 |
הו עומר, אהובי משכבר הימים... לו רק היית משקיע שביעית מהאנרגיה שאתה משקיע בהטרדה מינית של ארנבונים בהבנת הנקרא, היית יכול לחסוך לי כאן מאמץ ניכר בכתיבת התגובה הזו. היכן להתחיל?
לא טענתי ולו לרגע אחד כי הדיון בנושא אינו מוסרי, אלא להיפך. טענותי כאן הופנו כנגד הנטיה האופינית של קוראי (ומקימי) האייל בדרדור כל שאלה מוסרית לכוון דיון בסוגיית מקורו של המוסר. מאחר והדיון נטה לכיוון זה ממילא, הרשיתי לעצמי לחוות את דעתי בנושא, דהיינו שמטרתו של המוסר בקיומנו חסר הסיכונים כמין, השתנתה וכעת הוא מהווה גורם משמעותי לגבי תפיסתנו (כפרטים ולא כמין) את החיים שלנו, והוא מגדיר אותה מחדש כשם שאנו מגדירים אותו מחדש. מעין תאולוגיה-לוגית, אם תרצה. אין כאן שום רצון במחילה אלוהית, שום שאיפה בחיים שאחרי המוות, ושום בקשה לתשובות ארטילאיות על שאלות ארטילאיות יותר. כפי שטען הגרוע שבסופרי תבל (אשר אותו כמובן אתה מעריץ) רוברט היינלין - אתה הוא האלוהים, אני הוא האלוהים. אתה גורק בינתיים? אפשר להמשיך? תודה.
בעניין הרפלקסים התמוהים שלך - האנלוגיה לחתולתי הנאווה הגיעה כדוגמא לכך שהרפלקסים הגורמים לך ולשכמותך לברוח משיחים מאיימים אינם א: אופייניים לאוכלי עשב, אלא לבעלי חיים קטנים וחלשים באופן כללי ו-ב: אינם בהכרח מולדים, אלא חלק ניכר מהם תלוי בפרט עצמו ובנסיון החיים שלו.
יתכן שזכרוני מתעתע בי ברגע זה, ולכן אניח שהאשמה היא בי ולא בך בנקודה שלישית זו - אם הניסוח שלי הטעה אותך, אני מתנצל, אך כוונתי לא היתה לומר כי לאוכלי בשר יש הערכה עצמית נמוכה יותר מלצמחונים, אלא פשוט לסכם את הנקודה שלי, הטוענת כי מטרתו של המוסר כפי שהגדרתי אותו מקבילה לקיומה של אותה ישות מעורפלת עתיקת יומין הקרויה מצפון, ועל כן הליכה כנגדו שקולה כמכת מוות להערכה העצמית של הפרט, ולא משנה במה הוא פשע נגד מצפונו. אם במקרה שלי בחרתי לעבור לצמחונות מצפונית אך אני מחשיב (ואני מתנצל מראש בפני נשות העולם) מונוגמיה כמילה גסה ושלילית במיוחד, במקרה של אדם אחר אכילת בשר לא תפריע לו אך בגידה בחברה שלו תגרום לו לדכאון הנובע מרגשי אשמה. רדידותך אם כן, באה מבחינתי במקביל לתפיסת העולם האנוכית אך האנליטית שלך, ובכך שאתה מגדיר את המוסר כ"דבר שקורה לאנשים אחרים" אתה בעצם מחזק את דעתי.
נקודה אחרונה חביבה - לעולם לא טענתי שהשאיפה למצויונות היא המקבילה לאושר, אלא השאיפה לאושר היא המטרה לכשעצמה, בעוד שאמצעי נפוץ במיוחד בנסיון להשגתה הוא השאיפה לשלמות רוחנית אם תרצה, נקיון מצפוני אם לא תרצה, או פשוט השלמה עם עצמך הנובעת מהידיעה כי הקיום שלך לכאורה "הצדיק" את עצמו. לא טענתי כי זוהי טענה לוגית, ואני לא מתענין בהגדרתך של החיים כמטרה בפני עצמם. גם נקודה זו, אגב, תומכת בטענתי לגבי רדידותך.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש