 |
דובי, ברור כי המאמר הוא ציני.
הרשיתי לעצמי להשתמש בפיסה המוצלחת-למחצה של פרודיה זו על השמאל הרדיקלי כדי להציג את הגישה שלי לנושא.
ההצעה שהצעתי היא אוטופית, כך ניתן לראות על-פי הכותרת שבחרתי לתגובה המקורית, אך אין להסיק מכך כי היא בלתי ניתנת למימוש, ובכל מקרה אני חושב שיש לשאוף אליה.
כשם שבעבר נחשב הרעיון של ויתור על ירושלים המזרחית או של הכרה במדינה הפלסטינאית כ"סופה של מדינת ישראל", כזה הוא היום היחס לעיקרון של זכות השיבה. כמה שנים והרוגים זה ייקח עד שיובן לציבור הרחב שזהו צעד הכרחי, מוסרי ונכון? (מאמרו של דוד לנדאו בהארץ על הנושא - http://www.haaretz.co.il/daily/txt/n180378.asp
אולי עוד שלושים שנה יתברר שגם על זה דיברו במזנון?)
כפי שניתאי ארטנשטיין אמר בתגובה לסקר על נושא זה (שאני מניח שהיה הזרז לכתיבת המאמר הזה), זאת שאלה בעצם על עתיד הציונות; אני חושב כי סופה יהיה כמו הסוף של כל תנועה אימפראליסטית אחרת - לקרוס לתוך הדעות הקדומות והאדנותיות שמהן היא נוצרה ולהתגבש מחדש בצורה שיוויונית ודמוקרטית.
ברור לי כי הדעה שאני מציג הינה קיצונית, אפילו ביחס לפורום ליברלי כמו זה, ואומנם אני לא דטרמיניסט הסטורי, אך מניתוח של המצב הנוכחי הדרך שהצגתי נראית כפיתרון היציב היחידי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש