|
אני לא בטוח שאני עדיין מבין למה אתה מתכוון, אבל אני מתנגד להכללה של אמוציות כמניעים של ארגוני הטרור. ארגוני הטרור הינם ארגונים פוליטיים, שבציניות ובקור רוח שולחים אנשים לקדם את מטרותיהם בפיגועי התאבדות. אין להחלטה שום אמוציה מאחוריה. לראיה - אם ההחלטות לבצע פיגועי טרור היו עם אופי אמוציונלי, ''כי הכיבוש אכזר וסתם אני עכשיו רעב וילדי רעבים ואין טעם לחיי'', אז היינו רואים זרם מפגעים שמתפלג פחות או יותר בצורה אחידה (או אחרת - כזו עם קשר הדוק להחרפת התנאים בשטחים) במישור הזמן ובקרב הארגונים השונים. אבל זה לא קורה. יש בפירוש גלי טרור ברורים, והם לרוב מזוהים, עם השתנות התהליך, עם ארגוני טרור שונים. הדבר נובע מכך שהארגון הקר והמחושב הוא זה המצייד ושולח את המפגע, ולא שהמתאבד הפוטנציאלי דורש מהארגון לשלוח אותו ונענה.
|
|