבינים שהדבר הזה הוא משהו חריג שמעולם לא נוסה, וכשנוסה אצלנו רק יצר אלימות ודם, עדיין אני חושב שזה רע ונורא לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"משהו חדשני שמעולם לא היה, שבו צד אחד מעניק מתנות לצד השני ללא תמורה". האומנם? בוא נראה, ספרד נתנה להולנד עצמאות במאה ה16, בריטניה לארה"ב במאה ה18, תורכיה ליוון והולנד לבלגיה במאה ה19, בריטניה לאירלנד במאה הקודמת שראתה תהליך של דה-קולוניזציה ברחבי אסיה ואפריקה ולא חסרות עוד דוגמאות. גם הבריונות הרוסית לא תצליח לעמוד כנגד שאיפת העצמאות של הצ'צ'נים. ומה כל הכובשים לשעבר קיבלו כתוצאה מכך? שום דבר. מלבד שקט הנובע מחוסר מלחמות מיותרות ומצב כלכלי נוח יותר כתוצאה מאי-צורך לממן מלחמות ולהחזיק כוחות כיבוש המעיקים על קופת המדינה, ובסופו של דבר זה גם מביא ליחסים טובים יותר בין עמים שכנים. (זהו כמובן תהליך ארוך יותר ובעייתי יותר, אבל לא בלתי אפשרי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, שכל אותן מעצמות מפוכחות עשו זאת רק לאחר שהצליחו לשדוד מן הקולוניות חלק ניכר מאוצרותיהם הטבעיים, מה גם שהקולוניות היו ברובן רחוקות יותר ממטווחי הקסאם מהן, והיה קל פשוט לברוח ולתת לילידים להתבשל במיצם שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, לבריטים היה קל לוותר על הקולוניה - לכולם היה ברור שוושינגטון וחבריו לא שואפים לקבל את לונדון. לדעתי ברגע שיהיה ברור לישראלים שהפלסטינאים מוכנים להסתפק בשטחי 67 ולהפסיק את הסכסוך בשלב זה, יהיה קל יותר להחזיר את השטחים ולהגיע לשלום. לצערנו, הפלסטינאים מסרבים בעקביות להכריז דברים כאלו. אנחנו לא יודעים לאיזה שטח הם שואפים להגיע בסופו של דבר. אז אין הרבה טעם להחזיר שטחים אם אתה לא יודע שזה יפסיק את הסכסוך. (אתה אולי יודע, אבל אני ודב עוד לא השתכנענו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפלסטינים הכריזו כבר ב88 על הסכמתם לחלוקת הארץ עפ"י החלטת האו"ם 242. ודב לא מוכן לוותר על שטחי א"י בשום מקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון של שטחים כן או שטחים לא הוא בעייתי, לדעתי, גם מהצד שלך וגם מהצד של דוב. הוכח כבר שעצם המצאות שטחים באחזקתנו המלאה בד"כ מייצר יותר שקט, אבל לא שקט מוחלט, וכזה שגם לו יש פוטנציאל התפרצות. אז מה עושים? כנראה שהפיתרון המיטבי הוא משהו חדש, שעוד לא היה כאן - כלומר, לא סיפוח ולא נסיגה חד צדדית, אלא תהליך קצת יותר מורכב של נסיגה חלקית, תוך אחזקה בחלק מהמקומות שלהם יש, לגבינו, חשיבות איסטרטגית (ולכן היישוב היהודי שם צפוף יותר), והמדינה הפלסטינית שתקום בשטח שממנו ניסוג תהיה בעלת אופי כזה שתהיה תלות הדדית וקשרים שקשה מאוד לנתק בינה לבין מדינת ישראל, להבטיח שקשה יהיה למצוא אינטרס לתקוף אותנו בעתיד על רקע כזו או אחר. באופן זה יקבלו שני הצדדים את מה שהם *באמת* רוצים (ביטחון ושקט בצד הישראלי, שלטון עצמי ושיפור תנאי החיים בצד הפלסטיני). בד"כ, הטענה שהגיע מהצד השמאלי במפה לדבר כזה היתה: "אבל הם לא יסכימו לכך". בימים אלה, תשמח לדעת, זה מתברר כלא נכון. הם לא הסכימו לכך רק כשערפאת היה הדובר הדומיננטי היחיד, ולא רצה פחות מגבולות 67 המלאים וניתוק מוחלט מישראל. זה רחוק מלהיות המצב בין שרון לאבו מאזן, שאם יצליחו לנער מעליהם את מפת הדרכים (שקרובה יותר לליבו ותוכניותיו של ערפאת) ולגבש תוכנית יציבה מול לחצי ארה"ב (או לאחר שלחצים אלה יעלמו בשל חילופי שלטון) - נראה כאן סוף סוף משהו שמזכיר את מודל השלום עם ירדן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מציע זה אותה תכנית הבנטוסטנים של שרון, ולכך הפלסטינים בהחלט לא יסכימו, ובצדק. אם שרון לא יתקדם מעבר לביצוע השלב השני במפת הדרכים כפי שהוא אכן מתכוון לעשות, גם הצד הפרגמטי והמתון בצד הפלסטיני יתיאש ממציאת פרטנר בצד הישראלי ויחזור ללחימה נגדנו ואז אנשים כדב יראו בכך את צידקתם כנבואה המגשימה את עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זה הפלסטינים? מי מהם לא יסכים ולמה "בצדק"? כמו שנדמה לי שכתבת בעבר (באחת התגובות לדוב) - הפלסטינים אינם מקשה אחת. יש ויש. אתה מאמין שהבחירה שלהם היא בין המתונים של "גבולות 67" וקיצוניים של "כל ארץ ישראל". אני לא מתפלא, מאחר וכמו רבים וטובים בנו שמעת השכם והערב את שטיפת המוח מתמדת של "מר מזרח תיכון חדש" ודומיו. אבל מה אם החלוקה שונה קצת? מה אם בכלל לא קיימת האופציה של כל ישראל, מאחר וגם הקיצונים כבר ויתרו על החלום הזה ומכירים במציאות, ועתה הוויכוח הפנימי הניטש ביניהם הוא - האם להיות מדינה שתתקיים בדו קיום עם שכנתה הדומיננטית, או תהווה איום מתמיד עליה (בדיוק כמו הוויכוח בצד שלנו). לדעתי, המצדדים בתשובה הראשונה באותו ויכוח פנימי, יסכימו לקבל פיתרון כזה, מאחר והוא עדיף לגביהם לאין שיעור על האלטרנטיבה (רצף טריטוריאלי מלא אך נתק מוחלט מישראל והמשך פעילויות האיבה משני הצדדים, מיעוט מקורות תעסוקה בשל גבולות סגורים ואיזור לא יציב וכו'). אתה שוכח שאפילו היהודים (ר"ל אנחנו) היו מוכנים לקבל את תוכנית החלוקה ובלבד שתקום מדינה שתחיה בשלום עם שכנותיה, ואם אתה זוכר את המפה של תוכנית זו, היא לא היתה רחוקה בהרבה (מבחינה גאוגרפית) מתוכנית שרון. אם תבדוק את הצהרות אבו מאזן וערפאת תזהה בעצמך שאלו הן בדיוק העמדות הפנימיות. ערפאת (הקיצון) מדבר על גבולות 67, בעוד אבו מאזן אינו מדבר על גבולות כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין קשר הכרחי בין צפיפות הביישוב היהודי לבין חשיבות איסטרטגית. המתנחלים, שמטרתם הייתה למנוע פינוי כל שטח שהוא, *לא* התיישבו באופן בר הגנה ואסטרטגי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שאין קשר הכרחי, ונקודות רבות (מבודדות ו/או בעייתיות) יפונו בשל כך, אבל עדיין מרבית ההתנחלויות הוקמו במקומות שאושרו ע"י ממשלות הישראל השונות (ולא ע"י תושביהן) כדי שיהיה קשה להתפנות מאיזורים חשובים איסטרטגית לממשלות שתמכו בשארת שליטה ישראלית בחלק מהשטחים. דוגמאות בולטות: איזורי ההתיישבות הצפופים ממש על הקו הירוק, ובצירים ראשיים: אלפי מנשה, איזור מודיעין, עימנואל, אריאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל הדוגמאות שהבאת בחרו מדינות לסיים מצב של קולוניאליות, אם סתם מתוך בחירה ואולי לפעמים עזרה להחלטתם התנגדות של העמים שבהם שלטו. מכל מקום ברור היה תמיד שאחרי הצעד הזה הסכסוך מסתיים ולעמים הנשלטים אין כל תביעות נוספות. כלומר, אין זה נכון שהיו כאן מתנות ללא תמורה. התמורה הייתה הפסקת "בלבול ראש" וחיים שקטים (גם אתה ציינת זאת בתגובתך). אצלנו זה בכלל לא המצב. הסכסוך היה קיים עוד לפני "הכיבוש" והפלשתינים אומרים בפרוש שלא די להם ב "סיום הכיבוש". באוסלו לא רק שלא קבלנו כל תמורה, אלא שקבלנו עונש: קשיים נוספים ובלבולי ראש נוספים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על הפלשתינים כמיקשה אחת, אבל כמונו יש בהם קיצונים ומתונים (או פרגמטים). הקיצונים בהחלט לא מסתפקים בחלוקת הארץ ורוצים לסלק אותנו מפה ע"י המשך הטרור. גישה סרבנית מצידנו רק מחזקת אותם. הפרגמטים, לעומת זאת, בהחלט מבינים שלא ניתן לסלק אותנו מכאן ולהשיג מעבר לחלוקה עפ"י גבולות 67 ולכן הם שותפים לתהליך השלום. כל התקדמות מדינית רק תחזק אותם מול האגף הקיצוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבו מאזן, שלא מתבייש לומר היום בגלוי (מה שערפאת הסתיר כשהתחיל תהליך אוסלו וחשף רק מאוחר יותר), שלא ייוותר על זכות השיבה, הוא מהקיצונים או מהמתונים ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהמתונים. ההצהרה שלו היא נקודת פתיחה טקטית לדבר שפיתרונו ידוע מראש - איחוד משפחות סימלי וקליטת רוב הפליטים בשטחי הגדה והרצועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניין לך ? הגם אתה בלבן ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה. ממש כמוך גם עלי לא מקובלות תיאוריות פילוסופיות מבית מדרשו של מרצה זה או אחר המבטלות את גורם האידיאולוגיה והשקפת העולם ומנסות לנתח פוליטיקאים בצורה ''נייטרלית''. אבו-מאזן תלוי בעזרה בינלאומית ולכן הוא מוכן לבצע את התהליך המדיני, כמו סאדאת בזמנו (שגם לו לא האמינו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני *כן* מאמין לאבו מאזן. אבל אתה וכולם *לא* מאמינים לו. אני רוצה לצטט את תחילת מאמרי הישן "ערפאת מאיר את טפשות אוסלו": בידיעה קצרה בחדשות שעה עשר בבוקר, ביום 1 ביוני 2000, נמסרים דברי ערפאת: לעולם לא נסכים לפתרון אחר עבור פליטי 48' מלבד החזרתם לבתיהם, ולעולם לא ישררו שלום ויציבות באזורנו כל עוד לא נקבל לידנו את ירושלים. דברים אלה של ערפאת, שמושמעים כיום, לאחר שרוב שטחי יו"ש הועברו לידיו ולמעלה מתשעים אחוז מתושבי יו"ש הערביים נמצאים תחת שליטתו, וכאשר למעשה קיימת בשטח מדינה פלשתינית, אינם מעוררים אצלנו תכונה מיוחדת. "אז הוא אמר", אומר לי חבר לעבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, אני כל הזמן חוזר וטוען: הבה נגיע להסכם קבע עכשיו תמורת פינוי מה שרוב העם יסכים לפנות. זה מה שהיה בדוגמאות שהבאת. הסכסוך הסתיים סופית. אבל, כאמור, לא אלה הסכמי אוסלו ומפת הדרכים. הנתינה היא חד צדדית ולא מסיימת את הסכסוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרשה ליצג שניה את עמדת החאמס. למה מתנות? המשק הישראלי הולך ומתמוטט בלחץ האינתיפאדה.עוד מאמץ צבאי נוסף וישראל תקרוס. הצבא הישראלי זקוק להפוגה כמו אויר לנשימה. עוד כמה שנים של אינתיפאדה מזוינת וישראל תקרוס.לנו הפלסטינים יש עורף בעל כוחות בלתי נדלים.ותמיכה בצורת העולם הערבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שלא מעט חבר'ה מהחמאס היו מתים שהמצב יהיה כזה בעיניהם... עוד שניה הענק יקרוס מול היתוש. באמת. היית יכול במקום התגובה הזו פשוט לכתוב את בדיחת הנמלים והפילים הידועה ("איתם רק כסאח!") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם פילים מתים ממחלות ,שמועברות על ידי חידקים,וירוסים ושאר מיקרובים למינהם. וברצינות יש לך הסבר לאסטרטגיה הזו של מאבק מזוין בכל מחיר,של החמאס או הג'יהאד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון הוא כמובן לבצע פיגועים כדי לעורר את הצד הישראלי לפעולה, כדי לשנות את המצב. זה לא יביס אותנו, אבל בהחלט נרצה לחיות באווירה אחרת.. מה הפעולה הישראלית אותה מבקש החמאס לעורר? לדעתי, ומתוך התבוננות בתגובות הממשלה ומערכת הביטחון, החמאס רואה שבתגובה לפיגועים שלו ישראל תאשים כמעט תמיד את הרש"פ והעומד בראשה (יאסר ערפאת), ותבחר בד"כ לבודד אותם ולרדוף אחרי מנגנוני הפתח-תנזים. הדבר קורה דווקא בתקופות בהן לפתח ולתנזים ניתנת הוראה מגבוה שלא לתקוף, כי הדבר "אינו משרת ברגע זה את האינטרס הפלסטיני". באופן זה משיג החמאס הישג כפול: הוא גם נראה כלוחם האמיץ היחיד שעדיין מוביל את המרד (לעומת התבוסתנות של הפתח) וגם התשתית שלו נשארת פחות או יותר על כנה, בעוד ישראל הולמת בפתח. לדעתי, למרות הכל, החמאס עדיין שולי בכוחו יחסית לפתח, ולכן לא ייתכן שפיגועיו הם כדי להוביל את המרד, אלא יותר כדי לצבור נקודות במאבק הפלסטיני הפנימי. ישראל פשוט משלמת כאן את המחיר של היותה הקורבן לכל ארגוני הטרור, גם אם מטרת הפיגוע אינה ממש להשגת מטרות במו"מ מול ישראל. אם כן, למה ישראל לא פוגעת קשה יותר בחמאס? לדעתי, ההנהגה הישראלית מבינה את המצב שתיארתי לעיל, ולכן מסתייעת בפיגועים אלה כעילה להמשיך להלום באוייב העיקרי - גדודי אל אקצה וכוחו של ערפאת, מתוך הנחה שכשהם יישברו (וכולי תקווה שעכשיו, שהמאבק הפנימי גובר, זה יקרה מהר), אז החמאס גם יניח את הנשק, ויעבור לקווים מדיניים (ישתלב בפרלמנט הפלסטיני). אפשר לראות, דרך אגב, מודל דומה בדרום לבנון - החיזבאללה, ארגון מיליטנטי קיצוני, הפך עם הזמן לקונצנזוס, ולארגון שאופיו הופך יותר ויותר לחברתי-מדיני, ומשתלב היום בפרלמנט הלבנוני, ומתרכז פחות בטרור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מספרים מול העינים אבל לדעתי אם תבדוק לדעתי לאחר אפריל 2002 (חומת מגן צפונה).חמאס/ג'יהאד הם מבצעי הפיגועים הגדולים נגד ישראל. כוחו של עראפת הוא סמבולי בלבד. והפת"ח על ארגוניו השונים חזר אחורה לתשתית של תאי מחתרת. למעט יחדות בודדות הרשות לא קימת ככוח סמי צבאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שלאחר חומת מגן 2 מבצעי הפיגועים הגדולים הם החמאס/ג'יהאד תומכת בהסבר שלי: זו תקופת הבידוד הקשה של ערפאת, ששרון חיפש כל הזדמנות כדי להעיף אותו (למרות התחייבותו לבוש), ולכן הוא הקפיד שלא לשלוח פיגועים. מי כן עשה זאת במקומו? הארגונים האחרים המתחרים. לגבי מספרים: מעבר להיותו של אש"פ השולט על מרבית המשאבים בשטחים (מנגנוני שלטון, דרכי ים, קרקע ואוויר, סיוע כספי אירופאי וסעודי וגביית מיסים מקומית), עפ"י ההערכה מונים כוחות אש"פ (פתח-תנזים) לפחות 50 אלף לוחמים ונשק כבד. כוחו הצבאי של החמאס (גדודי עז א-דין אל קסאם) נמוך יותר בהרבה (לכל היותר מס' אלפים) - לראיה, החמאס כמעט אף פעם לא העז להתחיל לחימה מול גורמי הביטחון של הפתח ,אלא רק במקום היחיד בו היתה לו עדיפות כלשהי (עזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשף נכון להיום לא שולט על כלום. לא דרכי ים לא קרקע ולא אויר,ולא גבית מיסים,מנגנוני השלטון המקומי תלויים לחלוטין בצבא הישראלי. חוץ מיריחו והמוקעטה בראמאללה.אין כוחות חמושים בשטח.זה נכון לגבי איו''ש. חמישים אלף הלוחמים והנשק הכבד מזמן נפוצו לכל עבר. בעזה המצב שונה.אך גם שם הכוח של הרשות נפגע קשות. מפת הדרכים הנוכחית במידה ותתצבע,תחזיר לאש''ף ולפלגיו,כמה מוקדי שלטון,במידה וצה''ל יפנה את השטח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שהמצב כיום בהחלט פגע באשף באופן קשה, אבל עדיין הרבה כסף זורם אליו, ומס' הלוחמים גדול מאוד (רק מאות מתוכם בכלא הישראלי, ורוב הנשק נשאר בשטח). אם הכל היה כפי שאתה מתאר, איך תסביר את המאבק העיקש בין אבו מאזן/דחלאן ליאסר ערפאת על השליטה בגדודים ("שהתפזרו")? אתה הוא זה המתאר תמונה לא מציאותית כל כך, לדעתי. הרשות שמרה על כוחותיה. המגבלה היחידה שלה כרגע היא היכולת להפעילם (מבחינת העיתוי המדיני). כך נוטל על עצמו החמאס (גם בשל הסיבות שציינתי קודם) את המשך הפיגועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעראפת/דאחלן יש גיסות אין להם מנגנון סמי צבאי שפורק באיו"ש על ידי צה"ל.יש להם גם מנגנונים צבאיים שירדו למחתרת. איפה בדיוק הנשק ב"שטח"?איפה הימח"ם של הרשות, שצה"ל לא פגע בהם במהלך השנתים וחצי האחרונות? זה שצה"ל וממשלת ישראל מציגים תמונה של רשות פלסטנית מתפקדת.הדבר נעשה בשל אינטרסים ישראלים. בשטח בעיקר, באיו"ש הטרור התבזר מזמן והוא נישא על ידי רשתות מקומיות.בעזה יש רשות אך היכולת שלה לפעול היא מינמלית. דאחלן מציע כסף היום כדי לפרק את אותה תשתית מחתרתית מנשקה,כי אין לו חילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובתך בעייתית מאוד ואבקש הבהרות: 1. אם "לערפאת/דחלאן יש גייסות" זה אומר ש"אין להם מנגנון סמי צבאי"? אז מה זה גייסות? ולמה "דחלאן מציע כסף... כי אין לו חיילים"? (שוב, אז מה זה גייסות)? 2. איך מתיישב "הטרור התבזר" עם "לערפאת/דחלאן יש גייסות" (אז זה פשוט אומר שלא כולם במקום אחד, אבל עדיין נענים לשליטה מרכזית)? 3. לדעתי ענית גם לעצמך על השאלה -"איפה הנשק בשטח?" במשפט הטרור התבזר... זה לא כאילו היו אי פעם לרשות ימ"חים מסודרים, אתה יודע... כך שלדעתי אני זקוק שתיישב את הסתירות (לכאורה?) בתשובתך, לפני שנמשיך. והבהרה אחת לקו שלי: צורת הפעולה הזו שתיארתי של חמאס מול הפתח היתה נכונה גם שהפתח היה חזק ושולט יותר, מובן שעם הזמן גרמו פעולותיו והתקפותיה של ישראל לעליה בכוחו ורדוקציה של כוח הרש"פ, אבל עדיין הכוח של הרש"פ הוא הדומיננטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1)יש סוגים שונים של כוח ומשאבים: פוליטים,כלכליים,דתיים וצבאיים.לעראפת,דחלאן,ואבו מאזן יש גיסות במובן שיש להם משאבים שונים כוח.בנקודת הזמן הזאת .אין להם משאבים צבאיים. 2)הנקודה המרכזית,היא שמי ששולט ב"נשק" שנמצא ברשות הם מנגנוני השטח.לא ההנהגה.והם אינם נענים לשליטה מרכזית,בן היתר משום שמנגנוני השליטה המרכזית פורקו על ידי צה"ל. רוב הפיגועים מבוצעים על ידי התארגנויות מקומיות ללא שליטה מכוונת ישירה. אם אתה רוצה זאת המשימה הבלתי אפשרית של אבו-מאזן.איך לקים מנגנון של שליטה מרכזית ללא שום כלים אפקטבים. 3)וכן היו לרשות,מחסני נשק,תחנות משטרה,מנגנוני בטחון.שחסלו באדיבות צה"ל.ראה את מקרה גבריל רג'וב,שהודח מתפקידו כראש הבטחון המסכל בגדה,על ידי עראפת.תוך שהוא נאלץ לקבל את רוע הגזירה מכיון שישראל למעשה ניטרלה את פעולותיו. 4)הטענה המרכזית שלי עכשיו תהיה.שאני מסופק מאוד עם הפתח במתכונתו הקימת הוא הגורם הדומננטי במה שהיה הרשות.עארפת עדין נהנה מיוקרה סמבולית עצומה.הסתלקות שלו תארגן את הכוחות בשטח מחדש. בישראל חיים "טוב מאוד" עם מערך הכוחות הנוכחי. חמאס חזק ללא שום סמכויות פורמליות.ופת"ח חלש עם מלוא הסמכויות הפורמליות.כך שהמצב ימשך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אז עדיין אני לא מבין משהו - כן יש להם משאבים וכוח או לא? (וגייסות, עד כמה שאני זוכר, זה עדיין שם נרדף למשאב אנושי מסוג מסויים). 2.אם אף אחד מהרשות הפלסטינית לא שולט ב"שטח", אז איך זה שערפאת לא נותן לאבו מאזן את גדודי חללי אל אקצה וכוח 17? הרי הם ממילא לא שלו לתת, לדעתך. בעצם על מה הקרב ביניהם? על הכוחות *שלא * סרים למרותם? ומי משלם לכוחות המבוזרים האלה? (רמז: בעל המאה הוא תמיד בעל הדיעה). 3.מנגנוני הביטחון(?) שחוסלו: מספרית, החיסול והמבצעים השונים הביאו לפיחות בכוח הארגונים השונים, אך עיקר התפנית היתה בעצם המעבר ממראית עין של כוחות שיטור וצבא לכוחות גרילה וחוליות טרור עם "סליקים". החימוש והכוח עדיין שם. נכון, גם הרבה מפיקוד הביניים נעלם, אבל אף פעם לא נגעו בפיקוד הבכיר, והדג עדיין ממשיך להסריח מהראש. לגבי מר רג'וב היקר: זה לא ממש סוד שהוא וערפאת לא הסתדרו עוד לפני הפעולה הישראלית. ערפאת ניצל את פעולת ישראל במקרה הזה כדי להיפטר ממינוי רע לטעמו, אך עכשיו, במסגרת המאבק עם אבו מאזן, עולה שוב שמו של רג'וב כמועמד לרשת את הכוח ש"התפזר". 4. כמו שאמרתי, הדומיננטיות של הפתח בירידה, אבל כוחו והשפעתו חזקים עדיין עשרת מונים מזו של החמס, למעט רצועת עזה. להגיד שהחמס חזק יותר (או בערך כמו) הפתח, זה להגיד על כל ממשלות ישראל והעולם שהם חבורות של דבילים שטורחים כל הזמן לדבר עם הנציגות הלא נכונה של הפלסטינים (זו שאין לה כוח, לדבריך) ועל זה בונים תילי תילים של תוכניות מדיניות, ובנוסף להגיד לצה"ל ושרי הביטחון שהם בעיקביות נטפלים לארגון הלא נכון. תן *קצת* קרדיט, בחייך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ממשלת ישראל וצה"ל הם חבורה של דבילים? מטרת העל והיא המשך שליטה על השטחים מושגת. מפעל ההתנחלויות בגדול מתמיד. בעוד עשור או שנים השטח יכיל מסה קריטית של יהיה ניתן להזיז אותה בנקל. האוכלוסיה הפלסטינאית נמצאת תחת תהליכי דיסאינטגרציה,שמערערים את יכולת העמידה שלה.לאורך זמן. האמריקאים והמערב עומדים מן הצד ולא מפריעים לתהליך. מבחינת שרון הזמן משחק לטובת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנית הפעם ישר לנקודה הרביעית, וזה אולי אומר שסיימנו עם הקודמות... לגבי התערבות המערב: אוסלו נוצר בנורבגיה, מפת הדרכים בבית הלבן, קיימות סנקציות ואיומים בסנקציות על ישראל מאירופה וארה"ב, הצבעות וגינויים באו"ם (לא לשכוח את ועדת החקירה של "הטבח בג'נין" שכמעט הגיעה לכאן ואת אצבעו המונפת של השריף מטקסס בעיצומה של חומת מגן), יש לו"ז ברור של התהליכים להיתכנס, והזמן משחק לטובתנו ?? האם אתה טוען שתהליך ההרעבה והייאוש והשנאה שחווה האוכלוסיה הפלסטינית גם לטובתנו? שריבוי התנחלויות לא חוקיות (שהן הסוג היחיד שמתרבה עכשיו) במקומות שרצוי לפנות בכל הסדר ישיג יציבות גם לטובתנו? הזמן משחק לרעת שני הצדדים, או לפחות אותם חלקים בשני הצדדים המעוניינים בפיתרון יציב של דו קיום. אבל כמו שכתבתי בעבר - אנחנו קטנים ולא אדונים לגורלנו, וגם הפעם נצטרך לחרוק שיניים ולקוות שהפריץ מטקסס אכן יוחלף בקרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדבך נוסף כדי להשלים את המענה לתגובתך: שרון (תאמין או לא) הוא מאלה שפועלים להשגת דו קיום יציב באיזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיהיה לי זמן אני אחפש את המקור. אבל נדמה לי שמספר התחלות הבניה הגבוה ביותר בשנת 2002 בארץ,היה בישוב החרדי ביתר עילית,בשטחים.הכל חוקי ומאושר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להסתכל על פעולות הטרור כמשהו שמנסה להשיג מטרה, כדבריך ''לבצע פיגועים כיד לעורר וכיוב'.'', ז''א ''משיכה''. הרציונליות משחקת פה תפקיד נכבד. אבל אפשר לראות אותם כפעולות שממלאות צרכים, ומונעות מדחפים עמוקים. ז''א ''דחיפה''. האמציונליות משחקת פה תפקיד נכבד. (אל''פ וגו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ולפעולת התאבדות יש שני נדבכים, אז קיימים שני הסברים לפעולת המתאבד: 1. רציונלי - שולחיו של המתאבד רוצים לקדם מטרה צבאית/פוליטית/מדינית דרך פעולתו, ואת זו אני מנסה לנתח, ועל ידי כך לנסות לחשוב איזו פעילות ישראלית תשנה את האינטרס לשלוח מתאבדים. כמעט לא ייתכן (וכמעט לא היה) מצב של מתאבד שלא נשלח ע"י ארגון, שהוא זה שמצייד אותו באמל"ח ובמודיעין לפעולה. 2. אמוציונלי - המתאבד עצמו, על סף מוות, "מפומפם" ברגשות אובדניות, אנטי ציוניות ואולי שנאת חיים בכלל - לצערי יש כאלה הרבה מידי, ואת זמינותם אי אפשר למנוע בעתיד הקרוב (אלא בשנות דור של תיקון המצב בכלכלה ובחינוך הפלסטיני). לכן אין טעם בניתוח אמוציונלי, או בהנחה שהמרכיב העיקרי בעצם ביצוע הפיגוע הוא האמוציונלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא על המתאבד המסוים דברתי אלא על ארגוני הטרור, ז''א, על סך הרגשות או ההגיונות של מארגני פעולות הטרור שנתמכים בצורה פסיבית על ידי אוכלוסיה בעלת מקרם אמוציונלי ורציונלי דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני עדיין מבין למה אתה מתכוון, אבל אני מתנגד להכללה של אמוציות כמניעים של ארגוני הטרור. ארגוני הטרור הינם ארגונים פוליטיים, שבציניות ובקור רוח שולחים אנשים לקדם את מטרותיהם בפיגועי התאבדות. אין להחלטה שום אמוציה מאחוריה. לראיה - אם ההחלטות לבצע פיגועי טרור היו עם אופי אמוציונלי, ''כי הכיבוש אכזר וסתם אני עכשיו רעב וילדי רעבים ואין טעם לחיי'', אז היינו רואים זרם מפגעים שמתפלג פחות או יותר בצורה אחידה (או אחרת - כזו עם קשר הדוק להחרפת התנאים בשטחים) במישור הזמן ובקרב הארגונים השונים. אבל זה לא קורה. יש בפירוש גלי טרור ברורים, והם לרוב מזוהים, עם השתנות התהליך, עם ארגוני טרור שונים. הדבר נובע מכך שהארגון הקר והמחושב הוא זה המצייד ושולח את המפגע, ולא שהמתאבד הפוטנציאלי דורש מהארגון לשלוח אותו ונענה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שאכן הקיצונים הערבים מאמינים כי הזמן פועל לטובתם (אני חושב כי הם צודקים), מטרת החמאס ברורה. כל הסכם הוא רע לערבים, כי במוקדם או במאוחר ישראל תאלץ לתת את הכל ובחינם, או להחרב (הם מאמינים כי היא תחרב בכל אופן, או לפחות תפסיק להתקיים במתכונתה הנוכחית). פעולות החמאס מונעות הסכם אפשרי. כל מה שהם צריכים זה למנוע אותו מספיק זמן. דרך אגב, ישראל אכן מפסידה הרבה יותר מהחמאס במאבק הזה, באופן אובייקטיבי. הרי יש לה מה להפסיד. זה לא משנה לפלשתינאי הממוצע כמובן - אם אדם מפסיד את כבשתו היחידה, זה לא עוזר לו שריאלית ירידת הבורסה גרמה לישראל הפסדים כבדים פי מליון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המתנות הן אלה שהופכות את המלחמה של אירוגוני הטרור (למה החמס ? אין הבדל בין החמס והפת"ח של ערפאת ואבו מאזן) ליעילה. זה מה שהפך את אינתיפאדת האבנים הראשונה שבעצם הוכרעה, לאינתיפאדת הנשק החם הבעייתית עשרות מונים, שגם הוכרעה, בעצם, אבל עדיין לא ממש לגמרי. ואינך צריך לדאוג. אם אירגוני הטרור יעריכו שעדיף מבחינתם שלא תהיה הפוגה, הם ימשיכו בלחימה. אבל אני מעריך שלא כך הם חושבים, ולכן יסכימו להפסקת אש למרות הפלקטואציה של הימים האלה שאיש לא יזכרנה מחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי ללא התערבות אמרקאית ישירה,לא תהיה הפסקה מוחלטת של הטרור.ומכיון שיש דוזיות אמרקאיות במרחק של שלושה ארבעה ימים מכאן בעירק. יש סבירות שהשלב הבא של האינתיפאדה הזאת בהחלט יעמוד תחת האיום האמריקאי לפרוס כוחות בשכם ורמאללה. הכול שוב תלוי בדרך בא האמריקאים תופסים את ה''פאקס אמריקאנה'' במזרח התיכון החדש שהם בונים. ללא התערבות אמריקאית. הכוחות הפלסטינים התומכים בהמשך המאבק המזוין. ימשיכו לגרור את האזור לגלים עולים ויורדים של אותו מאבק מזוין.ישראל תמשיך ב''עזתיזציה'' של השטח.יצירת מובלעות פלסטיניות בעלות שלטון אוטונומי.הנשלטות מרחוק על ידי ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין דין התערבות אמריקנית אחת כדין התערבות אזורית טקסנית אחרת. אם קלינטון היה נשיא ארה"ב, אז המושג PAX AMERICANA אולי היה שווה את הנייר עליו הוא רשום. במקרה של הטקסני הנוכחי, אפשר בנקל להחליף ביטוי זה ב CHAOTICA TEXANA. איפה היציבות באפגניסטן ובעירק? כמה פועלים נגד התחמשות אירן וצפון קוריאה? הממשל הנוכחי לא הוכיח את עצמו כנושא הדגל של היציבות האזורית. הוא בהחלט מראה התמחות בהפלת משטרים, אבל מה מגיע במקומם, מה? אין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו בעת הזו, אבל גם כאן זה לא קורה, כי מיסטר מאבק בני אור בבני חושך השליך עלינו את מפת הדרכים שלו כאולטימטום חד משמעי. עם קצת מזל וסיוע מיריבנו המרים בגדה, שמתמידים בטרור, נדלג גם על "יוזמה ברוכה" זו, ואם הנשיא הבא לא יהיה שוב בוש, נוכל לפתור את זה (אולי) סוף סוף כמו שצריך - הידברות ישירה ללא מתווכים בין שני אישים שכנראה די מסכימים על הפיתרון - שרון ואבו מאזן (ללא הצל של ערפאת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו היית אמרקיאי היית שולח לכאן כוחות ? כל עוד הטרור הזה לא מופנה נגדם אין שום סיבה שיסכנו את חייליהם. לו הייתי במקומם לא היה עולה על דעתי לעשות דבר כזה. אבל, כפי שאמרתי, אני צופה הפוגה זמנית בטרור ללא התערבות חיצונית, שבסופו של דבר תשחק נגדנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |