בתשובה לאליהו, 11/05/03 14:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לעניות דעתי המדיומים הקשיחים לא ייעלמו אבל ייתכו שחנות התקליטים תעלם חלקית ועימה מערך ההפצה היקר והבזבזני שקוראים לו "תעשיית המוזיקה" ובעצם ראוי לקרוא לו "מתווך המוזיקה". הסיבה: בעתיד הקקוב ניתן יהיה לאחסן (ובעצם כבר היום) אלפי תקליטורים באיכות מלאה על גבי נפח איחסון סביר בהחלט (אני מדבר על 1-5 טרה-בייט) ולצרוב על פי דרישה את התקליטור עם כל החומרים המלווים שלו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א-הא. ולדעתך תעשיית המוזיקה כיום היא בעיקר מערך של משאיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שתעשיית המוזיקה היא מערך הפצה בלבד אלא שהערך המוסף שלה למוזיקה הוא מועט. בפרט הערך המוסף של חנות התקליטים ושל הפורמט הקשיח של שירים ארוזים מראש בתוך אלבום מוכן מראש ושלשם הגמשת המצב אין צורך ביותר בעמדות הפצה שמאחסנות מוזיקה בפורמט דיגיטלי ומצויידות בצורב ומדפסת. קח בחשבון את התתפתחויות הבאות: 1. תוכנות לעריכת מוזיקה הן היום מוצר מדף שווה כמעט לכל נפש (ובשביל שאר הנפשות המציאו תוכנות פירטיות) 2. היכולת של תעשיית המוזיקה לקלוע לטעם המגוון בעולם הולך ופוחת 3. ע"י הפצה דיגיטלית יכולים גם אמנים צעירים ולא ממוסחרים להגיע לקהל רחב 4. עלות האחזקה של חנויות מוזיקה גדולות הוא ענק ולעומת זאת תמיד יש רק 3-4 זוגות אוזניות פנויות בכל עמדת השמעה כל הכוחות הללו משתלבים ביחד למצב שבו רוב האנשים לא יזדקקו לחנות הדיסקים כלל ועיקר. הם יעדיפו לשלם 10 שקלים פחות עבור מוצר שעבר פחות ידיים. באותה הזדמנות תוכל המכונה להציע להם ערוץ בונוס בחינם של אמן מקומי שהם לא שמעו או של מוזיקאי שעלול למצוא חן בעיניהם. כבר היום יש שירות מצוין שעוזר למצוא אמנים נוספים שיכולים למצוא חן בעיניך : http://www.gnoosic.com . שני הביטים שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרבית האנשים לא אוהבים לחפש. הם אוהבים לפתוח גלגלצ ולשמוע מה שיש שם, ואז ללכת ולקנות את האוסף הלהיטים של השנה האחרונה, וזה מה שהם ישמעו. אם הם ממש יתלהבו משיר כלשהו, אולי הם גם יקנו את האלבום המלא. ככה עובדת רוב תעשיית המוזיקה. נכון, פה ושם יש אנשים שקונים מאות של דיסקים, עם טעם מדוייק ואנין יותר, אבל הם מיעוט שבמיעוט, והם לא אלו שמחזיקים את התעשייה. אנלוגיה חלשה: פה ושם ברחבי הארץ יש בשלנים אניני טעם שיסעו לחנויות ושווקים מיוחדים כדי לקנות מוצרי מזון משובחים. רוב רובם של הצרכנים, לעומת זאת, יכנסו לסופר השכונתי ויקנו מה שיש שם. היצרנים של "מה שיש" תלויים במערך ההפצה והשיווק של חברות גדולות יותר, למשל רשת הסופרמרקטים. לך ותבדוק כמה מוצרי מזון יוצרו על ידי חברה אלמונית עבור חברה גדולה עם מותג חזק ומערך שיווק רחב. אז במוזיקה אמנם כל יוצר יכול להפוך למותג חזק בפני עצמו, אבל כדי להגיע לשם, הוא תלוי במערכי הפצה ושיווק של הלייבלים הגדולים (או לפחות הבינוניים). וזה עוד לפני שהתחלתי לדבר על אלו שאין להם נגישות (טכנולוגית, כלכלית או טמפורלית) לרשת, ולכן אינם יכולים לעסוק בחיפוש מוזיקה. עוד אנלוגיה חלשה: במה חדשה. המון זבל. כמויות אדירות. כמויות אינסופיות של זבל. פה ושם יש פנינה. עכשיו תעלה את זה בכמה סדרי גודל, ותקבל תעשיית מוזיקה כמו שאתה מבקש לקיים. למזלנו, אנחנו לא תלויים בבמה חדשה כדי לצרוך ספרות. יש לנו הוצאות ספרים - אנשים מקצועיים בוחרים כתבי יד, אנשים מקצועיים עורכים אותם, אנשים מקצועיים מדפיסים אותם, אנשים מקצועיים מעצבים את הכריכה, אנשים מקצועיים כורכים אותם, מבקרים מקצועיים כותבים עליהם ביקורות בעיתונות, מפרסמים מקצועיים מפרסמים ומשווקים אותם בתקשורת, ובסוף אנחנו קונים את המוצר (היקר, נכון) בחנות. טוב, אני מקווה שהבנת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הדוגמאות שלך מחזקות את הטיעון שלי ולמה? כבר כיום אם תיכנס לחנות כמו Tower Records תראה שהדיסקים המוכרים נמצאים מרוכזים בקדמת החנות ובכמויות גדולות. בעצם ה- Tower Records הממוצע הוא שוק התבלינים שבו רוב האנשים קונים מלח ופלפל ולא זעתר אורגני. רוב החנות מוקדש לסחורה שנמכרת בכמות קטנה בהרבה לאנשים שמנצלים את רוב המשאבים (מבקשים להאזין ורוצים המלצות). עבור אנשים כאלה (שגם אני נכלל בהם) עדיף לפנות לחנויות כמו האוזן השלישית או בחיפה (גם) הג'אנק. נכון שיהיה קשה בהרבה להצדיק 90 ש"ח עבור תקליטור שהוא יצא ממכונה דמויית כספומט אבל גם העלויות תהיינה זולות בהרבה ובהתאם אני מצפה שגם המחירים יורדו. בכלל במחירים של הדיסקים היום האנלוגיה המתאימה מתחום התבלינים היא לזעפרן, אבל ניחא. חנות וירטואלית מהסוג שאני מציע לא תתקיים על הרשת אלא בקניון ותכיל תאי שמיעה. הייתרון - תוכל לשכור תא שמיעה לשעה וע"י כך להתנתק מרעש הרקע, מחיר השכירה ינוכה מכל רכישה שתבצע כך שהדיסק לא יצא יקר יותר. מי שבא עבור דיסק ספציפי יוכל לבחור אותו מייד ללא צורך בשכירת תא ועותקים מוכנים ימתינו לו. עלות כוח האדם תצומצם מאוד וניתן יהיה להחזיק אתרים כאלו פתוחים במשך כל היממה. תאר לעצמך מצבע בקניון שבו לאחר הסרט אתה יכול לרכוש את הפסקול בהנחה של 15 שקלים - לא אפשרי בחנות רגילה אם הסרט הוא ביום שישי או נגמר אחרי 10:00 אבל בפירוש אפשרי במכונה אוטומטית. ועוד ועוד אפשרויות מיצוב. גם אנשים כמוני שאוהבים מוזיקה יותר אזוטרית ירוויחו שכן ניתן יהיה להוריד עבורם מוזיקה מאתרים מאובטחים של חברות תקליטים. מי שניסה למצוא אלבומים ישנים של Sigur Ros או של Belle And Sebastian לפני שהפכו להיות מוכרים אן של The Flaming Lips יודע בוודאי על מה אני שח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבירור והניפוי המקצועי (כנראה) יתקיים גם במדיה הדיגיטלית. כך גם ביחס לשיווק (מי אמר לא אוהבים לחפש). ממילא מכירת צי המשאיות לא יוזיל (בהרבה) את העלויות. מה שכן, ייתכן שמדיה דיגטלית תאפשר סלקציה - דהיינו רכישת שירים בודדים - לכאורה כאן העלויות צריכות להיות זולות יותר. אם יהיו בסוף? נמתין ונדע. ועוד הערה אחת - כל הדוגמאות שהבאת עוסקות במדיות שסביבתן הטבעית איננה המחשב. במוסיקה המצב (קצת) שונה לדעתי. אם נבואת היעלמות הנייר לא רק שלא הוכיחה את עצמה אלא (שאאל"ט) מחקרים מראים שהשימוש בנייר רק עלה מאז השימוש במחשב ייתכן שבענייני שמע המצב יהיה שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר רק בצי המשאיות אלא גם ב: 1. עלות העובדים 2. עלות שטח החנויות 3. אחזקת מלאי לא מנוצל 4. ייצור של מלאי שלא נמכר 5. עלויות משלוח של מלאי מחו"ל כבר היום ניתן לצרוב דיסק אוסף לפי בחירתך אלא שהדיסק צריך עדיין להדיע אלייך ואין לי מושג כיצד נקבע התשלום. בשיטה שאני מציע יש ייצור just in time של התקליטור הנבחר שכן חומר הגלם הבסיסי הינו זהה. מכיוון שכן סביר להניח שהאריזות ואו התמונה על התקליטור תהיה באיכות נמוכה יותר - על זה ניתן לפצות במחיר או שתוכל באותו המקום להזמין בדואר את ה-"דבר האמיתי". לדעתי מובטחת איכות זהה לכל הפחות לתעשיית הצרובים בנוסף ליתרון המוסרי של רכישה מבעל זכויות היוצרים. מישהו רוצה להרים את הכפפה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכנות. לכאורה המקום הראשון שבו אמורות להעלם חנויות אמיתיות ומשאיות הוא שוק תוכנות המחשב. כל תוכנה אפשר להוריד מהרשת, וכמעט כל תוכנה לא משתפרת בגלל שהיא מגיעה על דיסק שאפשר להחזיק ביד (מערכות הפעלה הן יוצא דופן פה, כי בלי מערכת הפעלה לא תוכל לגשת לרשת). בנוסף, כשמורידים תוכנה מהרשת לא מפסידים אפילו ביט אחד של איכות לעומת קניה בחנות, כך שאין עניין של אנינות טעם. הפיראטיות בשוק התוכנות גם היא ותיקה למדי. עד כדי כך שכבר לפני שנים רבות היצרנים ויתרו על נסיונות למנוע העתקה של תוכנה - הגנות שונות נגד העתקות רק העיקו על משתמשים חוקיים, ולא היוו אתגר למעתיקים מקצועיים. ואף על פי כן, עדיין הרוב המכריע של התוכנות נמכר בקופסאות בחנויות, ולא ברשת. אתה יכול להוריד אנטיוירוס ברשת, אבל אם אתה כבר מוריד אותו אתה לרוב תוסיף עוד $2 ותבקש שישלחו לך גם את הקופסה. כי זה נוח שיש את הדיסק המקורי בהישג יד, ושלא צריך לצרוב את התוכנה שאתה מוריד. למה שבמוזיקה זה יהיה שונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שונה מאד בתחום התכנות כיוון שלמעט בזמן ההתקנה על המחשב אין לך, כמשתמש, יכולת "לבחור" איזה חלקים ממנה אתה "ממש" חייב (למשל באופיס - ניתן לוותר על תמונות שבאות built in). אתה קונה את התכנה כמקשה אחת. דיסק מוזיקלי, להבדיל, הוא אסופה של קטעי קול. טראק 3 יכול להשמע מצויין גם בלי ששמעת את טראקים 1 ו 2 לדידי, זה כל ההבדל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעיל נטען כי "תעשיית המוזיקה" (להלן: אימפריית הרשע) תעלם בזכות המעבר לקנייה דיגיטלית של מוזיקה. אני חושב שזה לא נכון. תעשיית המוזיקה זה לא המשאיות, אלא הקליפים, הסינגלים לרדיו, החסות, הכתבות בעיתון, הפוסטרים - אתם יודעים, השיווק. זה לא יעלם. זה מהווה חלק גדול מהעלות של כל אלבום. ככה זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה גם שעם התפתחות הטכנולוגיה, פחות ופחות אנשים נדרשים על מנת לייצר את צרכיה של אוכלוסיה יותר ויותר גדולה. מה יעשו כל השאר? ישחקו סנוקר? לא (1). יזינו את מערך השיווק, הפירסום ודחיפת המוצרים. ____ בכל אופן, לא כולם. חלק מעדיפים שש בש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן ככה זה. שאלה אחרת היא מה יהיה הצינור דרכו תועבר המוזיקה. כאן אני עם מיץ תגובה 145740 אך לאו דווקא בגלל השיקולים שמנה דביר למשל בתגובה 146112 שם הוא, לדעתי, מבלבל בין הייצור והשיווק (באחריות חברות התקליטים) להפצה הפיזית (החנויות) 1 והמחיר - בכלל לא בטוח שזה יהיה זול יותר, בטח לא בהרבה. 1 אולי מאוחר יותר אענה לו בפירוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, כמה נקודות: קודם כל יש להבדיל בין אלבומים חדשים לישנים. אני למשל עסקתי כמה שנים רק כדי להחליף תקליטי ויניל ישנים לסי די (נניח כרגע לויכוח על האיכות) - אלו אינם זקוקים לשום מערך שיווק רציף אבל אני עדיין מימנתי אותו לטובת כותרים שכלל לא רכשתי. שנית, על כמה אלבומים ניתן לאמר בכנות שכל השירים בו מעולים? בד"כ אין זה כך וצריבה לפי הזמנה (או, כיום, הורדה פיראטית) מאפשרים בחירה סלקטיווית ונכונה יותר למאזין לדעתי (שוב, למעט מקרים בודדים) הקונספט של האלבום פשט / יפשוט את הרגל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עד היום עוד קונה מדי פעם אלבום שיש לי על תקליט, על דיסק (הבא על הכוונת: סיימון וגארפינקל: ההופעה בפארק). אבל גם הדיסקים האלו היו צריכים מערך שיווקי - ולו כדי להעביר אותם מפורמט ויניל לפורמט תקליטור. יתרה מכן - בכל תעשיה יש מוצרים עם מכירות קבועות שמסייעות לממן את השיווק הראשוני של מוצרים חדשים. ולבסוף - רוב האלבומים הישנים הללו, אילו חברות התקליטים היו מורידות אותם לגמרי מהמדפים, זה לא היה ממש משפיע על גרף המכירות שלהן. למעשה, הן כמעט עושות לנו טובה שהן ממשיכות להדפיס אותם. לא יודע, אני בד"כ אוהב אלבומים שלמים - אולי עם שיר פה או שם שאני מעדיף לדלג עליו. לדעתי במצב כיום, שאמנים מוציאים אלבומים שלמים כמוצר, לארגן מחדש אלבום עם מספר וסדר שונה של שירים, זה לעשות עוול לאמן. פעם אלבום היה יוצא ברגע שליוצר היו מספיק להיטים שהצליחו ברדיו. היום זה הפוך - היוצר בונה את האלבום, שולח אותו לחנויות, ואז (או לכל היותר זמן קצר לפני יציאת האלבום) מתחיל לשלוח סינגלים לתחנות הרדיו. האמן הישראלי היחיד שאני יכול לחשוב עליו שלא נוהג כך (מלבד הזמר המזרחי, שם עדיין נוהגים בשיטה הישנה) הוא ירמי קפלן, שגם "הדפוק הזה" וגם "ילד תם" שלו (מהאלבומים השני והשלישי) יצאו הרבה לפני האלבום (אם אני לא טועה, "ילד תם" גם עבר שינוי משמעותי בין הסינגל הראשוני לבין גרסת האלבום, אולי בעקבות תגובות מהקהל). אני מאוד אצטער אם קונספט האלבום יעלם מהעולם, משום שהוא נוח להפליא עבורי. הוא מאפשר לי להכיר במחי אלבום אחד יצירה שלמה, ולא טראק בודד. העולם שלנו יחזור להיות עולם של להיטים, וכל טראק שיוצרים יכתבו ינסה להיות להיט בפני עצמו. יש מה לומר בזכות שירים קצת יותר מינוריים, שצריך להתרגל אליהם, שעובדים טוב בתוך הרצף ולאו דווקא בפני עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, האלבום של ההופעה בפארק ענק. לדעתי מערך השיווק שצריך לאלבום ישן שיוצא שוב במדיה אחרת זניח וזול לאין ערוך מזה הנדרש לאלבום חדש. די בהודעה קצרה לתקשורת ופוסטר לחנות. זה יוזיל את עלות הכותר ויעשה צדק עם הרוכש (שבמקרים לא מעטים, כאמור, רוכש שנית כותר שכבר יש ברשותו רק בשינוי מדיה). אכן, יש יצירות ששום דבר למעט אלבום לא יספק (ניסית לשמוע פעם טרק בודד מאלבום קלאסי של פינק פלויד? כמו דג מחוץ למים). אלו ימשיכו לצאת ולהמכר כאלבום. בכל אופן, המהפיכה (ברובה פירטית בשלב זה) התחילה בין אם נרצה או לא, כל שנותר הוא להפיק ממנה את המיטב כמו שעושה חברת אפל עם אתר המוזיקה להורדה בתשלום החדש שלה (אם כי לא ברור למה מיועד רק לבעלי מק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, יש לך טעם מצוין :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעם המצוין הוא של אחותי. אני רק גיליתי את התקליט שנותר זנוח אחרי שעזבה את הבית והתאהבתי בו מיד. בכלל, חלק גדול מההשכלה המוזיקלית הראשונית שלי בא לי מתקליטים שאחותי נטשה מאחור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אותם רוב האנשים שאתה מדבר עליהם יקנו את המוזיקה שלהם על CD רגיל עוד הרבה שנים, ולא איכפת להם משיפור האיכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? אז למה הם לא קונים את המוזיקה שלהם היום על קלטות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גישה אקראית (חלק מ"נוחות"). 1 נא לקרוא במבטא רוסי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועלות ההפקה של תקליט אופרה הוא מעל ומעבר למה שאתה יכול לעשות באולן ביתי. מה יעשו כל חובבי המוסיקה הזו? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |